זמן אלול

לא. מבין.

אל האלול הזה אני בא שבור כנף

עברה וזעם, וחרון אף,

כבר שנה ודודי חמק עבר,

מבין שכבר לא מבין דבר.

ספרם של רשעים

שלושה ספרים נפתחים,

אבל הם לא באמת דומים.

של הבינוניים עב כרס:

שישים ריבוא עמודים.

הצדיקים?

חוברת בת ל"ו.

והרשעים?

שני דפי פוליו גג.

אז למה קוראים לזה ספר?

כי להיות רשעים משתלם:

בסך הכול שני עמודים

ורעש של ספר שלם.

תוכנית מתוקה

אז ככה, אלול, זאת התוכנית:

השנה אהיה צדיק.

ותיקין כל בוקר, דרך קבע,

לכל המאוחר מניין של שש ורבע.

תפילה בכוונה, צדקה בלב פתוח,

ביקור חולים, כיבוד הורים ובית לאירוח.

חברותא בגמרא, באמונה והלכה,

ברכת מזון בכוונה בסוף הארוחה.

עבודת מידות הנפש, דיבור תמיד בנחת,

אהבה תחת שנאה, גבורה במקום הפחד.

יראת שמיים, דקדוק במצוות, קלה כחמורה,

ניצחון מוחץ על העצבות הארורה.

מעכשיו אין לשון הרע על אף אדם,

שלום־בית, אפס ביקורת, תפילין רבנו תם.

מא׳ אלול עד קץ הימים צדיק אהיה לעד,

רק איך מנצחים, כצעד ראשון, פיתוי של שוקולד?

בשדה

אומרים "המלך בשדה",

אבל כולנו במזגן,

מלך של ממש

לא ראינו כבר מזמן.

את השדות הפקרנו,

עובדים בהם זרים,

התמכרנו לקניון

בלי סלעים ובלי הרים.

מספרים הנלחמים על

ארץ ארץ שנאהב -

עכשיו את מלך בשדה,

פוגשים בשדה הקרב.

אשמה

ראיתי בסליחות,

זה כתוב בבירור:

"אשמנו",

לא "אשמתם" -

זה הסידור.

נס

הנכדה שלנו איבדה את השמיעה שלה בגיל תשעה חודשים.

הלכתי איתה לסליחות ספרדיות ב'אוהל יעקב ולאה'. שתים עשרה וחצי בלילה. היא ישנה בעגלה, אני ביקשתי 'י־ה שמע אביוניך'.

הזהירו אותי: עוד מעט שלוש עשרה מידות, היא תתעורר מהתקיעות.

אמרתי: היא לא תתעורר. עשיתי עצמי לוחש משהו באוזניה. לא התעוררה.

איזה נס! אמרו לי בסוף התפילה, איך עשית את זה?

חייכתי.

מאז בחסדי ה׳ ובחסדי המדע היא שוב שומעת, ואני משתוקק לחזור איתה אל אותו בית כנסת אחרי חצות הלילה, ללחוש שוב באוזנה, שתתעורר.

נס הרבה יותר גדול להתעורר מהתקיעות.

רחמים

לכל שנה יש "אבינו מלכנו" מיוחד משלה.

בקורונה "מנע מגפה מנחלתך" הייתה השורה,

"שלח רפואה שלמה לחולי עמך", נשפה בעורפה.

השנה הן ניצבות שורות שורות:

"עֲשֵׂה לְמַעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ".

"עֲשֵׂה לְמַעַן טְבוּחִים עַל יִחוּדֶךָ".

"עֲשֵׂה לְמַעַן בָּאֵי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ".

"נְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ".

בכל שנה הן הדיפו ניחוחות של גלות,

חשבנו לנו זה לא יקרה, אמרנו אותן ביהירות.

השנה שילמנו בדמים,

ובכן, אבינו מלכנו -

עשה למען רחמיך הרבים.

לתגובות: liorangelman@gmail.com