פסטיבל ישראל ירושלים, יוצא הערב ( שלישי) לדרך והשנה הוא יתקיים בנוסף לירושלים גם בדרום - בשדרות, באופקים, בקיבוץ דורות ובמועצה אזורית אשכול.
מנהליו האמנותיים של הפסטיבל איתי מאוטנר ומיכל ואעקנין מסבירים את המהלך: "היה לנו ברור שהשנה, הפסטיבל לא יכול להישאר, כהרגלו, רק בירושלים. במהלך החודשים האחרונים עבדנו עם יוצרות, מפיקים, מנהלי תרבות ותושבים מקהילות הדרום ועם אמנים ישראלים ידועים ומוכרים כדי ליצור תוכנית אמנותית הנובעת ממה שקרה ועדיין קורה באזור המדמם.
"זוהי פעימת הלב הסדוק שלנו, הרצון שלנו לברוא כאן מציאות אחרת. טובה, מיטיבה, עם ועבור כל מי שנמצא כאן. אנחנו מבקשים לעסוק במציאות, תוך הגבהת עוף. לעשות את מה שאמנות ויצירה יודעות טוב כל כך לעשות - ליצור מרחב בו מורכבות, מחשבה מרובדת ודמיון יכולים לדור בכפיפה אחת. היצירות שנבחרו משקפות את כל המחשבות הללו, חוקרות אותן, משקפות אותן, מעבדות אותן, מציעות קריאות שונות של המציאות הזו".
לדברי מנכ"ל הפסטיבל איל שר, "ההתמודדות השנה הייתה עם עצם המילה 'פסטיבל' ועם הדיסוננס בין המילה פסטיבל לבין המציאות שלנו, כשהמלחמה בעיצומה, החטופים טרם שבו אלינו, האובדן כבד מנשוא, ולפנינו אתגרי שיקום פיזי ונפשי עצומים. אנחנו מקיימים את הפסטיבל מתוך אמונה עמוקה ביכולתה של עשייה אמנותית לסייע באיחוי ובריפוי, ולדמיין מרחב חלימה ותקווה לעתיד משותף. הפסטיבל קרוב ואינטימי יותר, עוסק בפצע ובטראומה, מישיר מבט אל המציאות שבה אנו פועלים".
וכאמור פתיחת פסטיבל ישראל 2024 לראשונה בשדרות והשנה: סוללת יצירות חדשות המגיבות למציאות הכואבת מועלות במסגרת פסטיבל ישראל גם בירושלים וגם בנגב המערבי: שדרות, אופקים, קיבוץ דורות, מועצה אזורית אשכול
מופעים בולטים שיועלו השבוע בעוטף:
מיצב פעמוני רוח שעשוי כולו משברי טילים שאסף היוצר יניב שנצר במהלך חצי השנה האחרונה מרחבי הארץ בליווי צמוד של חבלן משטרתי.
שנצר מחבר משקולות לפעמוני הרוח שהוא מעצב משברי הטילים, ומלחין יצירה מוזיקלית - כך שתהיה מסגרת לאופן בו יהיה כיוון קבוע לפעמוני - בהתאם ליצירה שכתב.
"אנשי המוזיקה" - מיזם מוזיקלי חברתי למוזיקאיות ולמוזיקאים צעירים ומוכשרים מהעוטף ומהצפון, המחבר באופן עמוק בין מוזיקה ושכול.
יובל שפריר וחיים שמש הפיקו והפיצו סינגלים ליוצרים הצעירים ובמסגרת פסטיבל ישראל הם מעלים מופע – במסגרתו יפגשו הצעירים עם מקורות ההשראה שלהם: מארינה מקסימיליאן, אלון עדר, קרולינה, עלמה גוב, ברי סחרוף.
הצעירים המשתתפים בפרויקט הם:
-טליה דנציג (בת 18) – נכדתו של אלכס דנציג שנרצח בשבי חמאס וגופתו חולצה במבצע צבאי והוחזרה במבצע צבאי.
-תומי גדג' (בן 15) בנו של המוזיקאי אביב גדג'. מתגורר בעוטף. ביום הזה הם היו בממ"ד שעות, מחוברים לווטס אפ ונחשפים לכל הזוועות וקולות הירי מסביב. הם ניצלו. המחבלים לא הצליחו להיכנס.
-אמרי שריף (בת 17) מקיבוץ גשר הזיו בצפון. לא פינו אותם, הייתה להם אפשרות לפנות את עצמם, אבל המשפחה בחרה להישאר במושב.
-יערה כהן (בת 16) התאבלה על מותם של המורה הוותיק שלה למוזיקה, שלומי מתיאס ואשתו, שנרצחו על ידי מחבלי חמאס בביתם ב-7 באוקטובר וכתבה שיר לזכרם.
יערה, שמתגוררת במושב עין הבשור בדרום, פונתה לאילת, שם התגוררה עם משפחתה בבית מלון במשך שלושה חודשים.
-אגם ג׳רמי ביטון (בת 18) מתגוררת במושב גילת (מערב הנגב). הם היו כל היום בממ"ד. מחבלי חמאס לא הצליחו לחדור למושב.
"מקום לגור בו" - יצירת תיאטרון תיעודית שמביאה את אירועי ה 7.10 וחוויית הפליטות של תושבי העוטף לראשונה מפיהם, ולראשונה מאז תחילת המלחמה מול קהל באשכול.
ניסן קלדרון, אחיו של החטוף עופר קלדרון, הוא המנהל הטכני של התיאטרון ובהצגה הוא לוקח חלק קטן ומאד עוצמתי גם על הבמה, כאשר במהלכה הוא עולה פעמיים וצועק את שמו של אחיו - כמי שעדיין מחפש אותו.
מיגל אורבך, שחלק גדול מההצגה מבוסס על הסיפור של המשפחה שלו, שהייתה בממד בניר יצחק בבוקר ה 7.10, המחבלים נכנסו אליהם הביתה, הרסו ובזזו, ולאחר שעות ארוכות הם חולצו ע"י כוחות צה"ל (כאשר בהתחלה סרבו להאמין שהחיילים הם לא מחבלים גם כן).
יו"ר הועד המנהל של התיאטרון נפצע בקרב על שער הישוב שלו, שמעון אלקבץ – חבר גם הוא בוועד המנהל של התיאטרון - איבד את בתו ב 7 באוקטובר.
אגב, המבנה הקבוע של התיאטרון הפך לשטח צבאי סגור בגלל הקירבה לגבול. פרטים באתר הפסטיבל.