אם ראשי מערכת הביטחון היו ערים לסכנה הביטחונית והזהירו מפניה, כמו שטוען יאיר לפיד, איך אפשר להסביר את העובדה שהם לא עשו שום דבר כדי לקדם את פני הסכנה?
לדרוש מנתניהו לוותר על חקיקת הרפורמה המשפטית הם ידעו, אבל לעשות את המינימום כדי להכניס את הכוחות לדריכות וכוננות הם שכחו?
אם המצב האסטרטגי רגיש, איך לא מבטלים את "ההדממה" של חיל האוויר, ומשאירים רק מספר זעום של מטוסים ומסוקים בכוננות?
אם המצב האסטרטגי רגיש, איך מוציאים לחופשת שבת מחצית מלוחמי אוגדת עזה? אם המצב רגיש, איך ייתכן שגם חיילי האוגדה שהיו במוצבים לא הוכנסו לכוננות מיוחדת, אפילו לאחר שהתקבלו סימנים מעוררי חשד?
אם המצב רגיש ומסוכן, איך מאשרים קיום מסיבת טבע עם אלפי משתתפים סמוך לגבול? ואיך לא מחלקים נשק לכיתות הכוננות ביישובים?
אם המצב רגיש ומסוכן, איך מח"ט באוגדת עזה מביא את הילד שלו לעשות איתו שבת בבסיס? איך האוגדונר שגר בכפר עזה יוצא הביתה בלי נשק, ונאלץ לצאת להילחם במחבלים כשבידו סכין בלבד? איך סמח"ט שגר במושב בעוטף יוצא הביתה בלי נשק?
נתניהו לא קנה את האזהרות של בכירי צה"ל נגד חקיקת הרפורמה. מה אכפת להם להזהיר? זו לא הרפורמה שלהם, ורובם כנראה התנגדו לה.
במגרש שלהם לא עשו את המינימום הנדרש כדי לדכא את מרד אי-ההתייצבות של 'אחים לנשק' ודומיהם, אבל ידעו להזהיר את נתניהו שהוא חייב לעצור את הרפורמה. להזהיר זה לא דורש ממך הרבה. אם הם האמינו לאזהרות של עצמם, איך לא עשו כלום כדי להיערך מול הסכנה שהזהירו עליה?
יש שתי אפשרויות: או שבכירי צה"ל הזהירו מן השפה ולחוץ אבל לא באמת ראו סכנה ולכן לא נערכו, או שהם האמינו לאזהרות של עצמם ובכל זאת בחרו שלא להיערך למרות שזה היה בסמכותם ובאפשרותם.
אני מעדיף לחשוב שהם לא באמת האמינו לאזהרות של עצמם מלחשוב שהם הפקירו אותנו במודע. ואם הם לא האמינו לעצמם, מה הפלא שגם נתניהו לא האמין להם?
הוא לא העלה על דעתו שחמאס יודע להוציא אל הפועל מתקפה שצה"ל לא מסוגל לתת לה מענה. מי מאיתנו כן חשב שזה יכול לקרות?!