לפני 110 שנים כתב מרן הרב קוק זצ"ל תגובה חריפה על כניסתו של הברון רוטשילד למקום המקדש: "ליבי נחמץ מאוד מפני חילול השם של היות במקום המקדש, וביותר על מה ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר האסור. פגימה אחת במקום קדושת בית חיינו עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים". כלומר, אומר הרב קוק, כל המוני הצעדים של התקדמות בהתיישבות המעשית בארץ ישראל, עם כל המיליונים הרבים שהברון רוטשילד תרם לכך, אינם שקולים כנגד פגימה אחת בקדושת מקום המקדש למרות שבוודאי, כמו שהוא מדגיש שם, הברון לא איבד את זכויותיו הרבות, ובמיוחד שהדבר נעשה בשוגג.
כידוע, מרן הרב קוק זצ"ל הקים את הרבנות הראשית לישראל והיה הרב הראשי הראשון. לפני כל חג ומועד הרב קוק היה מזהיר מפני כניסה להר וכתב: "תחת להתנהג עם המקום הקדוש בדרך גסות וכניסה של טומאה... הרחיקו אותנו חז"ל מלהתקרב אליו, אפילו לשם רינה ותפילה, שאין הרווח הזה כלום לגבי ההפסד של גסות הלב במקום המקודש הזה, והננו עומדים ביראה מרחוק ומצפים לחסד ה' שישוב ירחמנו ויאר לנו באור גדולה שלמה, שנזכה על ידה לטהרה גמורה, באופן שנוכל להתקרב לבית תפארתנו בכל מידת הקדושה הראויה לו".
"טמאי מתים אנחנו, ועד הזמן אשר תבוא טהרתנו, בעת אשר הישועה השלמה תופיע, אין אנו דורכים במקום הקודש, רק עומדים אנחנו באימה ופחד, בגודל רוח וביטחון נמרץ, לפני הכותל המערבי ושם שופכים את ליבנו, את הלב הישראלי, ועד אז כל ישראל חברים יתאגדו לאגודה אחת לכוון את ליבם לאביהם שבשמיים בלא פרץ ובלא יוצאת, בלא שום הריסות גדר ובלא שום חשש איסור של חילול הקודש וטומאת מקדש וקודשיו, כי אם ביראת ה' טהורה וברוח קדושה וטהרה".
העמדה הברורה והנחרצת של הרוב המוחלט של גדולי ישראל בדורות האחרונים ושל מועצת הרבנות הראשית במאה השנים האחרונות היא שהכניסה להר הבית אסורה. אנחנו כבר לא בשטייטל בפולין או בעיירה במרוקו. בעניינים כלליים, שנוגעים לפרהסיה של מדינת ישראל ולדמותה היהודית, ההכרעה צריכה להיות של הרבנות הראשית לישראל, ועלינו מוטל לעשות הכול כדי לחזק אותה ואת מעמדה כשומרת הסף של הזהות היהודית של המדינה.
אנחנו לא נכנסים להר הבית לא מפני ריחוק נפשי, אלא זהו ריחוק פיזי שנובע מיחס של כבוד והערצה. ריחוק פיזי שיוצר ומחזק את הציפייה, הקשר וההשתוקקות. הריבונות ברחבי הארץ מתחזקת במקום שבו בונים בתים, סוללים כבישים, מאכלסים ומתהלכים. בהר הבית זה משהו אחר. הריבונות בהר הבית תתחזק אם נדע איך להתייחס אליו. ההסתובבות שלנו שם כמקום טיול והפגנת נוכחות לא יגרמו להר הבית להישאר בידינו. שמירה על קדושת הר הבית ועל מוראו היא המהות, ודווקא היא נותנת ותיתן לנו זכות שייכות ובעלות על המקום.
להר הבית אנחנו לא נכנסים לא בגלל פחד מהחמאס ומשאר אויבינו, אלא כי אנחנו לא רוצים בגלל האיסור ההלכתי לעלות ובגלל מצוות מורא מקדש. בוודאי שהיה ראוי לאחר מלחמת ששת הימים לסגור את דלתות ההר על מנעול ובריח ולא לאפשר כניסה של אדם יהודי או נוכרי מלבד כניסת כוחות הביטחון של מדינת ישראל. אך בסופו של דבר המדינה היא שמאפשרת לערבים להסתובב בהר הבית, מפני שכרגע היא אינה רוצה או יכולה למנוע זאת, בגלל שיקולים מדיניים וביטחוניים כאלה ואחרים. את מימוש הריבונות בהר הבית יעשו כוחות הביטחון בהיתר.
הכניסה להר, כפי שהיא נעשית היום, רחוקה מאוד ממידת היראה הנדרשת למקום עליון ונורא זה. ראשית, הגבולות אינם ברורים דיים, ולפיכך נכנסים לספקות חמורים של טומאת מקדש וקודשיו ואיסורי כרת. נוסף על כך, גם אם נניח שאדם נכנס למקום המותר ללא ספק, רבים מהעולים אינם נוהגים במורא מקדש כראוי. נעשים שם סיורים מודרכים כאילו מדובר באתר תיירות, עלייה בתערובת המינים, הפעלות לילדים בהר הבית, לעיתים עלייה בלבוש לא צנוע, ורבים מהעולים אף מסתדרים ומצטלמים בהר כמו בתמונת מחזור. איך אפשר לטייל ולהצטלם בהר הבית? עומדים אנו לפני ה' בהר קודשו, והראש עסוק בכך שתהיה תמונה יפה למזכרת להראות לחברים? איך אפשר לעשות סיורים מודרכים להמונים במימון המדינה? כמה רחוקה התנהגות זו ממורא מקדש, וכל זה נעשה בהפקרות ובקלות ראש.
כשיגיע הזמן ועם ישראל יהיה במדרגה המתאימה לכך, ייבנה בית המקדש, ויחד נעלה כולנו בקדושה ובטהרה. במהרה בימינו אמן.
הכותב הוא סגן שר במשרד ראש הממשלה ויושב ראש מפלגת נועם
***