1
פרחאן קאדי, חטוף בן 52 שחולץ השבוע ממנהרות החמאס בדרום הרצועה, לא היה אמור להשתחרר במסגרת עסקת החטופים שנמצאת כעת על שולחן המשא ומתן המקרטע בין ישראל לארגון הטרור הרצחני. קאדי אינו אישה, הוא לא קשיש ולא פצוע, ולכן אינו עומד בקריטריונים שגובשו לעסקת חילופין "הומניטרית".
אילו נכנעו נתניהו וממשלת ישראל ללחצים הבלתי פוסקים מבחוץ ומבפנים לבצע כבר את העסקה, קאדי היה צפוי להיות אחד החטופים שישלמו את המחיר. הוא היה נשאר מאחור, קבור במנהרה, ולאחר נסיגת אוגדה 162 מאחיזתה באזור רפיח לא היה לו שום סיכוי להשתחרר במבצע צבאי. החטוף המשוחרר צריך לברך את מזלו הטוב על כך שעסקת החילופין תקועה, וכך בעזרת לוחמי צה"ל זכה השבוע לחזור בשלום אל חיק משפחתו ואחד עשר ילדיו.
2
נזכיר לעצמנו: עסקה להחזרתם של יותר ממאה חטופים חיים ומתים שטרם חולצו מידי חמאס, אינה אופציה ריאלית. היא לא עומדת על הפרק. מי שמדבר עליה כעל צעד מעשי, שרק נתניהו באטימותו ומשיקולי הישרדותו הפוליטית אינו מאפשר לו לקרות, עוסק בספקולציות ומשאלות לב מנותקות במקרה הטוב, או מתעתע ביודעין במקרה הפחות טוב. רב המרצחים סינוואר אינו מתכוון להחזיר לנו את כל החטופים, כי הוא זקוק להם כמגן אנושי להבטחת הישרדותו האישית והישרדות ארגונו. סביר להניח שיש לפחות מידה של אמת בדיווחים שלפיהם הוא כבר היה על הכוונת וניצל מחיסול רק בזכות החטופים שבסביבתו.
מה שעומד על הפרק הוא שחרורם של כעשרים חטופים חיים, בתוספת עוד כעשר גופות חטופות. בתמורה לכך תידרש ישראל לחזור על איוולת עסקת שליט הרת האסון ולשחרר מהכלא מאות מחבלים מסוכנים, אבל זה עוד יהיה החלק הפחות מסוכן בסיפור. חמור עוד יותר הוויתור שנידרש לו על הישגי המלחמה, הסגת כוחות צה"ל מאזורי שליטה אסטרטגית ברצועה כמו ציר נצרים וציר פילדלפי, והפסקת אש ממושכת שתאפשר לחמאס המתפורר להתאושש מהמכות הקשות שספג מידי חיילינו ולארגן ולחמש מחדש את כוחותיו.
אז מה הבעיה, אומרים לנו, נשחרר כעת עשרים חטופים חיים ועשר גופות, ובהמשך צה"ל יכול תמיד לשחזר את השתלטותו על הרצועה. מי שאומרים את זה מתעלמים קודם כול מהמחיר שיגבה הסיבוב הנוסף הזה בחיי חיילינו. אחיזתנו בעזה הושגה במחיר של יותר מ־300 חיילים הרוגים. נכון שחמאס מוכה כעת, אבל אף אחד לא יכול לדעת איזה מחיר הוא יגבה מאיתנו לאחר שבועות ארוכים של הפסקת אש שתנוצל להתחמשות, התארגנות וטמינת מלכודות.
זאת ועוד, אף אחד אינו יכול להבטיח שהמצב הבין־לאומי ובפרט יחסינו עם הממשל הדמוקרטי בארצות הברית יאפשרו חידוש של הלחימה לאחר הפסקת אש של כחודשיים. בני גנץ, בהתבטאות חושפת קלפים, דיבר על כך שניתן לחדש את הלחימה גם כעבור שנה או שנה וחצי. איזה עיוורון. כאילו מדינת ישראל תוכל בכל עת שתרצה לגייס נכונות של רוב העם לשלם מחיר כה כבד בהרוגים, בפצועים, בפגיעה במשק ובכלכלה ובהרחקת רבבות בני אדם מבתיהם הסמוכים לאזורי הקרבות. ככל שנתרחק מההלם והטלטלה של הטבח בעוטף, ככל שהחיים ישובו למסלולם, כך תלך ותדעך המוטיבציה להילחם והנכונות לשלם את מחיר המלחמה.
ויתור על הישגי המלחמה והשמדת חמאס בתמורה להשבת חטופים יהיה אסון אסטרטגי, שיזמין את כל שונאי ישראל לצאת למערכה נגדנו. כוח ההרתעה שלנו ייפגע אנושות, לאחר שיוכח שלא הצלחנו לנצח אפילו את החלש שבאויבינו, צבא טרור לא גדול שביצע בנו פוגרום חסר תקדים באכזריותו ויצא מהמלחמה כשהוא עומד על רגליו. ישראלים ויהודים בכל העולם ייהפכו יעד וקורבנות למעשי חטיפה, לאחר שיוכח שזו השיטה היעילה ביותר להוריד את ישראל על ברכיה.
3
אבל גם מי שלמרות כל זאת תומך בביצוע העסקה, חייב לכל הפחות לדרוש עסקה שבמסגרתה יובטח שחרורם של כל החטופים. כי כל עסקה חלקית קונה את שחרורם של חלק קטן מהחטופים, אך מחמירה לאין ערוך את מצבם של החטופים שנותרו מאחור. שהרי עסקה חלקית כזאת תותיר את ישראל בלי הקלפים העיקרים שהייתה יכולה להציע בתמורה לשחרורם, כשגם האופציה לשחרור מבצעי הופכת לחסרת סיכויים לאחר נסיגת כוחותינו מעזה במסגרת אותה עסקה חלקית.
דיצה אור, אמו של החטוף אבינתן אור, חוללה סערה בשיח הציבורי כשפנתה מול המצלמות אל סינוואר והציעה לו להחזיר את כל החטופים ולקבל תמורתם את בניהם של ראשי מערכת הביטחון. אבל את המסר העיקרי של דיצה – אישה חכמה שיודעת כמובן שלהצעתה הפרובוקטיבית אין שום היתכנות – התקשורת קצת פספסה. מה שהיא ביקשה לומר זה שצמרת מערכת הביטחון, התומכת בעסקה חלקית, מפקירה למעשה את בנה ואת שאר החטופים שאינם כלולים בעסקה הזאת. מי שמכם, היא אומרת, לשים את הבן שלי בסוף התור, בתחתית שרשרת המזון? אם אתם לא מסוגלים להביא עסקה כוללת, אין לכם זכות מוסרית להציל חלק מהחטופים במחיר הפקרתם של רוב החטופים, שיישארו מאחור בתנאים קשים יותר ועם הרבה פחות תקווה.
4
מה שכן צריך לעשות זה להמשיך בשיטה הנוכחית של הלחץ הצבאי, שעם הזמן הולכת ונעשית יעילה יותר. ככל שהמצב הקשה בעזה נמשך, ככל שחמאס נחלש ויכול פחות להטיל את אימתו על האוכלוסייה, ככל שצה"ל מהדק את אחיזתו ונמצא בכל מקום ברחבי הרצועה, כך גוברים הסיכויים לשחרור החטופים. זה יקרה באמצעות מודיעין שהולך ונצבר, אם מפי שבויים שנחקרים ואם באיסוף מהשטח. זה יקרה באמצעות מוסרי מידע עזתים, שנקעה נפשם מהאסון שחמאס המיט עליהם ורוצים כבר לחזור לביתם ולשקם את חייהם. זה יקרה במסגרת משא ומתן על כניעה שיגיע היום שחמאס יהיה מעוניין בו, כי גם אם חלק מאיתנו מרגישים כבר מותשים – אין ספק שמצבם קשה שבעתיים והם מוכים ומותשים הרבה יותר.
היו זמנים שבהם שר הביטחון גלנט אמר מול המצלמות שלחמאס יש שתי אפשרויות – כניעה או מוות. גלנט עצמו קצת איבד את הדרך מאז, אבל זה היעד שישראל צריכה לחתור אליו. היעד של חיסול יחיא סינוואר יכול להיות מושג בכל יום, כשם שישראל הצליחה עם הזמן לחסל את שותפו ויד ימינו מוחמד דף. לאחר שסינוואר כבר לא יהיה כאן, אפשר לצפות להאצת תהליך ההתפרקות של חמאס באופן שיאפשר עסקאות כניעה, לא שלנו אלא שלהם, שבמסגרתן נקבל את חטופינו בחזרה. גם סינוואר עצמו עשוי להבין שגורלו נחרץ ולרצות לקנות את חייו בתמורה ליציאה לגלות כמו שיצא ערפאת מביירות, כמובן לא לפני שאחרון החטופים יוחזר לידינו.
התרחיש הזה לשחרור כל החטופים הוא ריאלי הרבה יותר מכל תרחיש שמתיימר להביא לשחרור כל החטופים באמצעות עסקה. ומה שחשוב יותר, התרחיש הזה יביא את התוצאה הנכספת בדרך שתחזק את ביטחון ישראל ולא תפגע בו, תשקם את ההרתעה ולא תקעקע אותה.
5
יש טוענים שעלינו להגיע לעסקה ולהפסקת אש בעזה כדי שנוכל סוף סוף לטפל בחיזבאללה בצפון. ההפך הוא הנכון. ביום שבו תיפסק האש בעזה גם חיזבאללה יחדל מלירות עלינו, ממש כפי שהיה בעת הפסקת האש הראשונה בעזה. ואז יהיה קשה הרבה יותר לישראל להתעקש מול הלחץ האמריקני והאירופי, ולצאת למלחמה יזומה ועצימה מול אויב שכבר נצר את נשקו.
עם כל הקושי שבדבר ולמרות המחיר הצפוי, ישראל צריכה לחתור למלחמה כוללת מול חיזבאללה, מלחמה שבמסגרתה יושמד רוב הכוח ואמצעי הלחימה של ארגון הטרור השיעי־לבנוני, ואזור ביטחון בדרום לבנון ייתפס בידי צה"ל ויאפשר חזרה בטוחה של תושבי הצפון לבתיהם. אנחנו צריכים לעבור ממגננה למתקפה כדי לפרק ולהשמיד את יכולות התקיפה של ארגון הפרוקסי האיראני שמהווה איום אסטרטגי מצפון.
אין מקום לאנחת הרווחה שנשמעה כאן השבוע לאחר שמתקפת חיזבאללה הסתיימה באבדות לא כבדות ונראה היה שאפשר לחזור לשגרה. השבוע ישראל יצאה למתקפה אווירית נרחבת בלבנון וסיכלה את הניסיון לפגוע בה, אבל החמיצה את שעת הכושר לעבור ממגננה להתקפה ולהכרעה.
הפקרת תושבי הצפון לגורלם לא יכולה להימשך. בשבוע שבו רבבות ילדים מהצפון פותחים את שנת הלימודים בגלות ובלי שום תאריך ברור לשיבה אל ביתם ואל בתי הספר שלהם, הגיע הזמן שהנהגתנו המדינית והצבאית תתפוס אומץ ותעשה את מה שצריך כדי שגם הם יוכלו לשקם את חייהם. לא ייתכן שהשקט היחסי באזורים המאוכלסים בצפיפות במרכז הארץ יושג במחיר הפיכתם של תושבי הפריפריה לקורבנות התוקפנות האכזרית והצינית של נסראללה וארגונו. דין הפגזת קריית שמונה כדין הפגזת תל אביב.
לתגובות: eshilo777@gmail.com