בבית המשפט יתקיים מחר (רביעי) דיון בעתירה נגד האיסור שהטילה עיריית תל אביב על הקמת מחיצות לתפילה במרחב הציבורי. לקראת הדיון שוחחנו בערוץ 7 עם אחת העותרות, הסופרת, הפובליציסטית ואשת התקשורת עירית לינור המתקשה להגדיר את החלטת העירייה במינוח אחר לבד מאנטישמיות.
בדיון עצמו, אומרת לינור, היא פחות עוסקת בפן המשפטי מטבע הדברים ובעיניה מדובר באמירה חברתית, "בעיניי זה מאבק על דמותה של תל אביב, האם עיר שמתכחשת ליהדות שלה וגם אוסרת על יהודים שגאים ביהדותם לעשות את מה שיהודים עושים ביום כיפור, מתפללים בהפרדה. ואם אין מקום בבתי הכנסת השכונתיים - ואין מקום, אחרת לא היו מקימים עוד מקומות תפילה ואוהלי תפילה של חב"ד ורחבות בתי הכנסת לא היו מלאות בוודאי בכל נדרי ובנעילה - יש מי שצר לו המקום ורוצים לפחות את הטקסים היהודיים האלה לעשות איפה שאפשר ובציבור".
"בעיניי זה דבר מאוד יפה, וגם בעיני העירייה זה מאוד יפה. לפני שנתיים העירייה העלתה לדף הפייסבוק שלה תמונה מהתפילה בכיכר דיזינגוף והתגאתה בזה בעצמה, ובצדק", אומרת לינור ואנחנו שואלים אם יתכן ואז העירייה לא שיערה שהדברים "יתדרדרו" לתפילה בכל מקום, וסברה שמדובר באירוע פולקלוריסטי בעקבות הקורונה. אם כך, היא אומרת "הם יצטרכו להתארגן לזה שבכל פינה יהיה בית כנסת ביום כיפור. מה לעשות, יש לזה ביקוש".
"לא ברור לאן נעלמה הגאווה. הם לא היו מוכנים לעשות תפילות בהפרדה גם בשנה שעברה, וזה לא בגלל שהעירייה נתקפה פתאום אנטישמיות בבת אחת, למרות שעכשיו העמדה שלה אנטישמית לגמרי", היא אומרת ומתעקשת שאכן זו הגדרת האירוע, אנטישמיות. "לגמרי. מי שמראה של יהודים מתפללים מפריע לו, יש לזה שם", היא אומרת ומדגישה כי מדובר בחלק מתופעות הלווי של מחאת קפלן והעירייה מאוד מכוונת לזה. הרי חולדאי קרא לאחת הכיכרות 'כיכר הדמוקרטיה', לא פחות, וחלק מהביטוי הדמוקרטי הוא לנסות להתנכל ליהדות וליהודים שמתפללים כמו שיהודים מתפללים, בהפרדה".
"אגב, מי שרוצה להתפלל בלי הפרדה, יש מספיק מקומות שבהם לא מקפידים על זה והעירייה אם היא רוצה להיענות לבקשה של יהודים כאלה היא יכולה להקצות מקום לתפילה שבה אין הפרדה בין נשים לגברים", מוסיפה עירית לינור ומציינת כי בשנה שעברה היה מקום שכזה, המקום שבו רבני צהר הובילו תפילה מתוך מחשבה שמה שמפריע הוא באמת נושא ההפרדה, "אבל גם שם אנשי המחאה פוצצו את התפילה".
עוד היא מעירה שברחבות הסמוכות לבתי הכנסת בשעות העומס רבים יוצאים החוצה ומתפללים למעשה במקום שבו אין הפרדה, בעיקר בכל נדרי ובנעילה. "ממילא מי שיגיע זה רק מי שמעוניינים בהפרדה. מי שלא מעוניין בתפילה או בהפרדה פשוט שלא יגיע. מנסים לפתור קושי שלא קיים. הקושי היחיד הוא שעיריית תל אביב נהייתה אנטישמית. זה הכול".
הזכרנו את דבריו של רון חולדאי עצמו שנימק את ההחלטה ואמר ש"ההתעקשות של בעלי אינטרסים כאלה ואחרים לקיים תפילה בהפרדה וחציצה בין גברים לנשים דווקא בכיכר דיזנגוף או במקומות מרכזיים אחרים בעיר, מטרתה לאתגר ולשנות את צביונה של עירנו, עיר שבה חיים כולם יחד, עיר שמכילה את כולם ללא הפרדות וללא מחיצות". האם אין בדבריו כלום? לינוק משיבה נחרצות: "לא. כי יהודים מתפללים בהפרדה. העניין בלהכיל את כולם זה לא שכולם יתנהגו אותו דבר, אלא להכיל כל מיני סוגים של כולמים. חולדאי מנוכר ליהדות ולדת".
"התפילה בהפרדה היא עניין ותיק אפילו יותר מתקופת הכהונה של רון חולדאי", היא אומרת ומזכירה את הביקורת שהטיח בשנת 1933 מאיר דיזינגוף, ראש העירייה המיתולוגי, על כך שיש מי שאינם מכבדים את תשעה באב. "הוא אמר שזה חילול דמותה של תל אביב. צביון הוא עניין שמשתנה. היכולת לצלם מצב ובאלימות משפטית או פיזית לפעול כדי לשמור על הצביון המדויק שאתה רוצה, זה דבר שלא יצלח. זה שתגיד שהפרדה זה רע, זה כמו להגיד שהתפילה היהודית היא רעה כי התפילה היהודית מתקיימת בהפרדה. אתה יכול לא לאהוב את זה ואתה יכול להקים בית כנסת ללא הפרדה".
אז מה הוביל את רון חולדאי ואת העירייה להחלטה שכזו, החלטה המוגדרת בפיה כאנטישמית: "תמיד היה כאן המסע האנטישמי, אבל כל עוד זה לא היה מעורב במחאה אפשר היה להתייחס לתפילה יהודית בכיכר דיזינגוף כפולקלור חמוד של תל אביב, אבל עכשיו כשהתברר שאנשי המחאה לא רוצים את זה וממול מדובר במשיחיים פונדמנטליסטיים וכו' נלחמים בכל החזיתות וכך יצא שנלחמים בחזית היהודית".
לינור מעירה ומציינת כי גם בקיבוצו של רון חולדאי, קיבוץ חולדה, שהוקם ללא בית כנסת, הוקצה לפני מספר שנים לבקשת אחד החברים חדרון קטן בבניין המשרדים ואותו ייעדו לבית כנסת. במקום אין עזרת נשים ולפני שנתיים התקיימה שם תפילה בחוץ ומבחירה.
"אם תושבי תל אביב רוצים להתפלל בהפרדה זה שירות שהעירייה צריכה לספק, ואם לא אז לפחות לא להפריע. כיכר דיזינגוף היא כיכר ציבורית ולהרבה ציבורים יש את הזכות להשתמש בה, בין כהולכי רגל ובין אם פעם בשנה להתפלל ביום הקדוש בלוח המועדים היהודי".
באשר לצפוי בבית המשפט לינור לא ממהרת לנחש מה תהיינה התוצאות להן היא מחכה בכיליון עיניים, כהגדרתה, משום שהיא אוהבת הפתעות. "אין לי הרבה ציפיות מבית המשפט, אבל אני חושבת שצריך ללכת במסלול המשפטי. אף אחד לא היה רוצה לראות איך תפילת יום כיפור מתפתחת לתגרת ידיים". לזאת היא מצרפת הערכה לפיה כל פסיקה שלא תבוא תגיע בסופו של יום לבג"ץ לאחר עתירת הצד שיפסיד.