צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך, אומר רש"י הלך אחר בי"ד יפה. ובמה הוא יופיו של בית הדין, האם ביופיו של שער העיר ממנו הוא פועל, האם ביופי הדיינים? דומה כי התשובה לכך היא שלילית.
יופיו ניכר בגיוון הדעות שבו המאפשר בכך לרדוף בצדק אחר הצדק. כותב הרמ"א בשו"ע חושן-משפט [סימן יג, סעיף א], שאם הנתבע אומר שהוא יברור שני דיינים והתובע יברור שני דיינים וכולם חדיו יבחרו בחמישי, הרשות בידו, שכל זמן שהדיינים רבים, יותר יוצא הדין לאמיתו. ומוסיף הש"ך שכן הדין אם התובע דורש זאת.
הוי אומר ככל שיש יותר דיינים בהרכב, נחשב בית הדין ליותר יפה. סנהדרין קטנה בת כ"ג דיינים שהייתה בכל עיר, הייתה יפה מהרכב של חמישה, וסנהדרין גדולה שישבה בירושלים בת שבעים ואחת דיינים יפה מסנהדרין קטנה. היופי הוא אפוא בגיוון הדעות.
אך לא די בגיוון הדעות. הכל מותנה בהיות הדיינים כשרים, כפי שאומר רש"י בהמשך, כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים, להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם. המציאות של בתי דין המורכבים מדיינים כשרים כדאית לעצם החיות של עם ישראל, אך לא פחות מכך הינה הבסיס לישיבת ישראל על אדמתו. אך מי הם אותם דיינים כשרים?
כי יפלא ממך דבר... וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו... ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא... על פי התורה אשר יורוך... מדובר בדיינים שכשרותם היא בראש ובאשונה בהיותם המודעים לכך שבמקום ספק יעלו לירושלים לסנהדרין הגדולה, במקום אשר בחר ה' ובו שוכנת השכינה. בנוסף מקבלים עליהם אותם דיינים שיקבלו את פסק הסנהדרין לטוב ולמוטב, בין אם יאמרו על שמאל שלשיטתם הוא ימין ובין אם יאמרו על ימין שהוא לשיטתם שמאל.
אומר הרמב"ם בהלכות סנהדרין [ג,ח], שכל סנהדרין או מלך שהעמידו דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה, אף על פי שכולו מחמדים ויש בו טובות אחרות, עוברים ממניו ב'לא תעשה' של 'לא תכירו פנים במשפט'. יתר על כן אומרת הגמרא בסנהדרין [נב.] שכל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נטע אשרה אצל מזבח, דכתיב: 'שופטים ושוטרים' וסמוך לכך, 'לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה''.
משבקשו סנהדרין הגדולה שבירושלים לאתר דיינים פוטנציאלים, פנו לכל אתר וביקשו כל מי שהוא חכם ושפל-ברך ודעת הבריות נוחה הימנו, ותחילה ימונה בעירו, משם מעלים אותו להר הבית ומשם לעזרה ללשכת הגזית.
בתוספתא סנהדרין [פרק ז] כתוב שמעלות הדיין אמורות להיות, חכם, שפוי, וירא חטא ופרק טוב ורוח הבריות נוחה הימנה. בתוספתא בחגיגה [פרק ב],נוסף הצורך שהדיין יהיה עניו.
רבי יוחנן בסנהדרין [יז.] אומר שאין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי-קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה ובעלי כשפים ויודעים שבעים לשון. דרישה אחרונה זו באה למנוע את הצורך שהדיין ישמע את דברי הצדדים לדין באמצעות מתורגמן, אלא ישירות.
מי הם בעלי הקומה ש'וועדת האיתור' מחפשת? על פי רש"י בסנהדרין, מדובר בנראות, ובלשונו - אלו בעלי קומה ומראה שתהא אימתם מוטלת על הבריות. ובמקום אחר [מנחות] הוסיף – כדי שירתתו מהם בעלי הדין ולא ישקרו. בתענית [טז] נוקט רש"י בלשון שונה – בעל קומה הוא אדם של צורה, שישמעו ויקבלו דבריו להמריך את הלב. ובאמת אומרת הגמרא בשבת, שאין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר ובעל-קומה.
הגדרה שונה לבעל-קומה שמעתי ממו"ר הגר"א כהנא שפירא זצ"ל הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז-הרב, והיא שברגע שמקבל אדם סמיכה ומקבל עליו עול ציבור, נעשה הוא בעל-קומה ויש לו סייעתא דשמיא לפסוק הלכה כהלכה. כמו שלמדים בויקרא רבה [כו], מהפסוק, 'וילבש שאול את דוד מדיו'. מכאן שאפילו יהא אדם קצר ונתמנה מלך, נעשה ארוך... שבשעה שנמשח בשמן המשפחה נעשה משובח מאחיו, וזהו בעל-קומה.
לרמב"ם בהלכות סנהדרין [ב,א] תנאים שונים ל'מסננת' ועדת איתור הדיינים. לסנהדרין קטנה ובוודאי שכן לסנהדרין גדולה בת שבעים ואחד הדיינים, יש לאתר אנשים חכמים, ונבונים, מופלגים בחוכמת התורה, בעלי דעה מרובה, יודעים קצת משאר חכמות, כגון רפואות וחשבון, ותקופת המזלות, ואצטגנינות ודרכי המעוננים, והבלי ע"ז וכיוצא באלו כדי שיהיו יודעים לדון אותם.
נושאים אנו שלש פעמים ביום תפילה, 'אשיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה', המבוסס על נבואת ישעיהו [א,כו] 'ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה'. מצפים אנו לכינון סנהדרין הגדולה. אומר הרמב"ם בהלכות סנהדרין [כו,ז], שגם אם בערכאות פוסקים על פי דין תורה, הרי זה בגדר 'מרים יד בתורת משה רבנו'. בתפילת העמידה מבקשים אנו גם 'והסר ממנו יגון ואנחה'. שמחים אנו על ה'יש', אך מלאים ביגון ואנחה על ה'אין'. אומר מרן הראי"ה זצ"ל במאמרי הראיה [455] שהרבנות הראשית היא ההכנה להקמת הסנהדרין בעתיד.
עם השופטים יש למנות שוטרים. שוטר מלשון שטר. מעניין שייחודם של השוטרים היה בהיותם יודעי הקרוא וכתוב. ביניהם היו סופרי בית הדין והמוציאים לפועל את פסקי הדין. אומר הרמב"ם ביד החזקה: שוטרים... המסבבים בשווקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים והמידות ולהכות כל מעוות. [שופטים, א,א]. כיום בעידן הבינה המלאכותית, די שידברו השוטרים למחשב וזה כותב במקומם.
'השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה' אומרים חז"ל: שופטינו, אלו משה ואהרון. יועצינו אלו דוד ושלמה. ולא בכדי כי הן השופט והן המלך מצווים על הליכה בדרך ה' על פי התורה. על השופט נאמר: 'על פי התורה אשר יורוך...' ועל המלך נאמר 'וכתב לו את משנה התורה הזאת... וקרא בו כל חייו, למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם'. הן אפוא תפקיד השופט, כתר תורה, והן תפקיד המלך, כתר מלכות, להיות על פי התורה ולפני ה'.
אך אומר הרמב"ם, לא בשני כתרים אלא בשלשה כתרים נכתרו ישראל. כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן...כתר מלכות זכה בו דוד ...כתר תורה הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל ישראל שנאמר: 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב'. כל מי שירצה יבא ויטול. לכן על סנהדרין להיות בהר הבית סמוך לכהנים, ככתוב בפרשתנו: 'וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט'. [יז,ט]. ואף ראוי ונכון שהכהנים והלויים יתמנו לכתחילה כשופטים אלא שבמקום שאין שופטים משבט לוי, ממנים שופטים מישראל.
משרבו הרוצחים, אומרת הגמרא, עזבה סנהדרין את מקומה בלשכת הגזית שבהר הבית ועברה לחנות, כדי שלא יצטרכו לדון אותם למיתה. המשמעות של קביעת הגמרא הינה כי המקום גורם, כלומר ישנה משמעות רוחנית מעשית לעצם ישיבת הסנהדרין בלשכת הגזית, ורק מתוקף ישיבה זאת ניתן לדון דיני נפשות בכל הארץ כולה. משפט התורה בדיני נפשות תלוי בסמיכות הסנהדרין למזבח.
ונראה בטעם סמיכות הסנהדרין אצל המזבח על פי הפסוק במשלי כא, ג 'עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח'. ובא מקום זה להורות ולרמוז על הוראת דין אמת עד שהיא גדולה ממעלת הקורבנות.
אגב, שמעתי דבר מתוק מפי ידידי ר' אורי דסברג ז"ל, והוא שמי שלא רצה את משה-רבנו בתחילת דרכו כמנהיג, ואמר לו: 'מי שמך לאיש, שר ושופט עלינו', קיבלו לימים כמנהיג הממנה אנשים, שרים ושופטים, בעצת חותנו, אנשים - ככתוב 'ואתה תחזה מכל אנשי ישראל אנשי חיל...אנשי אמת. שרים - ושמת עליהם שרי אלפים, שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות'. שופטים - 'ושפטו את העם בכל עת'.
שנזכה כאמור בהפטרה, להתרומם, עד שקול צופיך ישאו קול, ויחדיו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון'. 'כי ניחם ה' עמו גאל ירושלים' [ישעיהו נא, ח]. כתר תורה וכתר מלכות.