התחלה// נולד בעיר מנהיים בגרמניה בשנת 1932. בן הזקונים מתוך שניים.
אבא// יצחק אריה ז"ל. בארץ עסק לפרנסתו בפרסום. "באותה תקופה הוא הלך מלקוח ללקוח כדי למסור מודעות לעיתונות". נפטר באופן פתאומי מהתקף לב בגיל 52, בשנת 1943, "אפילו לא לקחו אותו לבית חולים. לא היה מה לעשות איתו שם". בגיל 11 הפך ליתום מאב.
אמא// מרים ז"ל. "לאחר פטירתו, המשיכה את עבודתו של אבא ופרנסה אותנו במאמצים גדולים מאוד. כשהיה על ערש דווי הוא ביקש שאנחנו נלמד, וזו הייתה בשבילה צוואה קדושה. היא עשתה כל מאמץ שנגמור תיכון". נפטרה בגיל 88, לפני 36 שנה.
סכנה באוויר// "אמי רצתה לעלות ארצה כשהיטלר עלה לשלטון בשנת 1933. לאבי היה בית מסחר למוצרי מתכת והוא לא רצה לשמוע מזה. בשנת 1938, חודשיים לפני ליל הבדולח, אחד הלקוחות שלו ביטל את הפגישה איתו בגלל שהוא יהודי. אבא הגיע הביתה ואמר: 'זהו, עולים ארצה'".
עולים// בתוך ימים ספורים עזבה המשפחה ועלתה ארצה. "אי אפשר היה להוציא כסף מגרמניה, כך שהייתה בעיה להשיג סרטיפיקטים. היו לי בהולנד שני דודים, והם הפקידו בשביל כל המשפחה 1,000 לירות שטרלינג בבנק בירושלים, סכום שווה ערך לחצי מיליון שקלים כיום. בדרך הזאת הצליחה כל המשפחה של אמי לצאת מאירופה הבוערת".
צנע// בארץ חיכו להם שתי אחיות של האם. "הגענו לירושלים, שם הן התגוררו, אבל אחרי שלושה חודשים עברנו לתל אביב. זאת לא הייתה מדינת תל אביב כמו שהיא כיום, היו חיים רגילים בהחלט. אחרי שנה פרצה מלחמת העולם השנייה, וזה שינה את כל האווירה בעיר. המחירים עלו בצורה דרסטית והיה קשה להשיג מזון. המשפחה הסתדרה בקושי רב".
מכריזים בזאת// בתור נער תל־אביבי הוא זוכר היטב את רגעי הכרזת המדינה. "עמדתי לפני המוזיאון בזמן הכרזת המדינה. כשראינו את בן גוריון והשרים יוצאים, הייתה התרגשות רבה". בתוך זמן קצר הצטרף לכוחות ההגנה של המדינה הצעירה. "הייתי חבר בגדנ"ע ושלחו אותנו לחוף הים, לשמור שלא תגענה סירות. הביאו לנו 'גרושים', שנוכל לטלפן ולהתריע מפני הסכנה. בשלב מאוחר יותר נתנו לנו סטנים".
ספרא וסייפא// למד בבית הספר היסודי 'מוריה' ובתיכון עירוני־דתי ב' שנקרא כיום צייטלין. לאחר סיום כיתה י"ב, שנתיים אחרי קום המדינה, התגייס לצה"ל למחזור השני של חטיבת הנח"ל. לאחר טירונות במחנה 80, נשלח לקיבוץ סעד כדי לתגבר משקי ספר. "בהתחלה עבדתי במשק חקלאי ולאחר מכן בהדרכת נוער. מפעם לפעם יצאנו גם לאימונים". לאחר השחרור מצה"ל הגיע לאוניברסיטה העברית בירושלים והתחיל ללמוד גאולוגיה, גאוגרפיה ומינרלוגיה. לפני הבחינה האחרונה והמסכמת, התחתן.
זיווג ראשון// מיכל לבית גולדשמידט. עלתה ארצה מצרפת כשהייתה בת 19. "למדה שנתיים בסמינר בירושלים, שבמהלכן שלחו אותה לסייע בהוראה במושבים בנגב. בניגוד לבנות דתיות באותה תקופה, היא החליטה להתגייס לצה"ל. בעקבות הצורך שראתה בכך, ביקשה להשתבץ בתור מורה חיילת במושבי הנגב. היא נשלחה להתגורר בקיבוץ סעד וכך הכרנו". אחרי החתונה קבע הזוג הצעיר את ביתו בקיבוץ. לפני 21 שנה נפטרה, אחרי 47 שנות נישואים.
הנחת// ארבעה ילדים. יעל אנסבכר (66), רחל מאיר (63), אפרת מור יוסף (60) ויצחק־אריה (58).
החצי השני// שנתיים אחרי פטירתה של מיכל, נישא בשנית לתרצה לבית שטרן. במשך שנים רבות הייתה מנהלת בית הספר 'דקלים' לילדים אוטיסטים בירושלים. "הכרתי אותה כבר כשהייתה בת חמש. בתקופת התיכון עבדתי כמשלוחן בחנות יינות והייתי מספק להם יין מדי שבוע. נשארנו בקשר הדוק במשך השנים, מיכל ותרצה היו חברות טובות. אחרי שמיכל נפטרה, נוצר קשר מחודש".
חוצב בסלע// בשנת 1961 התקבל לעבודה בחברת 'מחצבי ישראל'. "החברה עסקה בחיפוש מחצבים בארץ, כאשר לאחר כל הצלחה הוקמה חברת בת נפרדת ייעודית. יוצאת מן הכלל הייתה חברת הנחושת בתמנע שנשארה אצל חברת 'מחצבי ישראל'. לאחר כמה שנים, פורסם מכרז לניהול מחלקה למינרלוגיה במכון הגאולוגי. בהמלצת מנהל המכון קיבלתי את התפקיד, ועבדתי שם במשך עשר שנים. במסגרת המחלקה הענקנו שירותים לחברות ממשלתיות ופרטיות".
תגלית בראשית// במהלך עבודתו במכון הגאולוגי, התקשר אליו יום אחד מנהל מחצבות הר טוב, אלכס שנברג ז"ל, וביקש ממנו להגיע מיד למחצבה. "כאשר הגעתי למקום הוא סיפר לי ששיטת העבודה במחצבה היא לקדוח קידוחים, להכניס לתוכם חומר נפץ ולקראת סיום העבודה לפוצץ. באותו יום הפיצוץ 'לא תפס'. לאחר פינוי ערימה קטנה, התגלה חור של 60x60 סנטימטרים. כאשר זחלנו פנימה התגלתה לעינינו מערת נטיפים מדהימה. הרגשנו שאנו דורכים בארץ בראשית, מקום שרגל אדם לא דרכה בו מעולם. עברו עשר שנים עד שהמערה נפתחה לציבור הרחב".
נשאר בדרום// שימש כיועץ לחברת מכרות נחושת תמנע. "בשלב מסוים, המנכ"ל ביקש שאגיע לעבוד אצלם בתור מנהל טכני במשך שנה. נעניתי לבקשתו. אחרי ארבעה חודשים התמניתי למנהל תפעול. אחרי ארבעה חודשים נוספים, שר הפיתוח הגיע לבקר והציע להקים את חברת 'כימיקלים לישראל'. המנכ"ל הסכים, בתנאי שאקבל על עצמי את תפקיד המנכ"ל בחברה, ואכן הסכמתי ועסקתי בכך עד שנת 1976".
חוקר// כתוצאה ממחירי הנחושת בעולם והוצאות הייצור היקרות, הוחלט לסגור את מכרות נחושת תמנע. "היה משבר גדול באילת. יותר מאלף תושבים עבדו במקום שנסגר". משם המשיך כסמנכ"ל 'כימיקלים לישראל' שאחראי על מגוון פרויקטים. לאחר המהפך בשלטון בשנת 1977, נקרא אל הדגל מטעם משרד האנרגיה להקמת 'מינהל למחקר מדעי האדמה'. "מכיוון שלא רציתי לעבוד בשירות המדינה, מחברת כי"ל השאילו אותי לעבוד שם יומיים בשבוע".
אוצרות מהטבע// כשקיבל הצעה מכי"ל לנהל את 'רותם דשנים', פרש מניהול מכון המחקר שאותו הקים. "עוד קודם לכן, עמדתי בראש הצוות שמצא מרבץ פוספט ליד ערד, הרבה יותר טוב ממה שהיה ידוע. על בסיס הממצא הזה הוקמה 'רותם דשנים'. אחרי עשר שנים התמניתי לתפקיד המנכ"ל. החברה מפיקה פוספט וחומצה זרחתית שמיועדים בעיקר לחקלאות".
רצוא ושוב// בתום שלוש שנים בתפקיד חזר לכי"ל, ואחרי תקופה שבה היה חבר בוועדת יובל נאמן שעסקה בתעלת הימים, קיבל את ניהול החברה הממשלתית שעסקה בנושא. יובל נאמן הגיש דו"ח והמליץ להקים חברה שתעסוק בתכנון ומחקר לאורך התווי מים התיכון לים המלח, דרך גוש קטיף. "אחר כך בדקנו אפשרות לעשות מעקף, צפונית לרצועת עזה. עסקתי בזה חמש שנים, ואחריהן חזרתי לכי"ל".
מתמלא באנרגיה// אחרי שנה קיבל טלפון מיובל נאמן, שהציע לו להפוך למנכ"ל משרד האנרגיה. שימש בתפקיד קרוב לשלוש שנים, עד לשנת 1992, דבמהלכן עסק רבות באנרגיות חלופיות, בחברות שעסקו בחיפוש והפקת נפט, מינהל מחקר האדמה וכל המוסדות הכפופים לו. "הייתה עבודה בעקיפין של רכישת נפט ממקסיקו ומדינות שונות".
טוויסט בעלילה// התחנה הבאה הייתה מפתיעה במיוחד: מנכ"ל בנק טפחות. "עד אז, כל הקריירה עסקתי בגאולוגיה וניהול גאולוגיה. שלוש שנים קודם לכן מינו אותי לחבר דירקטוריון של בנק טפחות. הייתי חבר ועדת אשראי. בשלב מסוים הוצע לי לקבל את תפקיד המנכ"ל. זאת הייתה התקופה של העלייה הגדולה מרוסיה. הקמנו קרן מיוחדת שסייעה בשיכון עולים, וכמובן עסקנו במשכנתאות בהיקף גדול. כ־30 אחוזים מהשוק היו שלנו". כיהן בתפקיד עד שנת 1998, בה יצא לפנסיה.
הצצה אקדמית// במקביל ליציאה לפנסיה, התמנה ליושב ראש הוועד המנהל של המרכז האקדמי לב. "בזמנו פרופ' לב ז"ל הזמין אותי לקחת חלק. במשך ארבעים שנה הייתי בחבר הנאמנים של מכון לב. בשנת 2006 התמניתי ליושב ראש הוועד המנהל, ומאז הייתי פעיל בו. ליוויתי את השלישייה המנהלת: נשיא, מנכ"ל ורקטור. באותן שנים פיתחנו את מכון טל לבנות, עד אז למדו במכון רק בנים, וכן את מסלולי התואר השני".
דאגה מניין// בנוסף לשלל תפקידיו, בשנים 2009-1998 היה יושב ראש חבר הנאמנים לקרן לטיפול בחסויים. "במקום שעורכי דין יעסקו באפוטרופסות על חשבון כספי הירושה, הוקמה עמותה על ידי האפוטרופוס הכללי דאז, עמרם בלום ז"ל, שתדאג לכל החסויים. מדובר באלפים".
מתרגם// אחרי שיצא לפנסיה, עמל רבות על תרגום ספר שנכתב על ידי ד"ר יצחק (יוליוס) פרויס, סבה של רעייתו הראשונה מיכל, מגרמנית לעברית. "הוא היה רופא בגרמניה וכתב ספר על הרפואה במקרא ובתלמוד. הספר יצא לראשונה לפני 111 שנה, בהשפעת המידע הרפואי באותם ימים. בשלב מסוים, כשעבדתי רק 10 שעות ביום במקום 15, התחלתי לתרגם אותו יחד עם אשתי. לאחר הפסקה, בפנסיה חידשתי את העבודה על תרגום הספר, המכיל יותר באלף עמודים. זה לקח 15 שנה". לפני כתריסר שנים, בגיל שמונים, הוציא ספר זיכרונות. "ניסיתי לתאר את מה שעברתי בימי חיי".
אם זה לא היה המסלול// "כנראה הייתי רופא. חלמתי על זה בתור ילד".
במגרש הביתי
מה הלו"ז// סדר היום מתחיל בחמש וחצי בבוקר. "הולך לבית הכנסת לתפילת שחרית, אוכל ארוחת בוקר וניגש למחשב. במהלך היום שומע הרבה הרצאות בזום בשלל נושאים".
פלייליסט// "אני אנטי־מוזיקלי. בבר המצווה שלי לא הצליחו ללמד אותי את המנגינות, אבל הגעתי רחוק".
השבת שלי// "מפגשים משפחתיים, לימוד תורה, שיעור קבוע, קריאת עיתונים ותפילות בבית הכנסת".
דמויות מופת// חיים גְּבָתי ז"ל, שר החקלאות והפיתוח לשעבר, "האיש החכם ביותר שפגשתי בימי חיי. כך התרשמתי ממנו". מעריך מאוד את הרב אשר וייס שליט"א, "איש בעל ידיעות אדירות. במשך שנים רבות נסעתי לשיעור שהעביר בימי חמישי בערב בשכונת רמות. לאחרונה עברתי לשמוע אותו בזום. בנוסף לכך הלורד הרב יונתן זקס זצ"ל היה אורח קבוע בשולחן השבת שלנו".
מפחיד אותי// "מלחמה מדאיגה אותי".
משאלה// "בריאות".
כשאהיה גדול// "מקווה להמשיך להיות בין הנותנים".
לתגובות: yosefpr@gmail.com