מאגר ההקלטות הבלתי נגמר של מי שהיה יו"ר לשכת עוה"ד לשעבר, אפי נוה, מתגלה כמתנה שלא מפסיקה לתת.
סדרת ההקלטות שנחשפה על ידי עמית סגל בחדשות 12, על ידי איילה חסון בתאגיד ובמהדורת החדשות של עכשיו 14, מלמדת על היועמ"ש לשעבר, אביחי מנדלבליט, ועל התנהלותו במישור האישי, כמי שלא בחל בשום דרך או קלף כדי להבטיח את מינויו לתפקיד היועמ"ש, אבל יותר מזה - היא מלמדת על השיטה כולה.
עם ישראל גילה שהאדם החזק ביותר במדינה, מי שהפסיקה מחייבת את הממשלה להישמע לפרשנות המשפטית שלו, מי שבהבל פה יכול לחרוץ גורלות לשבט או לחסד, מי שמחליפתו הספיקה רק בחודש האחרון לחולל שורה של מהומות ותקריות, מול המגזר החרדי בסוגיית הגיוס והמעונות, מול הממשלה במינוי נציב שירות המדינה ומנכ"ל משרד, מול מערכת הביטחון ועוד כהנה וכהנה, מתמנה לתפקיד בדרך אפלולית ונכלולית, בחדרי חדרים ובקומבינות ועסקאות שלא היו מביישות את המאפיה המקורית השוכנת בצדו הצפוני של הים התיכון.
יש כאן הכל בכל מכל: רמזים לסחטנות כלפי ארגונים אזרחיים, שיקולים פסולים שהניעו את פרקליט המדינה דאז ואת שופטי בג"ץ שלא לטרפד את המינוי מחשש למחליף מסוכן יותר עבורם, מגע אסור עם חברי ועדה 'מקצועית' ובחישה באמצעות אחד החברים כדי לטרפד מועמדים יריבים ולקדם את מועמדותו של מנדלבליט עצמו. וזה מבלי להיכנס לחיסולי חשבונות 'מן השורה' כפי שנחשפו אצל איילה חסון ולריצת האמוק של מנדלבליט לבית המשפט פעם אחרי פעם בניסיון למנוע את שידור ההקלטות.
אבל מלבד מנדלבליט עצמו, שניסיון העבר מלמד שהוא לא ייתן את הדין על מעשיו, במערכת שיודעת לצופף שורות ולהגן על חבריה, יש כאן עוד שלוש השלכות משמעותיות שחשוב לעמוד עליהן.
ראשונה ובלתי נשכחת: הרפורמה המשפטית חייבת לחזור לשולחן. במוקדם או במאוחר, בהסכמה או שלא, במהדורה מצומצמת או מורחבת, כי אין שום ברירה אחרת. אפשר להתווכח על התזמון והדרך והפרטים, אי אפשר כבר להתווכח על הצורך הנואש ברפורמה, ובהקשר הרלוונטי כאן – הוצאתם של נציגי לשכת עורכי הדין מכל עמדת כוח ציבורית שהיא (ועדה למינוי שופטים או ועדה לאיתור מועמדים לכל תפקיד שהוא), פיצול תפקיד היועמ"ש והגבלת כוחו וסמכותו בחוק, ורצוי, שינוי אופן בחירתו של היועמ"ש, כך שהוא ייערך בשקיפות ולאור יום.
השלכה שנייה צריכה להיות באשר לכל ה'ועדות המקצועיות'. במשך שנים מטפטפים לנו כאן את יעילותן, חשיבותן וניקיון כפיהן של ועדות מקצועיות, בניגוד ל'לכלוך' המאפיין בחירות פוליטיות, ובכן... מתברר שועדה מקצועית היא אם כל חטאת, תחת כסות ניקיון הכפיים כביכול, ובעזרת מעטה החשאיות האופף את התהליך בדרך כלל, נרקמות עסקאות אפלות, מתבצעים מינויים שהם הכל מלבד טובת העניין, ומדינת ישראל ואזרחיה יוצאים נפסדים.
שום מינוי, יהיה אשר יהיה, לא צריך להתרחש בועדה, הגיע הזמן להיגמל משיטות מינויים שמקורן בברית המועצות של ראשית המאה הקודמת. מינוי צריך להתבצע אד הוק על ידי נבחר הציבור האחראי, או במקרה של מינוי ציבורי נחשב – על ידי נבחרי הציבור כולם בהצבעה בכנסת או בועדותיה.
וההשלכה האחרונה צריכה להיות לגבי משפט נתניהו, משפט שהחל בהחלטות שקיבל אותו מנדלבליט: אחרי כל שלל העוולות שנחשפו במשפט הזה, אחרי המלצת השופטים לסגת מסעיף השוחד עוד בטרם שמעו את נציגי ההגנה וההתבצרות של הפרקליטות בעמדתה, אחרי הכשלים בתיק – כולל אלו שנוגעים למנדלבליט עצמו, כמו בסוגיית האישורים הנדרשים לפתיחת חקירת רה"מ, ואחרי ההדלפה האחרונה והבלתי חוקית של חומרים מתוך החקירה, הגיע הזמן לעשות סוף לאירוע. לסיים את התיק המפוקפק הזה שתחילתו בפשע וסופו ברשע, ולהניח לראש ממשלת ישראל לעשות את עבודתו הקשה והמורכבת בלאו הכי בימים אלו.