לעלות להתקפה

אלוף משנה במילואים חזי נחמה נחשב בצה"ל לקצין התקפי, וכך הוא גם מחשיב את עצמו, אבל גם הוא מדבר על הקונספציה שהופנמה והגיעה עד אליו. "ב־2006, כשצ'יקו תמיר היה מפקד אוגדת עזה ואני הייתי סמג"ד, הוא ערך לי תרגיל. צ'יקו אמר לי לקפוץ לנקודה מסוימת ליד הגדר ולדמות אירוע שבו שני מחבלים זוחלים מעבר לגדר, 150 מטר בתוך רצועת עזה, במטרה לפגוע בישראלים".

נחמה הקפיץ את הגזרה, דיבר עם התצפיתניות, הביא טנק בכוננות לירי, הפעיל את מערכת רואה־יורה ועוד מערכות טכנולוגיות, אבל תוך כדי ביצוע התרגיל הוא הבחין שצ'יקו מתרגז: "הוא אמר לי: המחבלים מתקרבים! הם כבר 50 מטר מהגדר! עניתי לו: כן, אני מוכן. וצ'יקו שאל: למה אתה לא חותר למגע?! עניתי לו: מה זאת אומרת? יש פה גדר!". "נגד מי הגדר נבנתה?" הקשה צ'יקו. ונחמה ענה: "נגד המחבלים". "אז למה אתה לא עובר אותה?!" תהה מפקדו.

מה ענית?

"לא הבנתי מה הוא רוצה בכלל", הוא מודה. "הייתי כל כך בתוך הקונספציה שאת הגדר לא עוברים, שלא העליתי על דעתי אפשרות כזאת".

תמיר שאל אותו "איפה התוכי שלך?" ("תוכי" - קאטר שמסוגל לחתוך גדרות תיל וחוטי ברזל, ה"צ) ונחמה ענה שאין לו. "צ'יקו הוציא תוכי, נתן לי ואמר: חזי, בהצלחה".

"ניגשתי לגדר, מתקשה להאמין שהוא באמת מתכוון שאחתוך אותה", הוא משחזר בחיוך. "חתכתי פתח ונכנסתי עם החפ"ק שלי פנימה, כ־150 מטר לתוך הרצועה. דימינו הסתערות על מחבלים וחזרנו. זה שינה את כל תפיסת ההגנה שלי", הוא מודה. "בסוף התרגיל צ'יקו עשה שיחת סיכום, ולאחר שנזף בי אמר לי: תדאג שכל מפקדי הכיתות בגדוד שלך עושים את זה בחודשיים הקרובים".

הדמות של תת־אלוף במילואים צ'יקו תמיר היא בעיני נחמה הדמות של קצין בכיר שחסרה כל כך במטכ"ל הנוכחי. "צ'יקו הוא מפקד שגם כאשר המשימה שלו היא הגנה, הוא מייצר התקפיות כדי להרתיע את האויב ומרתיע אותו מתכנון של מבצעי טרור".

זאת הסיבה שתמיר נמצא כיום מחוץ לצבא?

"כן, וזה משגע אותי! אנחנו מפסידים מפקדים מעולים בגלל תפיסות זרות שנכנסו לצה"ל. כל כך סמכנו על הגדר הזאת, וזנחנו את הכלל הידוע שאומר שחזקה על קו המגע שייפרץ. זה כלל ראשון בהגנה: חייבים לייצר התקפיות כדי למנוע את הניסיונות לפרוץ את קו המגע".

"הג'וק של פיקוד יעבור לך"

אלוף־משנה במילואים חזי נחמה, בן 47, גר בעלי, נשוי לעדנה, אב לשמונה וסב לשניים. הוא נולד וגדל בשכונת רמות בירושלים, למד בנתיב מאיר ובהימלפרב והיה במחזור השביעי של מכינת בני דוד בעלי. ב־1995 התגייס לסיירת מטכ"ל, השלים מסלול ביחידה ושירת בה כלוחם.

מתי החלטת שאתה בוחר בקריירה צבאית?

"ידעתי שאני רוצה להיות קצין מתחילת השירות", הוא אומר. "כשרציתי לצאת לקורס קצינים ניגשתי לניצן אלון, שהיה מפקד היחידה, ואמרתי לו שאני רוצה לצאת לקורס קצינים. ניצן אמר לי: זה ג'וק שיעבור לך. תישאר ביחידה כי יש עכשיו תקופה משמעותית של פעילות מבצעית, ואם בעוד שנה וחצי, כשאתה אמור להשתחרר, הג'וק הזה עדיין יהיה לך בראש, אני אוציא אותך לקורס קצינים".

הג'וק לא עבר ונחמה יצא לקורס קציני חי"ר, מונה למפקד צוות במגלן והתקדם מתפקיד לתפקיד: מפקד פלגה במגלן, קצין בגבעתי ומפקד הסיירת, תפקיד שעליו קיבל צל"ש מאלוף פיקוד הדרום דן הראל ב־2004. בין שאר תפקידיו היה גם סמג"ד שקד ומפקד גדס"ר גבעתי, סמח"ט גבעתי, מח"ט מנשה ומח"ט אלכסנדרוני. ב־2020 הוא פרש מצה"ל. בתפקידו האחרון במילואים שירת כרמ"ט חטיבה 261 של בה"ד 1 ומפקד קורס קציני מילואים. מהתפקיד האחרון במילואים פרש לאחר שהצטרף לפורום המפקדים והלוחמים במילואים, אשר מותח ביקורת חריפה על ניהול המלחמה הנוכחית.

"כקצין מילואים ובשירות פעיל אני לא יכול למתוח ביקורת על הצבא, ולכן פרשתי מתפקיד שאהבתי ושהיה לי בו הרבה סיפוק", הוא מסביר את ההחלטה לפרוש משירות המילואים, "יותר חשוב כעת לנסות לשנות את אופן הלחימה של צה"ל ברצועה, כי זה קריטי לקיומה של מדינת ישראל".

נחמה ואשתו הם כאמור הורים לשמונה. הגדולה, בת 25, כבר הפכה אותם לסבא וסבתא. הקטן בכיתה ד' ויש להם גם את אורי בת ה־12, ילדה עם תסמונת דאון שלאחרונה הצטרפה לריאיון של אביה בזום והקסימה את הצופים. "אורי מגדלת אותנו", הוא אומר, "היא מחייבת אותנו לצמוח. אנחנו מקבלים את המתנה שניתנה לנו בידיים פתוחות ועם הרבה שמחה".

ובכל זאת, זה לא פשוט.

"מההתחלה היינו אופטימיים", הוא אומר. "ילדים עם תסמונת דאון הם ילדים מאוד שמחים ואורי מלמדת אותי הרבה מאוד".

בנוסף לשאר עיסוקיו הוא גם חקלאי חובב, ובשיתוף עם עוד משפחה מעלי הם מגדלים 30 דונמים של גפנים. "הגפנים זה בעיקר לנשמה. אתמול ערכנו בציר וזה היה מרומם נפש, כיף גדול", הוא מחייך.

לא לחזור על טעויות צוק איתן

במשך שנים הוא שירת ברצועת עזה. "בתחילת שנות ה־2000 פעלנו באופן רציף למיגור טרור שהתחיל להתפתח בעקבות תהליך אוסלו. פעלנו אז בכל מקום ברצועה. אז התחילה גם התופעה של המנהרות, בעיקר סביב הברחות סמים. פעלנו הרבה בציר פילדלפי במעצרים של חופרי מנהרות".

בזמן הגירוש מגוש קטיף הוא יצא ללימודים בבר אילן. "מבחינה צבאית, לא הצלחתי להבין איך הגירוש אמור להביא למציאות טובה יותר. לא חשבתי שזה צעד שאפשר להצדיק אותו והבנתי שזה בא לשרת אג'נדה פוליטית ולעשות איזשהו ניסוי".

שקלת לעזוב את הצבא בעקבות הגירוש?

"לא. אני לא מרגיש שצה"ל הוא גוף חיצוני לי, אני חלק ממנו. יש בו גם החלטות לא טובות, אבל מי שהחליט זו מדינת ישראל. זה לא יגרום לי למחשבה שאולי אני לא חלק מהמדינה, אבל אני בוודאי רוצה להשפיע ולשנות את המציאות הזאת".

הוא חוזר לימי צוק איתן, כשהיה סמח"ט גבעתי, ומספר שהתגלו אז 32 מנהרות שחדרו למדינת ישראל. "המשימה שהוגדרה על ידי הצבא והדרג המדיני הייתה להרוס את המנהרות אבל לא להשמיד את מי שחפר אותן, כלומר לטפל בסימפטום ולא בשורש הבעיה". זה הפריע לו מאוד והוא דיבר על כך עם אחד מתתי־האלופים שעברו בין הכוחות ושטח לפניו את כאבו. "אמרתי לו: אנחנו זורים חול בעיני הציבור! צה"ל מדווח שהשמיד 32 מנהרות וזה לא נכון! אומנם השמדנו את היציאות שלהן, אבל רוב המנהרה קיימת! מאות רבות של מטרים ואפילו קילומטרים נשארו שלמים, ואנחנו מסיימים את המלחמה בלי להשמיד את המנהרות ובלי לפגוע באופן אמיתי בחמאס! זה לא נתן לי מנוח, ולכן אני כל כך להוט לפעול כדי שהמלחמה הזאת לא תיגמר באותה צורה".

מדוע החלטת לפרוש מצה"ל אחרי 25 שנה?

"כשהבנתי שאני לא אמונה למפקד חטיבה סדירה ולא למפקד אוגדה בצה"ל, החלטתי לצאת לפעול במרחבים אחרים של המרחב הציבורי".

אתה חושב שהעובדה שלא קודמת לדרגת תת־אלוף קשורה להיותך חובש כיפה ומתנחל?

"אני לא מתייחס ככה לדברים. מחשבות כאלה לא עושות לי טוב ולא מקדמות אותי", הוא דוחה את האפשרות. יחד עם זאת, הוא אומר כי בצבא יש תופעה מובהקת של אי־קידום קצינים התקפיים, שהוא רואה את עצמו כאחד מהם. "הסיפור הוא לא קצינים דתיים או ימנים, אלא עצירת הקידום של קצינים התקפיים. צה"ל הפך ב־30 השנים האחרונות להרבה פחות התקפי. הצבא מדבר בשפה מערבית פרוגרסיבית שלא מתכתבת עם האויב שאיתו אנחנו מתמודדים. לדעתי במטכ"ל צריכים להיות כ־40 אחוז קצינים התקפיים, אבל כיום כמעט אין קצינים כאלה בכלל".

יואב גלנט היה נחשב לקצין התקפי וכיום הוא מציג גישות הפוכות.

"גלנט התחיל את המלחמה בצורה מאוד התקפית, אבל שינה את הגישה. חלק מראשי מערכת הביטחון וגלנט בתוכם נותנים לשיקולים אחרים לגבור על השכל הישר ועל הצורך להכריע".

אילו שיקולים?

"למשל שיקולים רגשיים. ראשי מערכת הביטחון מרגישים אחריות ישירה לכך שיש 101 חטופים שנחטפו תחת המשמרת שלהם והם עדיין בידי האויב, ולכן הם מוכנים לעשות מעל ומעבר, גם ברמה לא רציונלית, כדי לשחרר אותם. כולנו רוצים מאוד לשחרר את החטופים, נלחמנו וסיכנו את חיינו כאנשי מילואים כדי להציל אותם, אבל יש עוד יעדים למלחמה הזאת ואסור שהם יוזנחו".

הוא מדגיש שהיעד העליון של המלחמה היה ועודנו להשמיד את חמאס: "גם בשיחה של הפורום עם הרמטכ"ל בדצמבר הוא דאג להבהיר שזה אכן היעד הראשון במעלה".

פורום המפקדים והלוחמים במילואים ביקש מאז דצמבר פעמים רבות להיפגש עם הרמטכ"ל, שקבע איתם כמה פגישות וביטל את כולן.

"יש לי הערכה עמוקה להרצי", הוא מבהיר. "אני מכיר אותו באופן אישי ויש לו לא מעט אחוזים בעצם היותי קצין. הוא היה מפקד ביחידה לפני שיצאתי לקורס הקצינים והתייעצתי איתו הרבה, הוא עודד אותי לצאת לקצונה. אני חושב שהוא אדם ערכי, מקצועי ועוד הרבה דברים טובים, אבל סביב הנושא של הקונספציה הוא כשל, גם כמפקד פיקוד הדרום וגם בשבעה באוקטובר. ניהול המלחמה שלו הוא לא טוב והוא מסרב לשמוע את דעתנו בנושא".

מה צריך לשנות באופן ניהול המלחמה לדעתך?

"בערך מדצמבר הלחימה לא מתנהלת כראוי", הוא אומר. "ההחלטות להעלות את אוגדה 36 צפונה, לא לבצע כיתור של המרחב ויצירת נקזים ולא לשלול מחמאס את חלוקת הסיוע ההומניטרי, אומרות שאנחנו לא הולכים להכריע במלחמה הזאת. אם נותנים מכה לחמאס אבל מכניסים לו מאה משאיות של מזון, תרופות וציוד ומאפשרים לו להשתקם, זה אומר שאין כוונה להשמיד אותו ושהצבא לא באמת רוצה להכריע". הוא מזכיר שגם הרמטכ"ל וגם השר גלנט אמרו שהם לא מוכנים בשום פנים ואופן שיהיה ממשל צבאי ברצועת עזה.

אתה חושב שצריך להיות שם ממשל צבאי?

"אני חושב שלא נכון לדבר על היום שאחרי. היום הנוכחי שבו אנחנו נמצאים צפוי להימשך לפחות שנה וחצי מרגע שניכנס למסילה של הכרעת המערכה, שעליה עוד לא עלינו. אנחנו משיגים הרבה הישגים טקטיים, אבל לא עלינו על המסילה של הישג אסטרטגי. המציאות במלחמה היא דינמית והיא נוצרת תוך כדי המערכה. ברגע שחמאס ייפגע באופן משמעותי, יעלו כוחות אחרים ברצועה ואין לנו דרך לצפות מי הם יהיו".

המטרה: טיהור הרצועה כולה

פורום המפקדים במילואים בנה יחד עם האלוף במילואים גיורא איילנד וביוזמתו את "תוכנית האלופים": "התוכנית הזאת מבקשת לקחת את תושבי העיר עזה, המונים בין 200 ל־300 אלף איש, להשלים את הפינוי שלהם דרומה, לטהר את העיר מחמאס ולהחזיר לתוכה רק נשים וילדים וגברים אשר זוכו על ידי השב"כ. לאחר השלמת הפינוי והטיהור, יש להמשיך לאזור אחר ברצועה ולעשות את אותו הדבר עד טיהור הרצועה כולה".

הוא אומר כי בדרך שבה צה"ל עובד היום, הוא מאפשר לחמאס להשתקם מכיוון שהוא פושט על אזורים ואחר כך יוצא מהם, כשהוא משאיר שם אוכלוסייה ומחבלי חמאס. "זה קצת כמו לרוקן את האוקיינוס בכפית וזה לא יביא להכרעת המלחמה ולהשמדת החמאס".

הפורום מנסה לקדם את התוכנית הזאת, כמו גם את תפיסת ההכרעה, בבמות תקשורתיות ובדעת הקהל. "אנחנו מקבלים מסרים מאלופים במטה הכללי הנוכחי שמעודדים אותנו ומבקשים שנמשיך בפעילות שלנו, כי אנחנו מחייבים את הצבא לפעול. חלקם אמרו לי שלולא העשייה שלנו, המטכ"ל היה מביא לסיום המלחמה. בכירי הצבא לא רוצים להכריע וזו בעיה אמיתית".

האם אותם בכירים במטכ"ל לא הבינו את מה שרוב עם ישראל הבין בשבעה באוקטובר?

"הם חלק מהקונספציה ועדיין שבויים בתוכה. עכשיו למשל מושקעים שני מיליארד שקלים במיגון קו הרכבת לשדרות ובמיגון יישובים. זה אומר שאנחנו לוקחים בחשבון שביום שאחרי לחמאס עדיין תהיה יכולת לפגוע בנו. זו לא תפיסה מבצעית! נכנסו למטה הכללי תפיסות זרות שאומרות שאי אפשר לנצח טרור. מה זה השטויות האלה?!" הוא כועס. "צריך גם אמון ברוח העם. עם ישראל יעמוד בכל דבר אם תיתן לו תכלית ראויה. רוב עם ישראל חושב שצריך להשמיד את חמאס ושניצחון מלא הוא בר השגה".

מה לדעתך צריך לעשות?

"אנשים צריכים לממש את האחריות שלהם לגבי מה שקרה כאן, שהוא אירוע קולוסאלי. לא היה דבר כזה מאז קום המדינה, ויש לזה משמעויות גם בדרג הצבאי וגם בדרג המדיני". לדעתו, הדרג הביטחוני והצבאי, היינו הרמטכ"ל, ראש השב"כ, אלוף הפיקוד ומפקד האוגדה, חייבים לסיים את תפקידם. "לא יכול להיות שנגיע לשבעה באוקטובר 2024 והם עדיין יהיו בתפקיד. עצם זה שעברו יותר מ־11 חודשים מאז הטבח והאנשים האלה עדיין מכהנים, זה לא ראוי בלשון המעטה. אני מכיר את סולם הערכים של צה"ל ומימוש האחריות הוא ערך חיוני. לא מספיק לדבר על אחריות, צריך לממש אותה. במקרה של כישלון כל כך גדול צריך לסיים את התפקיד".

ובנוגע לדרג המדיני?

"כמובן שגם הדרג המדיני לא יכול לברוח מהאחריות על העצמת חמאס במשך 20 שנה ועל ניהול המלחמה ב־10 החודשים האחרונים. לדעתי צריך ללכת לבחירות בהסכמה בתוך כשנה, אחרי שיסיימו את המהלכים העיקריים בעזה, ואני מקווה מאוד שגם בלבנון". הוא גם סבור שיש לבנות כעת ממשלה רחבה כדי לגבש קונצנזוס למהלכי המלחמה ולהביא להכרעה ברורה.

מהי הכרעה בעיניך?

"המערכה צריכה להסתיים בלפחות 50 אחוזים של מחבלי חמאס הרוגים או כלואים, 70 אחוזים מהמפקדים הרוגים או כלואים והשמדת כל היכולות חוצות הגדר".

מה בנוגע לחטופים?

"ציר פילדלפי הוא חלק מהסיפור של ההכרעה. מספיק ששני חטופים חיים יגיעו לאיראן כדי לסבך את המערכה ברמה אחרת לגמרי. העסקה הראשונה הייתה נכונה וטובה", הוא אומר. "בקונסטלציה שנוצרה, המחירים שלה היו סבירים וזה היה הישג מאוד משמעותי. אבל צריך להבין שכעת סינוואר לא יוותר בשום מצב על חטופים חיים שמקיפים אותו והמבט שלנו צריך להיות בהתאם לזה. האמירה על ביצוע פעימה ראשונה ו'אז נראה מה יקרה' היא אשליה מסוכנת. אני מוכן לעסקה נוספת, אבל בתנאי שבמסגרתה מחזירים את כל 101 החטופים ושבשום אופן לא מוותרים על היעד של השמדת חמאס".

נחמה סבור שלחץ צבאי ומניעת סיוע הומניטרי מחמאס יפעלו רבות למען שחרור החטופים, ומביע צער ואכזבה על כך שהדבר לא קורה. "הצבא לא עובד בשיטתיות של טיהור המרחב ושל מניעת חלוקת הסיוע ההומניטרי מחמאס. הדברים האלה הם המהלכים המשמעותיים שיובילו להכרעה של חמאס, שבלעדיהם סינוואר יוכל לשקם הכול ולהחזיר את המצב לקדמותו. דובר צה"ל דואג להראות את ההרס ברצועה אבל לסינוואר זה לא מזיז".

אתה לא קצת מגזים? עזה הרוסה כמעט לחלוטין, זה חייב להפריע לו.

"חמאס לא סופר חיי אדם ולא כסף. אספר לך סיפור שימחיש את זה. ב־2003 קיבלתי הוראה להרוס את כל פרדסי הלימונים בבית חאנון, שטח ענק של מאות דונמים שממנו היו יורים מרגמות לעבר נתיב העשרה ושדרות. כאדם שמחובר לטבע, כאב לי הלב כשראיתי את חמשת ה־9-D הורסים ועוקרים את כל עצי הפרי. שוחחתי על כך עם רכז בשב"כ ושאלתי אותו: 'איך העזתים לא נשברים מההרס?'. הוא סיפר לי על פגישה שהתקיימה בין יושב ראש ועד הפרדסים וראש החמולה ובין השייח' אחמד יאסין. ראש החמולה בא לשייח' בטענות ואמר לו: בגללכם עוקרים לנו את הפרנסה. השייח' הסתכל עליו ואמר: אתה תיתן את הפרדסים שלך ואני אתן את הילדים שלי. זו חלוקת העבודה בינינו".

"זה הזמן לתמרון בצפון"

אמרת שבחלק מהמקרים היית חלק מהקונספציה. זה נכון גם לגבי תפיסת ההכרעה שלך?

"תמיד הייתה לי הרוח של ההכרעה, וכמפקד השתדלתי מאוד ליישם אותה בכל מקום שהייתי בו".

ניסו לעצור אותך?

"היו מקרים שכן", הוא אומר. "ב־2017, כשהייתי מח"ט ג'נין, הכנסתי צוות של סיירת צנחנים למחנה הפליטים כדי לחסל שם כמה מחבלים. במהלך הפעילות נזרק רימון ושני חבר'ה נפצעו. פגשתי את הצוות הזה לפנות בוקר והם היו בתחושה איומה מכיוון שנפצעו להם שני חיילים והם גם לא הצליחו לפגוע במחבלים. התפיסה שלי כמפקד הייתה שחייבים לחזור בלילה הבא למחנה הפליטים ולפגוע במחבלים. השב"כ חלק עליי וביקש להרגיע את השטח כדי לא לגרום לתסיסה. אמרתי להם: הם זרקו רימונים ואני חייב לגבות מהם מחיר".

הם קיבלו את דעתך?

"לא. כל אחד מאיתנו הגיע עד למפקד הכי בכיר בגזרה, השב"כ לראש המרחב ואני לאלוף שהיה אז, רוני נומה. בסוף הפעילות שרציתי אושרה, אבל הייתי צריך להתאמץ מאוד לשם כך". נחמה יצא שוב עם הצוות באותו לילה והם הרגו שני מחבלים. "הצוות החזיר לעצמו את הביטחון העצמי והמחבלים קיבלו שיעור חשוב".

מה דעתך על הלחימה כעת ביהודה ושומרון?

"בשבועות האחרונים צה"ל פועל יפה ביהודה ושומרון. אני מקווה שלא נחזור לאירועי טרום חומת מגן. אנחנו בצומת קריטית וטוב שצה"ל מניח שמיכה גדולה על האש הזאת".

אתה חושש מאירוע כמו שבעה באוקטובר ביהודה ושומרון?

"התשובה מורכבת. נוספו הרבה מאוד כוחות מתוך ההתיישבות לצורך חיזוק ההגנה, ולדעתי נוצרה הרתעה בעקבות חימוש המתיישבים ופעילות צבאית במחנות הפליטים ובמרכזי הערים. לעניות דעתי אירוע בסדר גודל של השבעה באוקטובר לא יכול לקרות ביהודה ושומרון, כי יש לנו אחיזה הרבה יותר חזקה בשטח ומודיעין טוב יותר. יחד עם זאת, יכול להיות משהו קטן יותר, כמו חדירה חלילה של חמישה טנדרים שיפתחו במסע הרג בתוך יישוב, ולכן צריך להמשיך לפעול ביד חזקה".

מה לדעתך צריך לעשות בנוגע לצפון?

"בצפון נוצרה הזדמנות להכות את חיזבאללה מכה ניצחת, ואסור ללכת לשום מסלול אחר של פתרונות, מכמה סיבות. הראשונה היא שבעוד שנתיים או שלוש יהיו מספיק סיבות טובות אחרות למה לא לצאת למלחמה, ולכן צריך לנצל את ההזדמנות שנקרתה עכשיו. השנייה היא שלחיזבאללה יש יכולת שיקום מהירה משלנו, ובעוד שנתיים הם יהיו במוכנות גבוהה יותר למלחמה. כמו כן, התושבים כבר מפונים, וכמובן שעדיף להילחם בלי שיהיו תושבים על הגדר, גם מהצד שלנו וגם מהצד שלהם. הסיבה האחרונה היא שכרגע המצב בלתי נסבל. חייבים נוכחות חוצצת של חיילי צה"ל בין תושבי הצפון לכוחות רדואן, וחייבים לשם כך רצועת ביטחון בתוך לבנון. אי אפשר להגן על מטולה מתוך מטולה, ולכן צריך לתמרן בעתיד הקרוב מאוד, עדיף לפני בוא החורף, כדי ליצור רצועת ביטחון, להחזיר את התושבים ולהשמיד את היכולות הצבאיות של חיזבאללה".

כך שינתה היהדות את העולם

איפה היית בשבעה באוקטובר?

"בתחילה הגעתי לעיר רמלה, שם היה חשש שיתחילו אירועים כמו בשומר החומות. אחר כך הגדוד שאליו חברתי הגיע לעוטף. רק כשהגעתי לדרום נפל לי האסימון בנוגע לגודל האירוע: השעה הייתה כבר שש בערב ונסעתי בסלאלום בין גופות ורכבים הפוכים. שאלתי את עצמי איך לא פינו את הכול עד עכשיו, ופתאום הבנתי שאין מי שיאסוף ושהאירוע עוד לא קרוב להיגמר. האסימון השני נפל לי למחרת בבוקר, כשהיינו בכפר עזה. פתאום ראיתי טנקים שועטים לתוך היישוב. עצרתי אותם ושאלתי מאיפה הם באו, ומפקד הטנק ענה לי שהוא הגיע מנחשונים. שאלתי איפה המוביל שהוריד אותם, והסתבר שהטנקים ירדו עצמאית מהמחנה שלהם בראש העין עד לעוטף בנסיעה על כביש 6. מפקדי הטנקים קיבלו החלטה לנסוע לדרום כי לא היו מובילים, ומפקד הטנק סיפר שהוא התקשר לחבר שלו, מדריך ג'יפים, שנסע לפניו כל הדרך עד לעוטף. הוא תידלק את הטנק בתחנת דלק והגיע לכפר עזה. נזכרתי בסיפורי יום כיפור, כשלא היו מובילים והטנקיסטים נכנסו לטנקים בבאר שבע ונסעו איתם עד אל־עריש".

נחמה סבור שהשבעה באוקטובר יצר הזדמנויות שחייבים לנצל: "בשבעה באוקטובר קרה לנו אסון נורא, אבל קרו לנו גם כמה דברים פוקחי עיניים. המסכים הוסרו מעל האויבים שלנו וגילינו שאנחנו ישנים באותו בית עם הישות הכי רצחנית שיש. רוב העם מבין את הדבר הזה וצריכים לנצל את המומנטום ולהביא ביטחון".

מלבד ההכרעה, הוא מנסה לקדם באופן משמעותי גם את האחדות בעם. "המשאב הכי יקר שלנו היום הוא האחדות. אני מאמין בזה בכל מאודי. מה שהיה כאן לאחרונה, כמו למשל השביתות וההפגנות לאחר רצח החטופים, אלה אירועים שמפוררים אותנו מבפנים. יחד עם זאת חשוב לא רק להיות צודק אלא להיות חכם ולחשוב איך יוצרים קונצנזוס".

איך אתה פועל לקידום האחדות?

"אני מנכ"ל של חברה לתועלת הציבור שנקראת 'עם עולם'", הוא מספר. "הקמנו את החברה לפני שלוש שנים, כשהרעיון הוא להקים בירושלים מרכז מבקרים שיציג את עיקרי ההישגים והתרומה של העם היהודי לעולם. אנחנו מבקשים ליצור סיפור יהודי משותף שרוב העם יתחבר אליו ויסכים איתו. כשהקדוש ברוך הוא נגלה לאברהם הוא אמר לו 'ונברכו בך כל משפחות האדמה והיה ברכה'. זו בעיניי התכלית העיקרית והייעוד של העם היהודי: להביא ברכה לאנושות. עשינו את זה בענק, עד היום במשך אלפי שנים השפענו על העולם בצורה בלתי נתפסת, ויש לנו עוד משימות רבות בכל כך הרבה תחומים שבהם העולם ממתין לבשורות משמעותיות. אנחנו רוצים להקים מרכז שיציג את עיקרי ההישגים והתרומה שלנו בכל התחומים, ויניע את המבקר לקחת אחריות ולעשות טוב, לא משנה באיזה תחום".

לפני שנה וחודשיים עברה החלטת ממשלה לתקצוב מרכז המבקרים של העמותה ב־64 מיליון שקלים: "סיימנו את תהליך התכנון ויש לנו אולם של 2,500 מטר בירושלים בשביל המיזם, שהערך העיקרי שלו הוא לקיחת אחריות ועשיית טוב. אני משוכנע שרוב מוחלט של העם היהודי בארץ ובתפוצות יכול להתאחד סביב הייעוד הזה".