בגד גוף בית
בגד גוף ביתצילום: יובל-עציוני-צלם_-רן-ארדה

השנה האחרונה, הציבה בפנינו הכרח להגיב בגוף, ברוח ובחומר למצבים בהם הקרקע מתערערת, הביטחון התערער, הוודאי הפך זר, הקבוע הפך ארעי, בר חלוף, זמני ומטלטל. רבים כל כך מצאו עצמם/ן בלי בית. ממשי ורגשי כאחד. בלי עוגן, שייכות וקהילה.

תתערוכה "גוף. בגד. בית", שנפתחה השבוע במוזיאון לתרבות הפלשתים, בהובלתן של האוצרת גלית גאון ואוצרת המשנה צפי סיון ספיבק, מזמינה את המבקרים למסע מרתק בין יצירות עיצוב המשקפות את המתח שבין קביעות לארעיות, בין שייכות לתלישות, ובין זהות אישית לזהות קולקטיבית.

אומרת גלית גאון, אוצרת התערוכה: "בתקופה זו של תהפוכות עולמיות, 'גוף. בגד. בית' מציעה פרספקטיבה חדשה על הארעיות כנקודת מוצא ליצירה ולצמיחה, ולא רק כמצב של אובדן או חוסר יציבות. דרך מגוון העבודות המוצגות, אנו מבקשים לחקור כיצד יצירה אמנותית יכולה לשמש כעוגן בחיים שעדיין לא התייצבו, ולהציע נחמה, תקווה ומשמעות בזמנים מאתגרים".

התערוכה מתקיימת כהשתקפות לממצאים הארכאולוגים המוצגים בתערוכת הקבע "עולמם של הפלשתים" באוצרותה של גלית ליטני. תוצרי הארעיות שנכפתה על התרבות הפלשתית שהגיעה לחופי הארץ מקבלים ביטוי בעיצוב המקומי העכשווי.

משתתפים בה בכירי המעצבים והמעצבות בארץ לצד בוגרות ובוגרים צעירים ממרכז אדמונד דה רוטשילד: יעקב קאופמן, איריס נשר, דגנית שטרן שוקן, יובל עציוני, Reddish נעמה שטיינבוק ועידן פלדמן, אורי שיפרין ענבי, אסתר נאלה, בלה קמינסקי, יבגניה קירשטיין, בן מולינה, תילי ארוך, שרה שחק, טל יצחקי, ספיר ארזי, ורוניק פולקה, דניאלה שריה, מריה מרפלד, תמיר גולדנברג.

בעבודותיהם/ן משתקפות הארעיות, הבהלה, הצער והתלישות, לצד תקווה ואנושיות, זיכרון ומשפחתיות, עוגן ובית. דרך התערוכה אנו מפנים את המבט אל תפקידה של יצירה חדשה בחיי היום יום שעדיין לא התייצבו. מבית לאין בית, ממשפחה לאובדנה, מיציבות לתלישות. כל אחד מהיוצרים והיוצרות מציג נקודת מבט ייחודית למושג ארעיות, תוך שימוש במגוון טכניקות וחומרים בהם קרמיקה, עיצוב מוצר, צורפות, טקסטיל, צילום, וידאו ,אבן, פח, יוטה.

עו"ד אופיר לסרי סגן יו"ר דירקטוריון החברה העירונית לתרבות ופנאי והממונה על התרבות: "התערוכה היא עדות חיה לכוחה של האמנות לגעת בכל אחת ואחד מאיתנו ולהאיר את המציאות המורכבת שאנו חיים בה. בימים אלה, כאשר רבים מאיתנו חווים תחושות של ארעיות וחוסר ודאות, התערוכה מציעה מרחב של התבוננות, הרהור ותקווה. היא משקפת את החוסן של הקהילה שלנו ואת יכולתנו ליצור משמעות גם בתוך מציאות מאתגרת. אני שמח על כך שאשדוד מהווה בית ליצירה אמנותית כה משמעותית, המחברת בין העבר, ההווה והעתיד של האזור שלנו."

ולמה עוד זה כדאי? הבטחה. המבקרים בתערוכה יוזמנו למסע אמנותי רב-חושי וייחשפו לעבודות שיוצגו לראשונה.