"הכאב הוא עצום, אבל אין לי שום מילה להגיד לבורא עולם. אני לא כועסת ולא שואלת למה, כי אם הקב"ה לקח אותו - אז זה מה שהיה צריך להיות ואורי סיים את התיקון שלו בעולם. לי כאמא הייתה הזכות לקבל את המלאך הזה ל־25 שנה. הייתה לי הזכות שהוא בחר בי כאמא", אומרת עינב דנינו, אימו של החטוף שנרצח אורי דנינו הי"ד. "אם הקב"ה בחר בי ונתן לי את הניסיון הזה ונתן לאורי את הניסיון הזה - ניסיון שלא האמנתי שייגמר ככה - אז זה היה הכי נכון לנו".
ביום שישי האחרון חזרה האם עינב דנינו מסיור הסברה שערכה בארצות הברית למען השבת בנה החטוף מהשבי. לרצח של בנה היא נחשפה במקרה דרך הרשתות החברתיות. "בנסיעה דיברנו על אורי, הזמר יעקב שוואקי הוציא שיר מיוחד על אורי והיה מאוד מרגש. חזרתי לארץ בשישי לפנות בוקר, ואז פתאום במוצאי שבת קיבלתי דרך הטלגרם את הידיעה המרה שאורי שלי נרצח. זה היה נורא. הרגשתי שהאדמה רועדת לי, ששותים לי את הדם. לא האמנתי שזה באמת קרה. ובארבע לפנות בוקר דפקו לנו בדלת והבנתי שזה אמיתי", היא נושמת עמוקות.
האם עינב מתארת את גודל השבר: "היה לי ברור לאורך כל החודשים האלה שאורי יחזור. כבר תיכננו את מסיבת ההודיה, וקניתי לכל הילדים בגדים חדשים כדי לקבל את אורי, וחשבנו מה נעשה כשאורי יחזור. אבל הקב"ה בחר אחרת", היא אומרת וקולה נשנק. "אנחנו לא מבינים מה קרה, אבל אנחנו מאמינים שאם הגזרה הזאת נגזרה, אורי סיים את השליחות שלו בעולם ואני סיימתי את המסע הקשה הזה. אני צריכה להמשיך להגיד תודה לבורא עולם, גם על הקושי. זה קשה מאוד, אבל אני מרגישה שה' איתנו", היא אומרת.
אורי דנינו, בן 25 במותו, היה הבן הבכור בארבעת ילדי משפחת דנינו. "הוא שירת בצנחנים. היה ילד שאהב את החיים, עם חיוך מדהים, ילד עם כמויות של חברים מכל המגזרים. אהוב מאוד על כולם". בבוקר שבעה באוקטובר הוא נחטף מהנובה. "אורי וחבר שלו נסעו למסיבה בערב שמחת תורה. למחרת בבוקר כשהתחילה ההפצצה הם הצליחו לצאת משם. אבל היו לו בפנים שלושה חברים שהוא הכיר שם, והוא אמר שהוא חוזר כי הוא רוצה להציל אותם. חבר שלו ביקש שלא ילך, כי אין מצב להיכנס לשם. אורי ענה לו במילים האלה: לי אל תדאג, אני צריך לדאוג להם. וחבר שלו המשיך וניצל. אורי לא חשב פעמיים ונכנס חזרה לתוך האש".
זה מפתיע אותך, או שזה פשוט הוא?
"ממש לא הפתיע. ידענו שזה הוא. תביני, הוא הכיר את החבר'ה האלה רק כמה שעות קודם אבל זה אורי, כל כולו נתינה, כל כולו אהבה לאחר. אורי תמיד היה הראשון לעזור. קסם של ילד, כמה אפשר ללמוד ממנו".
בנחישות ובאומץ רב נכנס אורי חזרה לשטח המסיבה, כשהמקום שרץ מחבלים. "פתאום מחבל התקרב לרכב של אורי. מהבהלה כולם ברכב הורידו את הראש. כשהם מרימים את הראש אורי כבר לא היה ברכב. הם היו בטוחים שהוא הספיק לברוח, אבל בעצם הוא נחטף. גם השלישייה ברכב נחטפו ביחד, האחים איתי ומיה רגב ועומר שם טוב. מיה ואיתי הספיקו לחזור, ועומר עדיין שם", היא נאנחת. "אחרי שלושה שבועות של חוסר ודאות נורא קיבלנו מסר שאורי מוחזק בעזה בידי ארגון טרור".
ומאז קיבלתם אות חיים ממנו?
"אחרי חודשיים הצבא הודיע לנו שאורי נכנס לעזה כשהוא במצב טוב. אחרי עוד חמישה חודשים שלא שמענו כלום ממנו התחלנו לקבל טפטוף של אותות חיים, אבל ביקשו מאיתנו לשמור את זה לעצמנו כדי לא לסכן את אורי. לא ידענו אם המחבלים יודעים שהוא חייל, אז נזהרנו מאוד כשדיברנו", היא אומרת. "ככל שהתקדמו החודשים התחלנו לקבל עוד ועוד אותות שאורי בחיים".
אם כך הייתה לכם תקווה גדולה?
"מאוד. היינו מלאי אמונה שהוא יחזור. שלושה שבועות לפני שאורי נרצח קיבלנו אות חיים ממנו".
ואז כל התקווה הזאת מתנפצת. מה מרגישים?
"שזה פשוט לא הגיוני, שזה לא אמיתי. הכאב גדול, אבל אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים", היא אומרת בקול רועד ומוסיפה: "בחודש הראשון אחרי החטיפה לא תפקדתי בכלל. עוד לא ידעתי מה אני רוצה לעשות. באיזשהו שלב ארגנו ערב הפרשת חלה, והזמר יעקב שוואקי הגיע והציעו שאטוס לארצות הברית לספר על אורי. בהתחלה סירבתי כי הרגשתי שאורי אוטוטו חוזר, ורציתי להישאר בארץ. כל הזמן הרגשתי שהוא יחזור". בהמשך היא נסעה כמה פעמים לסיורי הסברה בארצות הברית. "הייתה לי עשייה לא נורמלית שם. כל יום עברתי בכמה בתי ספר, דיברתי על אורי, דיברתי על האמונה שהוא יחזור ועל הביטחון בבורא עולם. ביקשתי מהם לומר בכל בוקר תודה, גם כשקשה. אנשים התחזקו, קיבלו על עצמם קבלות למענו. יש לי מזוודה מלאה מכתבים שאנשים כתבו לאורי. רציתי שכשהוא יחזור הוא יראה כמה התפללו עליו. זאת המציאות שחשבנו שהוא יחזור אליה", היא פורצת בבכי.
"כשהתחילו ההפגנות בארץ, אמרתי: איך אפשר?! יש לנו כל כך הרבה חיילים שנלחמים, בואו נעטוף אותם. החלטתי שאני הולכת לבקר חיילים. חילקתי אוכל לחיילים בכל יום שישי בדרום. נסעתי לסיורי הסברה בארצות הברית. ככה העברתי את התקופה הסיוטית והמטלטלת הזאת. העשייה נתנה לי כוח, אמונה וביטחון. היה לי ברור שאורי חוזר. לא היה לי הספק הכי קטן, אבל בסוף הסיפור שלנו נגמר אחרת".
במקום הפגנות סוערות, דנינו מבקשת להפנות את האנרגיות לעשייה חיובית ומאחדת. "אני לא יכולה להגיד לאבא או אמא של חטוף אל תפגינו ואיך להתנהג. אבל ממה שאני עשיתי וחוויתי, אני אומרת לאנשים: אם יש לכם זמן ללכת להפגין - בואו, תנצלו את הזמן הזה לעטוף את העם שלנו. בואו נלך ונחלק אוכל לחיילים הגיבורים שלנו, בואו נלך לחבק את החיילים הפצועים שלנו. זה מה שאני עשיתי. נסעתי לבתי חולים עם מארזים של מזמור לתודה לכבוד אורי. חיבקתי את החיילים ואמרתי תודה שהייתם שם בשבילנו. ומה שהיה לחיילים היקרים שלנו להגיד לי היה: אנחנו מצטערים שלא הצלחנו להחזיר את הבן שלך. בלי יד, בלי רגל ועם הרבה רוח גדולה. אז בואו נעטוף אותם, בואו נעלה להם את המורל, בואו נהיה אחד בשביל השני. יש לנו עם אחד", היא מזדעקת. "ראינו ב־8 באוקטובר איך כולנו היינו מאוחדים. אילו הפגנות ראינו ב־8 לאוקטובר? ראינו את כולם מאוחדים, דואגים אחד לשני, אנחנו אחים! בואו נעזור למדינה שלנו ונחזק את עם ישראל".
דנינו מבהירה שהיא מתנגדת לעסקה הנוכחית, כפי שהיא. "אם היו שואלים את אורי אם הוא מוכן שישחררו תמורתו מחבלים, אני יודעת שאורי לא היה מסכים בשום אופן לשחרר מחבל אחד. אורי היה מעדיף להישאר שם, ושאף מחבל לא יצא. אורי לא היה מסכים לזה", היא משוכנעת. "לעסקה הנוכחית הייתי מתנגדת כי אני יודעת שאורי לא היה מסכים לכך. אני מתפללת שהחטופים שלנו כולם יחזרו כמה שיותר מהר. אם כבר, צריכה להיות עסקה כוללת, שיחזירו את כולם בבת אחת", היא מבהירה.
מנוף חדש
כבר בצאת השבת שעברה החלה חרושת שמועות ברשתות החברתיות על אודות כמה חטופים שנרצחו בשבי חמאס וגופותיהם אותרו על ידי חיילי צה"ל. זמן לא רב אחר כך כבר התקבלה ההודעה הרשמית כי ששת החטופים: עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלמוג סרוסי, כרמל גת, הרש גולדברג־פולין ואלכס לובנוב, שנחטפו בחיים, נרצחו בדם קר בידי מחבלי חמאס במנהרה במרחב רפיח. עוד התברר כי השישה נרצחו באכזריות על ידי שוביהם זמן קצר לפני שנמצאו גופותיהם במרחק קילומטר בלבד מהמנהרה שממנה חולץ החטוף פרחאן אלקאדי בעודו בחיים.
עוד לפני ההודעה הרשמית למשפחות החטופים, מיהר מטה משפחות החטופים לשגר הצהרה לתקשורת ואיים: "נתניהו הפקיר את החטופים. החל ממחר המדינה תרעד. אנחנו קוראים לציבור להיערך. עוצרים את המדינה". בראשון בערב יצאו אלפי בני אדם להפגנות סוערות ואלימות ברחבי הארץ. המפגינים חסמו כבישים, הבעירו צמיגים, דרשו 'עסקה בכל מחיר' וקראו בגנותו של ראש הממשלה נתניהו. יושב ראש ההסתדרות ארנון בר דוד הורה על השבתת המשק הישראלי למחרת בקריאה לקידום עסקה, יהא מחירה אשר יהא. "עסקה לא מתקדמת משיקולים פוליטיים, ואת זה אי אפשר לקבל", נימק בר דוד. השביתה יצאה לפועל בשני, אך גופים רבים במשק לא נעתרו להוראה לשבות, והשביתה התקיימה באופן חלקי בלבד והסתיימה פחות מיממה מאז שהחלה, בהוראת בית הדין הארצי לעבודה. שופטת בית הדין לעבודה הדס יהלום, בהחלטתה להורות על חזרה לעבודה, הבהירה כי "בכל הנוגע לסיווג השביתה, האם השביתה כלכלית או שביתה פוליטית, הרי שעסקינן בשביתה פוליטית".
חמאס נטל אחריות על רצח ששת החטופים והבהיר כי ההנחיות לשמירה על חטופים חודדו, והכוחות קיבלו הוראה לירות בחטופים לפני שכוח צה"ל מגיע אליהם. דובר הזרוע הצבאית של הארגון, אבו עוביידה, פרסם הודעה: "אנו אומרים לכולם בבירור כי לאחר תקרית נוסייראת (שבה שוחררו חטופים חיים, ר"ג), הוצאו הנחיות חדשות ללוחמים שהופקדו לשמור על האסירים (החטופים) לגבי הטיפול בהם אם צבא הכיבוש יתקרב למקום מעצרם". בהמשך ארגון הטרור חמאס אף פרסם סרטון של ששת החטופים שנרצחו על ידי מחבליו. רוב כלי התקשורת בישראל בחרו שלא להראות את הסרטון כדי לא לשתף פעולה עם הטרור הפסיכולוגי של חמאס.
ראש הממשלה נתניהו כינס בשני בערב מסיבת עיתונאים ובה הבהיר כי למרות הקריאות והלחץ הרב המופעל בנושא, ישראל לא תצא מציר פילדלפי: "צריך לקבע את העובדה שאנחנו שם". ברומזו להפגנות אמר כי "התנאי הראשון לניצחון במלחמה הוא אחדות בתוכנו. לעמוד כאיש אחד מול אויב אכזר שרוצה להשמיד את כולנו. גילינו את זה ביתר שאת בהוצאה להורג בדם קר של שישה מחטופינו. אמרתי למשפחות, ואני חוזר ואומר, אני מבקש את סליחתכם שלא הצלחנו להביא אותם חזרה בחיים. היינו קרובים אבל לא הצלחנו", השתתף נתניהו בצער המשפחות והצהיר: "ישראל לא תעבור לסדר היום על הטבח הזה, חמאס ישלם על כך מחיר כבד מאוד".
נדב מירן, אחיו של עמרי מירן החטוף בעזה וחבר פורום תקווה, משתף כי הידיעה על רצח ששת החטופים במנהרות רפיח הייתה קשה מנשוא. מירן סבור בדאגה כי מעתה חמאס גילה מנוף לחץ חדש על ישראל במשא ומתן לעסקה: רצח חטופים. "זה מייצר אצלי מחשבה שאולי חמאס שינה את המדיניות שלו על מנת להפעיל לחץ על החברה הישראלית, כי הוא עצמו בלחץ. עכשיו הוא מתבונן ורואה מה זה עושה לנו ונהנה מכל רגע. אני חושש שנראה עוד רציחות כאלה של חטופים".
אחיך כבר יותר מ־11 חודשים בעזה. זה פחד אימים מבחינתך?
"זו מחשבה מפחידה אבל מההתחלה צפיתי, לפי חיות האדם שהם, שאנחנו עלולים לראות גם מראות כאלה".
כיצד לדעתך ישראל אמורה לפעול על מנת שרצח חטופים לא ישרת את האינטרס החמאסי ויגרום לחמאס להבין שיש מחיר כבד לרצח כזה?
"לא להרפות לרגע בלחץ הצבאי, ולהגיד: עכשיו רצחתם שישה אנשים חפים מפשע שהיו אצלכם, על השישה האלה אנחנו מלאימים לכם 600 דונם, אם לא 6,000 דונם שמסופחים מיד למדינת ישראל. כל התושבים שם, הכול מפונה. או להודיע שמהיום נכנסות 40 משאיות סיוע בלבד. לא מאות כמו שהכנסנו. אלה צעדים שהם קלים לביצוע. אבל אנחנו בכלל לא דורשים את הלחץ הזה".
אחיו החטוף עמרי מירן, בן 47, נשוי ואב לשתי בנות, משמש במקצועו מטפל שיאצו ורפלקסולוגיה ובעל קליניקה בנחל עוז, משם גם נחטף. "עמרי הוא האח השלישי במשפחה. אדם שמח וחברותי מאוד. הוא תמיד מוקף חברים".
קיבלתם אינדיקציות למה שקורה איתו בשבי?
"באפריל שוחרר סרטון שלו. זה סרטון שצולם פלוס מינוס באותה תקופה. אתה רואה אותו חי ומדבר, וזה נתן לנו טיפה אוויר בתוך הסיוט הזה".
ומאז שום דבר?
"כלום".
מירן מביע את התנגדותו לעסקה להשבת החטופים כפי שהיא. "צריך להבין על מה העסקה הזאת מדברת ולראות שהיא מסוכנת מאוד לגורל רוב החטופים", הוא מתריע. "בעסקה יש שלושה שלבים. בשלב הראשון שחרור של כשלושים חטופים, נשים והומניטרי, חלקם חיים וחלקם מתים. זה תמורת חזרה של תושבי הרצועה לבתים שלהם, יציאה מציר פילדלפי ומציר נצרים, שחרור מחבלים מבתי הכלא, וגם 42 יום של הפוגה", הוא מתאר את התנאים לעסקה. "רק החל מהיום ה־16 לתחילת העסקה מתחילים לדבר על שלב ב' שבו אמורים לחזור החטופים החיים הגברים. ובשלב השלישי כל שאר הגופות שנשארו. זאת אומרת שכבר בסוף שלב א' אנחנו נשארים בלי שום דבר ביד כדי להתמקח על שלב ב'", הוא קובל. "כל העסקה שמדברים עליה היום וכל המשא ומתן הארוך נוגע אך ורק לשלב א', כי כמו שאמרתי, על שלב ב' ידברו רק מהיום ה־16. כל הדיונים הם על כשלושים חטופים בסך הכול, חלקם מתים. יתר שבעים החטופים מופקרים לגורלם", הוא מזדעק, "כי אחרי שלב א' אנחנו משאירים את ישראל עם אפס יכולת מיקוח על רוב החטופים. זה טירוף הדעת".
אז מה אתה מציע?
"העסקה הזאת כפי שהיא צריכה לרדת משולחן הדיונים. צריך להחליף אותה בעסקה כוללת אחת על כל 101 החטופים שלנו בעזה ושהעסקה תהיה אולי על האפשרות להגליית סינוואר מהרצועה וזהו", הוא פוסק. "לא ציר פילדלפי ולא ציר נצרים. אנחנו לא יכולים לאפשר את זה".
אבל חמאס שואף להשתקם ולהמשיך את השליטה בעזה, ולכן דורש את הפסקת הלחימה ויציאת צה"ל מהרצועה.
"הם בהחלט רוצים להישאר ולהמשיך לשלוט על הרצועה, ולכן חמאס אומר 'לא' לכל הצעה שהוגשה לו עד היום. צריך להבין שאין פרטנר אמיתי למשא ומתן. אין צד שני שיושב באמת מסביב לשולחן ומוכן ללכת לעסקה. אפילו מידע על החטופים הוא לא מוכן לתת לנו".
ואלו שצועקים 'עסקה בכל מחיר' לא מבינים את זה?
"זה לא מעניין אותם. מי שצועק 'עסקה עכשיו' הם אנשים שרוצים להפיל את הממשלה. זה קטע פוליטי לחלוטין. אני יכול להבין בני משפחות שהילד שלהם כלול בעסקה וקוראים 'עסקה עכשיו'. הם מקבלים את הילד שלהם ונגמר הסיפור מבחינתם, אבל מה עם יתר החטופים? מה איתנו?".
מה דעתך לגבי הטענות כי נתניהו לא מעוניין בעסקה ומונע משיקולים פוליטיים בלבד?
"היחידי שמצליח לעמוד בפרץ מול הלחצים הגדולים שמופנים על ישראל מכל העולם זה בנימין נתניהו. כל ההפגנות והמחאות ברחוב שנעשות וכל השביתות שהיו השבוע זה בדיוק מה שיחיא סינוואר רוצה. כל מהות ההפגנות האלה היא לשרת את חמאס", הוא מאשים. "סינוואר רוצה לפרק את החברה הישראלית מבפנים וגורם לזה כשהוא מתמהמה מללכת לעסקה. השבוע הוא חיכך ידיים בשמחה ואמר: אני יכול לשבת לי בנחת, החטופים אצלי והם שם רבים, אז שיריבו. לי יש זמן, וגם אם הלחץ הפנימי על נתניהו יצליח להשפיע - אני מרוויח. כל ההפגנות האלה גורמות לחטופים להישאר בעזה לעוד הרבה מאוד זמן", הוא פוסק.
"בהפגנות האלה לא עולה שום דרישה ללחץ על חמאס כדי להחזיר את החטופים. אם היה פה עם חזק שבא ואומר: אנחנו עומדים מאחורי הממשלה, אנחנו נבוא עם כולם אחר כך חשבון, אבל עכשיו אנחנו במלחמה והאויב שלנו נמצא בתוך רצועת עזה ואנחנו רוצים למגר אותו ולהחזיר את החטופים - אם היינו עומדים ככה במקשה אחת, גם ביידן היה איתנו. היות שזה לא המצב ואנחנו מפרקים את עצמנו מבפנים - אז כל אחד יכול להיכנס במרווחים האלה וללחוץ לפי האינטרסים שלו", הוא מלין. "אם היה פה עם נחוש ומאוחד שבא ואומר לעולם: עולם נכבד, אנחנו הולכים למגר את הדבר הנורא הזה ולהחזיר את האנשים שלנו הביתה, נקודה - העולם היה עומד מאחורינו. אם היינו מבינים את גודל השעה ואת החשיבות של לעמוד מאוחדים מול האויב, המלחמה הזאת הייתה נגמרת כבר לפני חצי שנה. לצערי, אנחנו לא שם". מירן קובל על ההפגנות והפעלת הלחץ הבלתי פוסק על נתניהו. "הלחצים האלה על נתניהו ועל הממשלה וההלקאה העצמית הזאת משאירים את החטופים שלנו שם לעוד זמן. במקום זה אנחנו חייבים להתאחד ולתבוע מהממשלה להפעיל לחץ על חמאס".
דרושה: אסטרטגיה חלופית
גם ד"ר עינת וילף, חברת כנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה ומחברת שותפה של הספר 'מלחמת זכות השיבה', משוכנעת כי ספק רב אם העסקה שעל הפרק בת השגה: "אחת הבעיות החמורות היא שבכל הנוגע לעסקה שורר ערפל מוחלט", מסבירה ד"ר וילף. "ההנהגה שלנו מסרבת לומר בבהירות מהי העסקה ומהן פרטיה, כשברור שהכול קם ונופל על הפרטים, כמו אם החטופים חיים או מתים, מה הערבויות הניתנות לחמאס וכדומה. זה לא המקרה שהשתיקה יפה לו", פוסקת וילף. "זו הכרעה שהציבור הישראלי ישלם את מחירה, ומגיע לו לדעת. אלה החיים שלנו. אבל ככל שניתן להבין מבעד לערפל, העסקה לשחרור כמה חטופים בודדים, שמספרם כל הזמן יורד, ככל הנראה היא בת השגה, וככל הנראה מחירה בפועל יהיה סיום הלחימה, גם אם לא רשמית. גם לא ברור עד כמה המספרים נכונים וכמה מהם בחיים".
ומה עם יתר החטופים שלא כלולים בעסקה?
"החטופים הנותרים ככל הנראה ייוותרו בידי חמאס כתעודת ביטוח לכך ששלטונם לא יהיה מאוים ושכל מנגנוני האספקה שלהם - מצרים, כסף מחו"ל ואונר"א - ימשיכו לזרום ללא הפרעה".
מה דעתך על הטענה כי ניתן לצאת מציר פילדלפי לביצוע העסקה ובהמשך לכבוש את הציר מחדש בתוך כמה שעות? והאם ויתור על השליטה שם עלול לסכן חטופים שלא כלולים בעסקה, שיוברחו מחוץ לרצועה, ולהוביל לשיקום חמאס?
"בעיקרון ודאי שאפשר לכבוש מחדש את ציר פילדלפי - השאלה כתמיד היא באיזה מחיר, גם צבאי וגם מדיני. לגבי החשש להברחת החטופים דרך מצרים, גם מבחינת חמאס יש כאן סיכון לעצבן את המצרים - לא מדובר באוכלוסייה בעזה שלחמאס יש עדיין שליטה עליה והיא ככלל אוהדת את חמאס. אבל אם חמאס יעריכו שהברחת החטופים דרך מצרים היא חיונית לשמירה על שלטונם ולשמירתם כקלפי מיקוח, הם יעשו זאת", היא מזהירה.
לשיטתך האם ניתן להשיג עסקה להשבת כל החטופים, ובאילו תנאים? והאם הפעלת לחץ על הממשלה בדמות הפגנות והשבתות מזרזת או מכשילה את קידומה?
"עסקה שמשיבה את כל החטופים, ככל שיש כזו, יש רק אחת - חזרה מלאה לשישה באוקטובר", היא מדגישה. "אני בספק שיש לעסקה כזו רוב בציבור, אבל המינימום שמגיע לציבור לקבל הוא אמירה ברורה של איך נראית עסקה אמיתית שמחזירה את כל החטופים, ושאנחנו נקבל הכרעה לגבי הסיכונים הכרוכים בכך. הבעיה עם הממשלה שהיא פחדנית, בורחת מהכרעות, ועוד יותר גרוע - לא עושה כלום כדי לנסות להשיג עסקה טובה ביותר. בעיניי זו הסיבה לזעם הגדול: אומרים שלחץ צבאי זה חשוב. בסדר, לגיטימי, אז למה הוא לא מופעל? ברור שהאספקה השוטפת שעוברת לרצועה מבצרת את שלטון חמאס ומאפשרת לו לנהל משא ומתן מעמדת כוח - מדוע מאפשרים זאת? מדוע לא מגבילים את זה לאזור דרום הרצועה לפחות?", היא תוהה.
"מדוע לא עושים שום דבר בתחום המדיני כדי להבהיר שהדרישה הלגיטימית היחידה מחמאס היא כניעה ללא תנאי ושחרור החטופים ללא תנאי? מדוע בכלל מנרמלים את העיקרון שמשלמים מחירים צבאיים ומדיניים בעבור החטופים, ולא 'רק' משחררים רוצחים? בעיניי הבעיה עם הממשלה היא הכישלון הרב־ממדי בכל היבט שהוא להביא את חמאס למצב שהוא מבין שכדאי לו לשחרר את החטופים. הממשלה אחראית לכך שהיא לא פועלת למיצוי כל האפשרויות לשחרור החטופים, ואז משאירה בפני מדינת ישראל ואזרחיה ברירה אכזרית בין כניעה לחמאס לבין הפקרת החטופים. וכשזו הברירה, זה הכישלון של הממשלה", היא מאשימה.