30 באוגוסט בכל שנה - בשביל הילדים זה אות לסיום החופש, שעם כל השיעמום שחלקם חוו, הם בדרך כלל יעדיפו אותו מאשר לימודים.
בשביל ההורים זה אנחת רווחה גדולה וארוכה מהחופש הגדול והארוך שמגיע לסיומו, והמון תפילה וציפייה שיהיה לילדם שנה רגועה במערכת החינוך.
ובשביל המורים?
עשרות אלפי מורים בישראל, ותיקים כחדשים, עומדים בהתרגשות, בציפייה, ורבים מהם גם בפחד ורעדה, מהיום הראשון ללימודים. במוצאי שבת, כמה מהם יצליחו להירדם בקלות?
ובשנה זו? שנת מלחמה, שנה שכמעט בכל כיתה יש ילדי מגוייסים, שנה שבה משפחת השכול גדלה, אלפי משפחות אינם בביתם, המלחמה בעיצומה, ושבויינו עדיין במנהרות עזה.
בשנה זו בטח החששות גדלים, החרדה מתעצמת, וגודל האחריות מתעצם פי כמה.
דעו לכם מורים ומורות יקרים! אתם החזית של עם ישראל. אתם מחנכים את הילדים שהולכים להוביל את עם ישראל בדור הבא. ראינו בשמחת תורה כמה גבורה נחשפה. את הגבורה הזו החיילים ינקו מכם, אנשי מופת והשראה, שנמצאים בכיתה יום יום ומשפיעים. מקרינים דאגה, אהבה, חוסן ורצון להיטיב עם כל תלמיד. ובסוף – זה מתגלה גם בשדה הקרב, במסירות נפש וברעות שאין אח ורע לה.
ובפרט בשנה זו, אל פחד. ראו את גודל השעה והשליחות. ראו את גודל נשמות הילדים – נשמות רכות, זכות וטהורות (גם אם כלפי חוץ הם מפגינים קשיחות וחיספוס – בפנים הם מתוקים מדבש) – והם זקוקים לחוסן. למבט חד וברור, לאי של יציבות בתוך כל הגלים הסוערים.
כל אחד ואחת מכם הוא שליח של כולנו. שליח של ההורים של הילד, אבל גם שליח של עם ישראל להקים את הדור הבא. אתם לא לבד, עם שלם עומד מאחוריכם בחזית הכיתה. שם זו החזית האמיתית של עם ישראל. תסתכלו להם בעיניים, ותעיפו אותם גבוה. אל תתנו לשום מעשה או מראה חיצוני ל"עבוד עליכם". לא צריך שום "הותר לפרסום" כדי להבין כמה נשמות גדולות וענקיות יש סביבנו.
וטיפ קטן – כבר אמר איש חכם – משהו שעוד 5 שנים לא יהיה בעל ערך להיזכר בו – אל תשקיע בו כעת יותר מ 5 דקות. זה עוזר מאד לקחת דברים שמתרחשים בשיעור בפרופורציה. להביט על התלמידים בטווח ארוך וגבוה, לראות אותם בעוד 5 שנים, בעוד 20 שנה, וממילא, לא כל אירוע חייב תגובה כועסת, ולא כל מריבה מחייבת טיפול מתיש. (כמובן שצריך להתייחס לפי כללי בית הספר, וחשוב להגיב, אבל לא צריך להשקיע שם אנרגיות שליליות, כעס ותסכול, שמחסלים ושואבים לכם את כל הכוח...).
כדי שהחזית בשדה הקרב תהיה חזקה עם חוסן וגבורה, החזית בשדה החינוך צריכה להיות חזקה יותר, גבוהה יותר ואיכותית יותר.
כל שנה, תחילת שנת הלימודים נפתחת בתפילה עמוקה – של ההורים, של התלמידים ושל המורים. מי מהם שאומר אותה בפיו, ומי שנושא אותה בליבו.
ובשנה זו – התפילה כפולה ומכופלת.
"ריבונו של עולם. קבל נא את תפילות עמך ישראל באשר הם. ראה נא את דמעותיהם, את רצונם העמוק לחיים בעלי משמעות ועוצמה. לא ביקשנו את המלחמה הזו, אך היא כבר נכפתה עלינו – שנזכה לעלות ממנה לקומה חדשה ואיכותית מכל הבחינות ובכל המישורים. שנזכה לגדל את ילדינו בבריאות הנפש והגוף, ולתת להם את כל הכלים הנדרשים לחיים איכותיים ובעלי משמעות".
*(הערה לכותרת: חבל ששנת הלימודים בישראל לא נפתחת לפי תאריך עברי).
הכותב הוא תושב חריש ואיש חינוך