ד"ר אפרים הררה, מחבר הספר 'ג'יהאד בין הלכה למעשה', מנתח את התפיסה של יחיא סינוואר כמקבילה מודרנית לסלאח א-דין וכיצד היא מעצבת את גישתו למשא ומתן עם ישראל.
הררה מסביר שסינוואר רואה את עצמו בעיני הפלסטינים ובעיני עצמו כמשחרר אדמות, בדומה לאופן שבו סלאח א-דין שחרר אדמות. כתוצאה מכך, חמאס רואה במלחמה הנוכחית מלחמת הגנה על אדמות האיסלאם.
הררה מסביר כי המשוואה הזו משפיעה על כללי המלחמה של חמאס, המכתיבים שמותר לחתום על הסכם עם האויב רק כאשר המוסלמים נמצאים בעמדה חלשה. עיקרון זה מבוסס על המורשת של מוחמד, שנקט בגישה דומה בהסכם כורייש, שהופר כאשר מוחמד התחזק. הררה מזכיר שיאסר ערפאת השתמש באותו עיקרון כדי להצדיק את הסכם אוסלו.
הררה מדגיש שכדי שחמאס יחתום על הסכם, הוא חייב להאמין שההסכם יוביל להשגת מטרותיו המקסימליות. אם חמאס ירגיש בסכנה קיומית, הוא עשוי להסכים לתנאים, בדיוק כפי שמוחמד הסכים לתנאים מחפירים בהסכם כורייש כדי להתחזק מחדש.
הררה טוען שהפתרון טמון בהפגנת עוצמה מצד ישראל, למשל, סיפוח שטחים והחלת ריבונות מלאה עליהם, כפי שנעשה ברמת הגולן ובירושלים. הוא מסביר שאם ישראל תנקוט במהלך כזה, הוא יבהיר לחמאס את רצינות כוונותיה, דבר שעלול להוביל לתפיסה שהמשך המלחמה מול ישראל חסר תוחלת.
הררה מזהיר שאם ישראל תוותר ותחתום על הסכם עם סינוואר בתנאים של חולשה, סינוואר עשוי לראות בכך הוכחה לניצחון, דבר שיעודד התקפות נוספות על ישראל בעתיד.