שאלה זו שפורסמה באבו עלי אספרס, שעולה בעקבות הדיווחים על התקיפות הנרחבות בסוריה בלילה האחרון, מעוררת סקרנות רבה. לא מדובר רק בשאלה טקטית, אלא גם בשאלה גיאופוליטית משמעותית.
התשובה לשאלה זו עשויה לשפוך אור על יחסי רוסיה-ישראל והמערכת האסטרטגית הרגישה באזורנו.
שת"פ רוסי-איראני: שינוי במאזן הכוחות?
רוסיה מקדמת שיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי רחב היקף עם איראן. השפעותיו נראות לא רק במזרח התיכון אלא גם בזירה האוקראינית, שם איראן מספקת סיוע טכנולוגי וצבאי משמעותי לרוסיה. שיתוף הפעולה הזה הופך את רוסיה לגורם מפתח באזורנו, במיוחד בכל הנוגע לתקיפות המיוחסות לישראל נגד תשתיות איראניות בסוריה. לכן, העובדה שהרוסים לא התערבו בזמן אמת מעלה שאלות לא מעטות.
התקיפה לא נעלמה מעיני הרוסים
בסיס חמימים, שבו מוצבים כוחות רוסיים, נמצא במרחק של כ-50 ק"מ בלבד מאזור מציאף, שבו התרחשו רוב התקיפות. בבסיס פרוסים מערכות רדאר מתקדמות, מערכות הגנה אווירית ואף מטוסי קרב. יתרה מכך, התקיפות נמשכו מספר שעות והתרחשו גלים רבים של תקיפות, כך שגם אם פספסו את הגל הראשון, היו מספיק הזדמנויות להבחין בנעשה ולהגיב.
השתיקה הרוסית: האם היא מקרית?
יש לזכור שרוסיה ידועה בכך שהיא מנצלת כל הזדמנות לפעול בצורה נגדית לאינטרסים של ארה"ב בזירה הבינלאומית, במיוחד מאז פרוץ המלחמה באוקראינה. ישראל מקבלת תמיכה צבאית נרחבת מארה"ב, ולכן המקרה הזה שבו הרוסים שותקים ומאפשרים לישראל לפעול בסוריה ללא הפרעה מעורר תהיות. האם מדובר בהחלטה מכוונת של מוסקבה להניח לישראל לפעול בחופשיות בסוריה? אולי יש כאן מסר דיפלומטי סמוי כלפי איראן או ארה"ב?
סיכום: שתיקה או הסכמה?
לפי מקורות סוריים המזוהים עם משטר אסד, בשעה 03:30 בלילה, כשעה לאחר הגל החמישי של התקיפות, נצפו מטוסי קרב רוסיים מעל מציאף. אך המעניין הוא שהמטוסים לא הגיבו למתקפה. בעיני רבים, העובדה שהרוסים לא התערבו נתפסת כהודאה בשתיקה או אפילו כהסכמה שבשתיקה לפעולתה של ישראל.
התקיפות הללו הן לא רק עניין של כוח צבאי, אלא גם חלק ממשחק גיאופוליטי מורכב בין המעצמות הפועלות באזורנו.