בשבועיים האחרונים מדינת ישראל גועשת בעקבות טקס האזכרה הממלכתי שהממשלה רוצה לקדם לזכרם של נופלי מלחמת חרבות ברזל. אפשר לדון אם קיום הטקס בזמן הזה ראוי בעת שבה המלחמה נמשכת ביתר שאת וחיילי צה"ל מחרפים נפשם בהגנה על מדינת ישראל. לצערנו, יש מי שמבקשים להגדיש את הסאה ולעשות מכל אירוע, גם אם מדובר באירוע זיכרון, קמפיין פוליטי.
נראה כי קיום טקס בעת הזאת הוא טעות, אבל משכבר הוחלט על כך ראוי כי יתקיים טקס ממלכתי אחד, אחיד ומאוחד שמובל על ידי הממשלה ויכלול את כל חלקי עם ישראל. חשוב להדגיש כי לכל הטקסים הממלכתיים יש פרוטוקול מסודר, שגם לממשלה כמעט אין יכולת לשנות אותו. דוגמה לכך ניתן למצוא בטקסי יום הזיכרון והדלקת המשואות ביום העצמאות וכן בטקס הזכייה בפרס ישראל. מי שאחראי על הטקס מטעם הממשלה הוא שר שממונה על הטקסים, במקרה דנן זו שרת התחבורה מירי רגב שמובילה את הטקסים מאז הייתה שרת התרבות והספורט. בממשלה הקודמת מי שעמד בראש ועדת הטקסים היה שר התרבות והספורט דאז חילי טרופר.
לצערנו, יש מי שלא אוהבים את הדרך שמקדמת מירי רגב מסיבותיהם שלהם, דבר שהוא כמובן לגיטימי ואפשר לחלוק עליו, אך על רצונה הכן לקדם טקס ממלכתי אחיד לכל עם ישראל אין עוררין. הכרזה על טקס חליפי "בשם המשפחות" כולן לכאורה, לא רק חוטאת לאמת אלא מפספסת את המטרה האמיתית של הטקס הממלכתי שמקדמת הממשלה - איחוד השורות בתוככי עם ישראל. אין תחליף לממשלה במדינת ישראל וקיום טקס חלופי הוא פגיעה בריבונות הישראלית, לא פחות.
נראה כי על כל צעד שממשלת ישראל הייתה עושה היא הייתה מקבלת קיתונות של רותחים. אם הטקס לא היה מתקיים היו נשמעות זעקות על כך שממשלת ישראל מפקירה את החטופים גם בתחום הזה. כעת, לאחר שהממשלה החליטה להוציא לפועל את הטקס, יש כאלה שהדבר מפריע להם מסיבות לא ברורות. אלה שמתיימרים לייצג את משפחות החטופים פועלים כמסמר בלי ראש, שכן לא רק שהם אינם מייצגים את כל משפחות החטופים, הם גם לא יכולים לדבר מטעמן של קבוצות הטרוגניות כל כך. הראיה לכך היא הקמתם של פורומים שונים שמייצגים חלק ממשפחות החטופים כמו 'עד הניצחון' ופורום הגבורה, אשר משמיעים מדיניות ברורה של הכרעת חמאס וחיזבאללה ופועלים נמרצות נגד קידום עסקה שתסכן את חייהם של מיליוני אזרחי ישראל.
במקביל לטקס הממלכתי שצפוי להתקיים לקראת שמחת תורה, כמעט נעלם מעיני הביקורת הציבורית טקס אחר שהתקיים בשבוע שעבר, והוא טקס פרישתו של ראש אמ"ן היוצא האלוף אהרן חליווה. נראה שהטקס הזה, שהיו בו לא פחות מ־1,500 מוזמנים, שיקף היטב את המדיניות שהוביל חליווה, שהיה אמור למנוע את אירועי 7.10, באגף המודיעין: ניתוק, זחיחות וחוסר מודעות עצמית. אין ספק כי חליווה תרם שנים לצה"ל ופעל רבות לביטחון המדינה, אבל בעת הזאת, בזמן שמדינת ישראל נלחמת על חייה, קיום של אירוע פרישה ראוותני כזה הוא מנותק, מסואב, מנוגד למציאות ועולה למשלם המיסים מאות אלפי שקלים, שבקלות יכלו להגיע לשיקום עוד יישוב בצפון או בדרום.
בעולם נורמלי האלוף חליווה, שכנראה היה האשם העיקרי במחדלי 7.10, היה מניח את המפתחות ומתפטר ימים ספורים אחרי פרוץ המלחמה. בעולם שאנו חיים בו, אלוף בצה"ל בטקס פרישתו מבקר את מדיניות הממשלה כאחרון הפרשנים הצבאיים וזאת בלי להסתכל קודם במראה. בעת הזאת ראוי שמדינת ישראל תתאחד עם זכר נופליה, אך יחד עם זאת טוב יהיה אם כל הצדדים לא רק יזכרו איך להתאחד סביב המתים אלא ימשיכו ויתאחדו גם סביב החיים הניצחון השלם שבוא יבוא בעזרת ה' על אויבי ישראל כולם.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים ומשרת כקצין במילואים מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל
***