לאחר שבועות ארוכים של מתיחות הולכת וגוברת בחזית הצפונית בעקבות חיסולו של רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר, הגיעו האירועים השבוע לנקודת רתיחה. התנקזות האיומים לקראת השעה חמש לפנות בוקר של יום ראשון הובילה את ישראל לביצוע מתקפת מנע, שבה השמידו כוחות חיל האוויר את מרבית אמצעי הלחימה שכוונו לעבר ישראל במתקפה מיידית. מתקפת המנע התרחשה בשעה 4:45 לפנות בוקר, חצי שעה בלבד לפני מועד התקיפה המיועד של חיזבאללה.
יעדי התקיפה, כפי שהציג אותם חסן נסראללה, היו יעדים אסטרטגיים ברחבי ישראל. בין היתר מדובר על בתי הזיקוק בחיפה, תחנות הכוח, בסיסים צבאיים ומרכזי שלטון במרכז הארץ, בדגש על תל אביב ואזור הקריה. לבסוף, ועל אף שחיל האוויר השמיד את מרבית הכלים והאתרים שנועדו לשגר אלפי רקטות וכטב"מים לעבר ישראל, חיזבאללה עדיין הצליח לשגר כ־320 רקטות לישראל. במהלך המתקפה נהרג לוחם חיל הים משברי מיירט שפגעו בו. מלבדו נפגעו עוד שני לוחמי חיל הים וכן ספינת דבורה שנפגעו אף הם באותה תקרית. בנוסף לכך נפצעה גם אזרחית מרסיסים.
קרית שמונה: מאות בתים חרבים
עם היציאה למתקפת המנע חשבו תושבי הצפון כי המשוואה שהתקבעה מאז פרוץ המלחמה עומדת סוף סוף להשתנות, ושישראל הפסיקה לחכות למהלכי חיזבאללה ולהגיב להם אלא עברה לשלב של מתקפות יזומות. מבחינת רבים מהמפונים בגזרה הצפונית, מדובר היה בצעד ראשון בלבד בשורה של צעדים הכרחיים כדי שהם יוכלו לשוב לבתיהם. אלא שמהר מאוד ציפיותיהם התבדו. בישראל הוחלט כי מתקפת המנע תישאר אירוע טקטי בלבד, ולא פתיחתו של מהלך כולל להסרת האיום בגבול הצפוני.
"כשהתחילה מתקפת המנע חשבתי שמדובר בשינוי שחיכינו לו כל כך הרבה זמן", אומר אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה. "במשך חודשים ביקשנו שיתחילו במערכה בצפון, כי בלעדיה אין שום סיכוי שנוכל לחזור לבתים שלנו, ובשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון היה נדמה שאנחנו סוף כל סוף מתחילים להשיב את הביטחון לצפון. אבל כל זה לא קרה".
כמה זה אכזב אותך באופן אישי?
"כל כך הרבה זמן הייתה לנו ציפייה שנתקוף בצורה משמעותית, ובמיוחד אם אנחנו אלה שתוקפים ראשונים ולא מחכים רק להגיב כמו שקרה בעשרת החודשים האחרונים. אבל מה שראינו ביום ראשון היה בסך הכול בלימה של מתקפה לעברנו, לא שום מהלך דרמטי. יש תחושה שממשיכים להפקיר אותנו, להפקיר חבל ארץ שלם, ולאף אחד לא אכפת. זה נראה כאילו שני הצדדים, ישראל וחיזבאללה, מעוניינים להמשיך בהסדר הנוראי הזה שמתנהל כאן כבר חודשים מעל הראש שלנו".
במצב העניינים כפי שהוא עכשיו, יש בכלל אופק לשינוי?
"לא. ביום ראשון הקרוב אנחנו צריכים לפתוח שנת לימודים חדשה, ואנחנו שוב הולכים לעשות זאת בפיזור בכל רחבי הארץ. ואנחנו יודעים שאחרי שאנחנו פותחים שנה בפיזור, יהיה קשה מאוד באמצע השנה לחזור, כי אף אחד לא הולך להזיז ילדים כמו יו־יו בכל רגע. אני אדם אופטימי מטבעי, אבל אנחנו במציאות בלתי אפשרית, שלא תיפתר בלי שהמדינה תשמיד חלק ניכר מיכולות חיזבאללה, או תיצור הרתעה מספיק אימתנית כדי שנרגיש מספיק בטוחים לחזור לעיר. מי יחזור הביתה כשהוא יודע שבכל רגע נתון טיל נ"ט יכול לפגוע לו בבית?" הוא קובל.
במהלך חודשי הלחימה הארוכים ספגו יישובי גבול הלבנון מכות אחרי מכות, וחלקים רבים מהם נחרבו מאש חיזבאללה. קריית שמונה ספגה אף היא מכות כבדות. "כאלף בתים נפגעו במהלך עשרת החודשים האחרונים. כמה מאות מתוכם נחרבו לחלוטין, ויהיו חייבים להרוס אותם ולבנות מחדש. זה תהליך שיכול לקחת שנים. אנחנו מדברים פה על מציאות בלתי נתפסת, וכרגע אנחנו לא רואים את הסוף".
בישראל מנסים להגיע להסכם עם חיזבאללה, בתיווך אמריקאי. בהנחה שיגיעו להסכם שכזה, הדבר יסייע לתושבים להרגיש שוב ביטחון?
"בוודאי שלא. ראינו מה ההסכמים האלה שווים, וזה כלום. כולם מדברים על החלטה 1701 מסוף מלחמת לבנון השנייה שחייבים לקיים אותה, אבל בכלל לא מודעים לכך שחלק חשוב בהחלטה הוא התפרקותו של חיזבאללה מנשקו. בפועל לא רק שהוא לא התפרק מנשקו, אלא הוא התעצם והפך לצבא עם עשרות אלפי טילים, אלפים מתוכם מדויקים, צי כטב"מים ועוד. אז על איזה הסכם בדיוק מדברים? עוד אחד שלא יקדם אותנו בשום צורה?" הוא תוהה. "רק לפני שנתיים הבטיחו לנו הרים וגבעות עם הסכם הגז, וכמה ביטחון הוא יביא לנו. במציאות זה רק דרבן את חיזבאללה לתקוף אותנו יותר, והוא רק פיתח רעב גדול יותר וראה שאנחנו מוכנים לתת לו הישגים. הסכמים לא יעזרו. המדינה חייבת לנטרל את היכולת שלו לאיים עלינו. הלוואי שהיינו יכולים לפרק לגמרי את הארגון, אבל לפחות בשלב ראשוני להסיר מאיתנו את האיום לשנים ארוכות קדימה, כדי שנוכל להתחיל לשקם את העיר. אבל איך נעשה את זה אם נראה שהממשלה לא רוצה לצאת למהלך שכולם מבינים שאין מנוס מללכת אליו?" הוא מזדעק.
מלחמות בתוך הקבינט
התסכול מהפעולה המצומצמת שנקטה ישראל בלבנון תפס מקום מרכזי בישיבת הממשלה שהתקיימה ביום ראשון, לאחר מתקפת המנע. סביב שולחן הממשלה נמתחו ביקורות רבות נגד ראש הממשלה נתניהו ונגד שר הביטחון גלנט, על כך שלא ניצלו את שעת הכושר כדי לפגוע משמעותית ביכולותיו של חיזבאללה. גלנט עצמו הסביר לטוענים כי ידיו למעשה כבולות, שכן כבר בתחילת המלחמה התקבלה בקבינט ההחלטה שישראל תימנע ככל יכולתה מלפתוח במערכה כוללת בחזית הצפונית. גלנט אף הוסיף במהלך הדיון כי מדובר בהחלטה שהוא התנגד אליה והיא התקבלה בניגוד לעמדתו, אך היא ההחלטה המחייבת.
בשלב זה ביקשו השרים לעבור מהרמה הטכנית של החלטות הקבינט, ושאלו את שר הביטחון מתי יגיע מועד נכון יותר שבו ישראל תצטרך לתקוף את חיזבאללה, לנוכח היכולות הרבות שצבר. תשובתו של גלנט, שהכעיסה רבים מהשרים, הייתה שאין לו תשובה לתת להם בנושא. "זה לא הגיוני. עכשיו יש לנו גם לגיטימציה פנים־ישראלית, וגם לגיטימציה בין־לאומית, לפחות ברמה מסוימת. למה אנחנו מבזבזים אותה?" אמרו כמה מהשרים במהלך הדיון.
לאחר כמה פעמים שבהם גלנט המשיך לטעון כי מה שמונע מישראל לצאת לפעולה נרחבת יותר בלבנון הוא אותה החלטת קבינט, ביקשה השרה אורית סטרוק להבין מדוע לא לקבל החלטת קבינט חדשה, כזאת שתקבע כי ישראל אכן מתכננת לצאת למערכה מול חיזבאללה במטרה לפרקו מנכסיו האסטרטגיים. סטרוק אף השתמשה בדבריו של גלנט עצמו, שאמר כי החלטת הקבינט המקורית התקבלה בניגוד לעמדתו, וניסתה להבין האם שר הביטחון יבקש להעלות להצבעה החלטה חלופית. לאחר שגלנט לא נתן מענה לבקשה זו, פנתה השרה סטרוק לכל שאר חברי הקבינט, במטרה לשכנע אותם להוביל לשינוי ההחלטה באמצעות דרישה להצבעה מחודשת, מה שבסמכותו של כל אחד מהם לעשות. ממידע שהגיע לידי בשבע, כמה משרי הקבינט אכן מתכוננים להוביל לשינוי ההחלטה בקבינט, כך שעמדתה הרשמית של ישראל תהיה כי היא תצא למערכה צבאית נרחבת במידת הצורך מול חיזבאללה כדי להסיר את האיום על יישובי צפון.
גם ראש הממשלה נתניהו לא יצא נקי מביקורת במהלך ישיבת הממשלה. השרים שבו על אמירתם כי כעת יש לגיטימציה ציבורית נרחבת, וישראל מבזבזת אותה. "נתניהו כל הזמן אומר בראיונות שאחת הסיבות העיקריות שישראל לא תקפה לפני השבעה באוקטובר לא בלבנון ולא בעזה היא המחסור בלגיטימציה ציבורית. עכשיו הלגיטימציה הזאת קיימת, ובצורה נרחבת. כמה שרים פנו לנתניהו במהלך הדיון ואמרו לו שהתירוץ הזה לא יכול לתפוס יותר ואנחנו לא יכולים לחכות לעוד שבעה באוקטובר, רק הפעם בסדרי גודל הרבה יותר נוראיים ובגבול הצפון", אומרים ל'בשבע' גורמים בכירים בממשלה.
נתניהו הסביר מדוע לא הולכים לצעד הזה, שכביכול מתבקש?
"הוא לא באמת נתן תשובה. בסוף הישיבה הוא אמר שאנחנו לא יכולים לתת למצב בצפון להימשך, אבל הוא לא נתן מסגרות זמן. הוא טען שאף פעם אין לנו לגיטימציה בין־לאומית אמיתית, והשאלה היא לגבי הלגיטימציה הפנימית, שבעיניו היא החשובה. הוא ניסה להסביר שהוא כן חושב שצריך לעבור שלב מול חיזבאללה, רק שהוא לא טרח לעדכן מתי נראה לו שתגיע השעה לעשות זאת", מציין גורם בממשלה.
סוגיית לוחות הזמנים עלתה אף היא בשיחות סביב שולחן הממשלה, כשכמה שרים הדגישו שחלון ההזדמנויות הישראלי הולך ואוזל, בעיקר לאור הבחירות המתקרבות בארצות הברית. "ככל שנתקרב יותר לנובמבר כך הסיכוי שהאמריקאים יאפשרו לצאת למהלך משמעותי מול לבנון קטן. המשמעות של זה היא הפסד של האריס בבחירות, והממשל הנוכחי לא יהיה מוכן ללכת למהלך שכזה. זאת הסיבה העיקרית שהם דוחפים בכל הכוח גם להסדר מול חיזבאללה וגם להסדר מול חמאס. הם רוצים שקט שיוריד את מד הלחץ מהאריס".
ואולי דווקא בגלל הסיבה הזאת עדיף לחכות לאחר הבחירות, ככה או שנקבל את טראמפ או שנקבל את האריס, אבל בלי הלחץ שלהם לזכות בקולות העוינים לישראל?
"בדיוק הפוך. אם נחכה עד אחרי הבחירות אנחנו נקבל או את הממשל הדמוקרטי רגע לפני שהוא עוזב את הבית הלבן, וכולנו זוכרים מה אובמה עשה בין הזמן שטראמפ ניצח בבחירות ב־2016 ועד שהוא נכנס לתפקיד, או שנקבל ממשל דמוקרטי שלא יהיה מחויב בכלל לישראל, כי אלה האנשים שמתווים בו את הטון. דווקא הזמן שבו הכי טוב לצאת למתקפה כזאת הוא בתקופה הקרובה, כי זה הזמן שבו לממשל יהיה הכי קשה לא לתמוך בישראל".
ואת הדבר הזה נתניהו וגלנט לא מבינים?
"השאלה היא מה הם בכלל רוצים להשיג. מה היעד שאליו הם חותרים. וזה לא רק שניהם, אלא גם הרמטכ"ל, שמנסה להשתמש בקלף הלבנוני כדי שנצא מעזה. הוא כל הזמן טוען שבגלל שצריך לתקוף בלבנון אנחנו חייבים לסיים את המלחמה בעזה ולהשיג עסקה בכל מחיר. מבחינתו אין שום בעיה לשלם כל מחיר, כי הוא לא רוצה שישראל תישאר בעזה. אבל אין שום סיבה בעולם לכרוך בין שני הדברים. עד כה השגנו אחיזה מספקת ברצועה, כך שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוריד מעט את הרגל מהגז בעזה ולהתמקד בצפון, גם בלי שנצא מהרצועה".
כל עיכוב – יעלה את המחיר
אחת הסיבות שבגינן התקבלה ההחלטה שגלנט דיבר עליה בישיבת הממשלה, היא העובדה כי למרות שבמשך שנים ארוכות נתניהו וראשי מערכת הביטחון הסבירו לציבור שישראל מתכוננת כל העת למלחמה מול איראן ומול חיזבאללה, בפועל לא היו תוכניות אופרטיביות למערכה צבאית בלבנון, בדומה לחוסר התוכניות ברצועת עזה. אלא שבחודשים האחרונים צה"ל תיקן את המחדל הזה, והכין שורה של תוכניות לחזית הצפונית. בכל התרחישים והתוכניות שישראל הכינה נמצאת גם חזית העורף, שצפויה לספוג מכה נרחבת.
סגן־אלוף במילואים ירון בוסקילה, מנכ"ל תנועת 'הביטחוניסטים', מסביר כי "חובה להבין כמה דברים: אין לנו ברירה ואנחנו חייבים לצאת למערכה כוללת מול חיזבאללה. יהיו למערכה הזאת מחירים כבדים, וככל שנתעכב עם הצעד הכל כך הכרחי הזה - המחיר רק יאמיר. כשמשקללים הכול ביחד, ברור שהתפיסה שמובילה את קבלת ההחלטות בישראל שגויה מן היסוד".
איך התקבעה התפיסה שישראל לא מנסה לפרק את חיזבאללה מיכולותיו?
"בעשור האחרון התחזקה התפיסה שעדיף לגלגל את הבעיה במטרה שהיא תיפתר מעצמה. זאת תפיסה שנולדה בעקבות האביב הערבי, כאשר אזרחי המדינות הערביות הם אלה שהפילו את המשטרים בהן. ההחלטה הייתה שזה מודל מאוד נוח מבחינת ישראל, כי הוא לא דורש ממנה לצאת למלחמה שתגבה מחיר יקר. הייתה תקווה שאזרחי לבנון, לדוגמה, יסלקו את חיזבאללה. אבל התקווה הזאת התבררה כטעות מוחלטת".
זאת תפיסה שאולי היה אפשר לקבל אותה עד 7 באוקטובר, אבל אנחנו יותר מעשרה חודשים אחרי. למה זאת עדיין התפיסה שמובילה לכך שישראל אינה מנסה להחזיר את הביטחון לצפון הארץ?
"כי זאת תפיסה שמושרשת עמוק בתוך הצבא. כשגדי איזנקוט פרש מצה"ל, הוא אמר בנאום הפרישה שלו, באותו טקס ידוע שבו האלוף גופמן תקף את התנהלותו, שאם על כל רקטה נצא למלחמת אין ברירה, נהיה שקועים כל הזמן במלחמה. הוא לא הבין שהמציאות הפוכה בדיוק", מבהיר בוסקילה. "זה מסוג הדברים שצריך לעצור אותם כשהם קטנים. אם היינו מגיבים בעוצמה רבה על הטיל הראשון, לא היינו מגיעים למצב שבו אנחנו נמצאים כיום. מאז 7 באוקטובר מתווי המדיניות שכללו את הגישה, ואמרו שעדיף לנו לחכות עם המערכה בצפון כדי שאולי יגיע ממשל אמריקאי נוח יותר, ואולי נצליח לפתח אמצעי הגנה שיעזרו לנו לספוג פחות. והשאלה שלי היא: מי ערב לכך שהממשל הבא יהיה יותר נוח? ולגבי העניין הטכנולוגי, למה הם חושבים שחיזבאללה ישנים ולא מפתחים יכולות חדשות גם כן? מאיפה נובעת היוהרה הזאת?"
באותה מידה שהוא מבקר את התפיסות שמנחות את מערכת הביטחון לגבי המערכה בלבנון, בוסקילה מבקר את מתקפת המנע שהייתה בתחילת השבוע. "מה שראינו השבוע היה אירוע טקטי בלבד, לא מהלך משנה מציאות. זה לא המהלך היזום שיהרוס את היכולות האסטרטגיות של חיזבאללה, מה שיאפשר לנו לטפל בבעיה שלו פעם אחת ולתמיד".
ואולי אנחנו לא יכולים לעשות זאת? אולי אנחנו פשוט לא יודעים איפה חיזבאללה מסתיר את ארסנל הטילים שלו.
"יש לנו מידע מודיעיני מספיק רחב כדי לתת מכה משמעותית שמשנה את המציאות מול חיזבאללה. יחד עם זה, אנחנו כן נחטוף ירי מאיראן והפרוקסי שלה בסוריה, אבל אנחנו יכולים לעמוד בזה. אף אחד לא אומר שזה יהיה קל, אבל ניצבת בפנינו האפשרות לעצב את המציאות הביטחונית שלנו עשורים קדימה ואסור לנו להחמיץ אותה".
בינתיים ראש העיר קריית שמונה, אביחי שטרן, נאלץ להתמודד עם סוגיות שלא דמיין בעידן של טרום המלחמה. אחת מהן היא פיזור התושבים שלו, שנפרסו ביותר מ־300 מלונות ברחבי הארץ. "זאת מציאות כמעט בלתי אפשרית, ואין לנו שום אוזן קשבת מהמדינה. שכחו אותנו. בשביל שלכל התלמידים שלנו יהיו מסגרות חינוכיות היינו צריכים להקים 71 מוסדות חינוך מאפס, פי כמה וכמה ממה שבכלל קיים בקריית שמונה", הוא מציין. "יש לי מפונים באילת, שהייתי צריך לשלוח להם מנהלת שבכלל גרה בראש פינה. בשביל שלתלמידי קריית שמונה באילת יהיה מוסד לימודים היא נאלצה לעזוב את המשפחה שלה. אבל בגלל שהיא לא גרה במקום מפונה, במשך תקופה ארוכה לא היו מוכנים אפילו להקצות לה חדר במלון כדי שיהיה לה איפה לישון. רק היום שר החינוך פתר את הבעיה. זו רק דוגמה לבעיה כוללת. הממשלה לא מתקשרת איתנו, ולא נותנת פתרונות", הוא אומר.
במבט לאחור, אתה חושב שזו הייתה טעות להתפנות מהעיר?
"לא. זה היה הצעד הנכון, כי אחרת היו לנו עשרות הרוגים בעיר מירי נ"ט ורקטות. גם ככה, כשהעיר מפונה, יש נפגעים מהכוחות שכן נשארו בה. הבעיה היא אורך הזמן וחוסר הניצול של ההזדמנויות. תושבי יישובי הגבול לא נמצאים בבתיהם, ולכן זה בדיוק הזמן לבצע מהלכים שבימים אחרים אתה חושש שיובילו להמוני נפגעים. למה מחכים? שנחזור לעיר ואז נצא למלחמה? זה לא הגיוני".
***