בעשורים האחרונים של המאה ה-19, בשיא כוחן של תנועות הפועלים בארה"ב, העזו ראשי ועדי הפועלים לנסות ולהכתיב מדיניות גם בנושאים שאינם כלכליים גרידא, כמו מלחמת ארה"ב-ספרד, סוגיית השליטה בפיליפינים או אפילו מלחמת האזרחים והמאבק לביעור העבדות.
המדינאים האמריקניים, בחכמה פוליטית ראויה, ידעו להתעלם מהם ולנפנף אותם הצידה, גם כששילמו על כך מחיר פוליטי ותדמיתי מזערי.
ארנון בר דוד, בהתנהגות של סחטן שהצליח לו פעם אחת בהקשר של הרפורמה המשפטית, מעלה את ההימור ומנסה להתערב ממקום מושבו כמנהיג עובדים בינוני גם במדיניות הביטחון והחוץ של ממשלת ישראל. במחי החלטה פוליטית לא שקולה ופסולה אחת הוא גורר רבבות עובדים בעל כורחם להזדהות עם קו מחאתי לא ברור וחסר תכלית.
יש שלושה חלקים שראוי להתייחס אליהם בהחלטה השערורייתית של בר דוד, אבל תחילה צריך להחמיא לאותם עשרות גופים וועדי עובדים שכבר הודיעו שלא יצטרפו לשביתה, ולהזכיר את הודעת פורום תקווה על כך שהשביתה מסכנת את חיי החטופים שנותרו ומשחקת לידיו של סינוואר.
החלק הראשון שצריך להזכיר הוא העניין החוקי. החוק מאפשר ליו"ר הסתדרות השבתה של המשק במסגרת מאבקי שכר או תנאים של עובדים, אבל בשום אופן לא במסגרת מאבק פוליטי וקידום אג'נדה שאינה רלוונטית לעובדים. בר דוד ינסה כנראה להסביר שיש למצב השלכות על הכלכלה (ומכאן גם הניסיון המאולץ שלו לשלב את המצב הכלכלי בהודעה לציבור), אבל אפילו שופט פרוגרסיבי על סטרואידים יזדקק להרבה מאמץ כדי להכשיר שביתה שכזו.
יש כאן גם היבט נוסף, מנין יו"ר ההסתדרות בקי בשיקולים המדיניים והביטחוניים? האם הוא ישב בקבינט? האם הוא מתודרך על ידי בכירי מערכת הביטחון? האם יש לו ערוץ ישיר למטה המוסד ולבית הלבן? האם הוא מפעיל ערוצי קשר עם המצרים והקטארים? האם נערך דיון מקצועי כלשהו שמסקנתו הייתה ששביתה תקדם את נושא שחרור החטופים?
החלק השני שכדאי להציף הוא העובדה שעשרות אלפי עובדים, שדעתם שונה מדעתו של בר דוד, הופכים למעשה לשבויים בידיו וכפופים לגחמות המשתנות שלו. לא כולם מודעים לאפשרות לעבור להסתדרות הלאומית, ורבים מהם מרגישים חסרי אונים, בדיוק כפי שהרגישו כשבר דוד לקח את הכוח שלהם בלי לשאול אותם והשתמש בו נגד הרפורמה המשפטית.
והחלק השלישי והמכעיס מכולם, הוא השאלה את מי משרתת השביתה הזו ואיך בדיוק היא עוזרת לחטופים? הרי ברור לכל בר דעת שסינוואר מרים כוסית לרגל האירוע. לא זו בלבד שהוא רצח שישה יהודים נוספים, הרצח הזה גם מביא לו 'פרס' כפול ומכופל בדמות הגדלת הקרע הפנימי בעם ופגיעה כלכלית במדינת ישראל. ממש מודל טרוריסטי לעסקת חבילה יעילה.
ואחרי כל זה נגיד את המובן מאליו: ייתכן והדרך היחידה לשחרר מאסה של חטופים היא באמצעות עסקה, ייתכן וצריך לקדם עסקה כזו על פני אינטרסים אחרים של ישראל, אבל זו החלטה בלעדית של הממשלה הנבחרת. היא זו שנושאת באחריות להצלחת מלחמת חרבות ברזל והיא זו שיודעת ומכירה את מכלול השיקולים הרלוונטיים. לא עסקני עובדים חפצי דקות תהילה ולא שדרנים ומגישים בעלי אינטרס פוליטי עקיף הם אלו שיקבעו מה טוב וחיוני למדינת ישראל בעת הזו.