הטור הזה נכתב ביום ראשון בבוקר, כשחדשות מרות ממלאות לי את המסך. הלב נשבר כל כך, כמה התפללנו עליהם, אך השם גזר אחרת... קשה לי, אני צריכה עכשיו לכתוב טור והמילים כבדות, עמוסות כאב. אבל למזלי הרב תמי מתקשרת, וכמו תמיד מצליחה להכניס קצת אור גם ברגעים כאלה. להגיד דיבורים מחיים של אמונה, להזכיר לי כמה כיף היה כשנפגשנו, והזיכרון של הביקור האחרון והארוחה המשותפת מעלים בי מיד חיוך.
כשנכנסים לבית של תמי מיד מתחילים לנשום אוויר אחר. קודם כול הנוף. תמי גרה על קצה ההר, ממש מול ואדי קסום, ומסביבה הר הכרמל, ים, עצים, נוף פתוח לכל כיוון והמון שמיים כחולים. רק המראה הזה מכניס לי מיד חמצן לכל תאי הגוף. פשוט חלום לגור מול נוף כזה ולתמי זאת המציאות היומיומית. ויש גם את תמי עצמה. אישה שכולה חיוך. הכול מצחיק אותה, בכל דבר היא רואה זווית אחרת. ברגעים הכי שחורים שלי אני מתקשרת אליה, כי היא תמיד תצליח להרגיע אותי, להזכיר לי שגם אם הרע צורח בקול הכי חזק שלו – עדיין הטוב חזק יותר.
סוכרייה באמצע החיים
אנחנו נפגשות מעט מדי, כי המרחק הפיזי והחיים העמוסים אינם מאפשרים לנו להיפגש מספיק, אבל כשזה קורה זה מהדהד אצלי בלב המון זמן. הכי כיף לנו להכין ביחד ארוחת בריאות נפלאה כמו ששתינו הכי אוהבות בעולם. ללכת יחד לשוק, להעמיס את כל הירקות והפירות הכי יפים, עוד ביקור בחנות הטבע הסמוכה ובחנות תבלינים ומעדנים שרק במאמצי־על תמי מצליחה לשחרר אותי ממנה, אחרי שלושה סיבובים של "רגע, בואי בעצם נקנה גם את זה".
אחר כך, במטבח הכפרי שלה, אנחנו פורסות את כל השלל ומתחילות לתכנן. תמי אחראית על הפלייליסט שיגרש לגמרי את הצער והעצבות, הכאב והפחד. המוזיקה שהיא בוחרת לנו עוזרת לרגליים קצת להתרומם, לחיוך הנצחי שלה להידבק גם אליי, להתעודד. היא מכינה לנו שייק פירות נפלא שילווה אותנו בזמן הבישולים, ואני קוצצת, חותכת, מקפיצה, מערבבת. הכול צבעוני, הכול כיפי ועושה לי חשק להאמין בטוב. כשהריחות מתחילים למלא את המטבח והכלבה שלה מגיעה גם היא להתעניין במה שקורה, אנחנו יושבות לנו על שתי כורסאות מול החלון המהפנט שלה ומדברות ומדברות ומדברות. אחר כך גם אוכלות, מתפעלות כמה טעים יצא, ועוד קצת מדברות. בעצם עוד הרבה.
הביקור הזה הוא סוכרייה באמצע החיים, מטען רב עוצמה שממלא אותי בכל כך הרבה דברים טובים. אצלה אני מצליחה להחזיר את הכול למקום, להתמלא שוב בתקווה ובאמונה, לדעת שכל מה שקורה מגיע לנו מאבא אוהב, שהוא ולא אף אחד אחר מנהל את התמונה כולה. וגם כשכואב, גם כשיש רגעים שהכול נראה כל כך מייאש – באמת אין שום ייאוש בעולם כלל. באמת הטוב האמיתי שלנו ושל העם הזה גדל וצומח ללא הפסקה, ולמרות המחיר הכבד והקושי – אנחנו מתקרבים והולכים אל הגאולה. אצל תמי בבית אני יכולה להרגיש בחוש שהנה זה עומד אחר כותלנו, הנה, יחד עם השנה החדשה, זה בא.
סלט מנגו תאילנדי
צילום: שושי סירקיס
התלבטתי מאוד מה לבחור מתוך הארוחה שהכנו, אבל בסוף הסלט ניצח בגדול. פירות המנגו הנפלאים שאפשר לקנות עכשיו מתחברים לסלט טעים בצורה לא רגילה. הירקות מתובלים בסגנון אסייתי והמתיקות החמצמצה של המנגו מתחברת אליהם בשלמות והופכת את הסלט הזה למנת בריאות מפנקת ונהדרת, שכיף להתחיל איתה יום מבורך או להגיש למרכז השולחן בשבת.
דרגת קושי:
קלה
כ-6 מנות
2 מנגו בשלים אך לא רכים מדי
4 גזרים קלופים
3 מלפפונים
כוס נבטים עבים (נבטי שעועית)
3 גבעולי בצל ירוק
חצי פלפלון צ'ילי אדום
3 כפות בוטנים או אגוזי קשיו קלויים
לרוטב:
2 כפות רוטב סויה
חצי כפית סילאן
מיץ מחצי לימון
2 שיני שום כתושות
רבע כפית ג'ינג'ר טרי, קלוף ומגורר
2 כפות שמן שומשום או שמן רגיל
כף שומשום
מכינים את הרוטב: מחממים את כל חומרי הרוטב בסיר או בפינג'ן דקה או שתיים, ומסירים מהאש.
פורסים את הגזר לרצועות דקות ככל האפשר. חוצים את המלפפונים, מוציאים מעט מהגרעינים שבתוכם בעזרת כפית ופורסים לפרוסות דקות. קוצצים את הבצל הירוק והצ'ילי האדום לפרוסות.
מניחים בקערת הגשה את כל הירקות בצורה נאה. קולפים את המנגו וחוצים כל מנגו לחצי במקביל לגרעין. פורסים את המנגו לפרוסות דקות ומסדרים אותן כמו עיגול מעל הסלט. מפזרים מעל הכול בוטנים או אגוזי קשיו קצוצים. יוצקים את הרוטב מעל הסלט, משהים כ־10 דקות ומגישים.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com