"בזכות הביסבול הרב תבורי נהיה ר"מ בישיבה"

לציון חמש שנים לפטירתו של הרב בנימין תבורי, מבכירי הרמי"ם בישיבת הר עציון, בנו הרב אביעד תבורי נשא דברים לזכרו.

בתחילה שיתף בנו הרב אביעד תבורי איך אביו הגיע לתפקיד רב מחנך בישיבת הר עציון. הרב תבורי עלה בשנת 1971 והיה ר"מ במדרשייה, ולאחר מכן היה ראש ישיבה וראש אולפנה בטורונטו. בשנת 1978 הגיע לביקור קצר בארץ אחרי שהיה ראש ישיבה בטורונטו, והגיע לבדוק אפשרויות של עבודה ברגע שהוא יחזור לטורונטו.

"בין היתר הוא הצליח לשכנע את שני אחייניו לבוא לטיול לחברון, ובדרך הוא ביקש מהם לעצור את הטיול ולבקר את רבו הגדול הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל. הם התנגדו, היו צעירים מאוד, ואמרו לו - מה לנו ולישיבה עכשיו? אז הרב תבורי אמר להם- אני מבטיח לכם תראו תלמיד חכם עצום, שגם יודע בייסבול. את זה כבר הסתקרנו לראות, ואמרו שהם לא ראו דבר כזה", הוא מספר.

הרב תבורי הגיע לבקר את הרב ליכטנשטיין וביקש ממנו שיענה לאחייניו על השאלה בבייסבול. "אחרי שהרב ליכטנשטיין ענה להם, הוא פנה לרב תבורי ושאל אותו אם הוא רוצה לבוא לעבוד בישיבת הר עציון בשנה שלאחר מכן. הוא הוסיף שכמובן זה מותנה בשיחה עם הרב עמיטל זצ"ל. הרב תבורי שמח ובאותו שבוע היה בירושלים ופגש את הרב עמיטל באקראי ושוחח אתו הרבה זמן. בשלב מסוים הרב עמיטל אמר לו - נעים מאוד להכיר אותך, להתראות.

אז הרב תבורי שאל - הרב, מה לגבי העבודה, הצעת העבודה? אז הרב עמיטל אמר לו שהוא לא יודע במה מדובר. לאחר שהרב תבורי הסביר שהרב ליכטנשטיין ביקש ממנו לשוחח עם הרב עמיטל. אז הרב עמיטל אמר שאם הרב ליכטנשטיין הציע דבר כזה, מי הוא שיסרב? וכך הרב תבורי הגיע לישיבת הר עציון, ובמשפחה נותרה הבדיחה שבזכות הבייסבול הרב תבורי נהיה ר"מ בישיבה".

בנו ציין כי אחד הדברים המיוחדים של הרב תבורי, היה הקשר שלו לגדולי תורה. "כשנתבקש לעשות מעין שיעורי הספד שבועיים על גדולי תורה שהיארצייט שלהם חל באותו שבוע. ואז הרב עזרא ביק (ר"מ בישיבת הר עציון לשעבר) אמר שהוא התפלא מאוד שבשלב מסוים הוא גילה שהרב תבורי בחר בגדולי תורה שכל אחד מהם היה לו קשר אתו, איכשהו הצליח לדבר עם כל כך הרבה גדולי תורה, וככה היה לו גם סיפור אישי עם כל אחד.

היה לו קשר מיוחד עם הגרי"ד סולובייצ'יק, למרות שהוא אף פעם לא ציין את זה, אבל הוא לא יכל להעביר שיעור, שיחה, דבר תורה, בלי להזכיר משהו מרבו הגדול. לפני שנים, אחיו פרופ' יוסף תבורי שהינו תלמיד חכם גדול בפני עצמו, קבע עם הרב בנימין תבורי חברותא והיה לו תנאי שהם לומדים מסכת שהוא לא למד אצל הרב סולובייצ'יק. "הוא אמר- אני צריך ללמוד משהו שאנחנו מתחילים יחד, ולא יהיה לך 'יתרון' עליי. נבחרה מסכת והאחים התחילו ללמוד, ואחרי ארבעה - חמישה דפים, פרופ' תבורי אמר לאחיו אתה משקר לי, זו מסכת שלמדת עם הרב סולובייצ'יק. הרב תבורי עמד על כך שהוא לא למד את המסכת עם רבו, ופרופ' תבורי אמר לו - זה לא יכול להיות. אין דף, אין עמוד, אין שורה שאתה לא מביא איזה רעיון מהרב סולובייצ'יק וחידוש שלו. אחיו אמר לו שזה מה שהוא שמע במקומות אחרים ממורו ורבו"

הוא ממשיך: "הוא יכל לצטט את הרב סולובייצ'יק, ותלמידיו סיפרו שכאשר הוא היה מביא חידוש מרבו, הוא היה מתאר הכל. איפה ישבו, ומי ישב איפה, ואיזה יום בשבוע זה היה. הוא ממש חי והחיה את החידוש של רבו".

עוד הוסיף: "אחיו של הרב תבורי סיפר שכאשר הרב תבורי עזב את YU, הוא פנה לרב סולובייצ'יק ואמר לו שהוא חושש כי הוא כל הזמן מצטט את הרב סולובייצ'יק ואולי הוא לא מדייק, והוא ביקש סליחה על כך. הרב סולובייצ'יק אמר לו, אני סומך עליך שאתה יכול לצטט אותי כמו שצריך גם אם לא אמרתי את הדברים במדוייק. זה משפט שמי שהכיר אותו, יודע כמה קשה להאמין שהרב סולובייצ'יק אמר, ומלמד על ההערכה של הרב סולובייצ'יק לרב תבורי.

היה לו כשרון עצום לחזור אחרי חידושי רבו ולהסביר אותם בצורה בהירה. זה היה שילוב של זיכרון מדהים ואהבה גדולה לחידושי התורה של רבו".

באותו הקשר, הרב אהרון סולובייצ'יק לימד את הרב תבורי בגיל צעיר. "הוא סיפר שבסוף השנה שלמדו הרב אהרון סולובייצ'יק בחן אותם על כל הגמרא שלמדו באותה שנה. הרב תבורי ביקש פטור מהמבחן, מאחר שהיה לו עומס מהלימודים האוניברסיטאיים שלו, אבל הוא אמר לרב אהרון סולובייצ'יק - אבל הרב יודע שאת כל החידושים שלו, אני אזכור לכל החיים שלי. הרב תבורי קיבל פטור, ולאחר מעל 20 שנה, הם נפגשו, והרב אהרון סולובייצ'יק אמר לו - אמרת לי שתזכור לכל החיים. אז הוא בחן אותו, איזה חידוש אמר על דף מסוים והרב תבורי זכר הכול".

הוא הרחיב על החידושי תורה. "הרב תבורי אהב בתורה את השעשוע, את החידושים את הדברים המתוחכמים, היתה לאבא אהבה גדולה לספרים כמו מנחת חינוך, עוד בימים שזה היה בדפוס הישן, אתוון דאורייתא, צפנת פענת של הרוגוצ'ובר וכל התלמידי חכמים שיש בספרים שלהם המון חידוד, חידוש ותחכום, הוא מאוד אהב והשתעשע בהם".

"החוויות שלי בתור ילד", מספר בנו הרב אביעד תבורי, "פעם אחת, אני לא זוכר למה, ניקיתי את החדר של ההורים שלי והזזתי את המיטה שלהם, ומצאתי מתחת למיטה שלהם שו"ת הרשב"א, על הרצפה מתחת למיטה. יש אנשים שאתה מוצא להם מתחת למיטה עיתון, אצל אבא מצאתי שהוא ישב במיטה עם שו"ת הרשב"א.

היה לו חוש הומור מאוד מפותח, וזה היה חלק חשוב באישיות שלו. לקראת סוף ימיו זה עזר לו להתמודד עם המחלה הנוראה שהייתה לו. מדי פעם היה מתבדח אפילו בדיחות שחורות, שעזרו לו להתמודד עם המחלה הקשה.

סיפור מיוחד ששמעו מהעובד שהיה לו, שהיה מאוד מסור, קראו לו שלאקה, שהוא צדיק גדול, וגר בסרי לנקה היום, והוא טיפל ברב במסירות והוא הכיר באישיות המיוחדת של הרב, וכל כך התאהב בו, כך שלמרות שהיה אמור לחזור אחרי כמה שנים למשפחתו בסרי לנקה, הוא אמר למשפחת הרב תבורי שהוא לא עוזב את הרב תבורי עד סוף ימיו. שזה מדהים".

בשבעה הוא סיפר למשפחה כמסיח לפי תומו, ולא בטוח שהוא הבין שהוא עד כמה הסיפור היה מצחיק. זה היה בתקופה שהרב עוד יכל לדבר, אבל היה מוגבל בתזוזה והיה בכסא גלגלים ולא היה מתנייד בקלות. ותלמידים ותלמידות היו מגיעים אליו לשמוע שיעורים והרב העביר את השיעורים בסלון, ואז הוא אמר לשאלקה- שמע, אתה רואה את הספר הזה? אני משאיר אותו בחדר עבודה על המדף, כשאני אצטרך אותו אני אקרא לך ותביא לי אותו בבקשה.

הרב העביר את השיעור בכסא גלגלים בסלון ובאמצע השיעור הוא אמר לתלמידים – החידוש הזה מופיע בקצות (או ספר אחר שאיתו היה הסיפור). ואז הוא פנה לשאלקה ואמר לו - תביא לי את הקצות.

התלמידים נדהמו ששאלקה חזר לסלון והביא איתו קצות החושן מהחדר כאילו שהוא יודע איפה זה. ושאלו את הרב- הרב תבורי, העוד שלך יודע איפה הספרים שלך? והרב תבורי אמר להם- וודאי, וודאי, כל ספר שאני צריך הוא יודע איפה הוא מונח והוא מביא לי.

זה היה קצת מחוש ההומור של הרב תבורי. זו היתה תכונה של הרב תבורי שכל מי שלמד אצלו הכיר את התכונה והיכולת לתת בדיחה טובה, ורוח טובה, אווירה טובה, הרגשה טובה. חלק מחוש ההומור הזה התבטא בזה שהרב אהב לפעמים לשחק אותה כאילו הוא יהודי מאוד פשוט וחצי 'עם הארץ', ויש הרבה סיפורים שהתגלגלו בשנים שהיה יותר צעיר ושיחק אותה אחד שלא יודע כלום".

בנו מספר על מפגש מעניין עם רב חרדי. "היה איזה סיפור אחד שהוא ישב באיזו חתונה חרדית, ואחד שאל אותו מי הוא, ומכיוון שהוא הגיע מהצד של הכלה אף אחד לא הכיר אותו, אז הוא אמר שהוא מורה. היהודי השני אמר לרב תבורי שהוא רב בישיבה. אז הרב תבורי שאל אותו מה הוא מלמד? אותו רב חרדי ענה שהוא מלמד תלמוד. אז הרב תבורי שיחק אותה כעם הארץ ושאל מה זה תלמוד, ומה בדיוק אתה מלמד? אז אותו רב חרדי התחיל להסביר לו מה זה גמרא. הרב תבורי ביקש ממנו דוגמה למה שהוא מלמד, ואותו רב אמר לו שהוא מלמד מסכת גיטין.

הרב תבורי ביקש ממנו לשמוע מה בדיוק הוא מלמד, אז אותו רב אמר לו את המשנה שהוא בדיוק לימד. אז הרב תבורי אמר לו - וואו, זה נשמע מעניין, אבל יש לי על זה שאלה, ואז הוא שאל את שאלת הגמרא. אותו רב אמר לו שזה שאלה מעולה, אבל הרב תבורי קטע אותו - רגע, אבל יש לי תשובה! וישר אמר לו את תשובת הגמרא, וככה הוא לקח אותו למחלוקת רש"י ותוספות ורבי עקיבא איגר והקצות, והכל בשפה מאוד פשוטה.

בשלב מסוים אותו רב חרדי אמר לרב תבורי- תשמע יש לך באמת יכולת הבנה מצויינת, אולי כדאי שאתה תלך ללמוד בישיבה".

הרב אביעד תבורי מספר שאביו היה בעל זיכרון מצויין, ופעם אחת שהוא כבר היה חולה הוא הגיע ולמד איתו בבא בתרא, פרק חזקת הבתים. וכשהבן הרב אביעד ביקש מאביו ללמוד איתו אז הרב בנימין תבורי אמר לו תביא גמרא אחת. "וכך הוא 'קרא' את הגמרא, ולמי שמכיר את הגמרא שם, יש שם מקרה אחרי מקרה אחרי מקרה, והרב תבורי פשוט 'הקריא' מקרה אחרי מקרה עם תוספות ועם +רש"י, ובנו שגדל עם וידע שאביו בקיא ויודע המון, היה בשוק שאביו יודע להגיד דף אחרי דף בעל פה בבבא בתרא".

לסיום הוא הרחיב על הקשר שלו לרב חיים יעקב לוין. "כשהרב תבורי זצ"ל לימד במדרשיית נעם הוא התחבר לרבי חיים יעקב לוין זצ"ל (שהיה רבה של פרדס חנה) בנו של הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין זצ"ל.

הרב תבורי סיפר עליו שהוא היה גדול תורה סמוי, גדול ענק בתורה שלא היה מוכר בקהל כל כך, והרב תבורי היה משתעשע איתו בדברי תורה, והיה מכין שיעור במדרשייה ולאחר מכן היה פוגש את הרב חיים יעקב לוין ומשתעשע איתו בדברי תורה. הרב תבורי לרב לוין פעם שיש לו חלישות הדעת, הוא היה עמל מאוד בסוגייה, וכשהיה מגיע אל הרב לוין, במקום הוא היה מכיר את כל הסוגיה, כל הראשונים וכל האחרונים. הרב לוין התחיל לבכות, הוא אמר לו- אתה חושב שאני בקיא בתורה? אתה לא מבין, כי אתה לא פגשת את הרב קוק. אני פגשתי את הרב קוק, הוא היה בקיא בתורה, לא אני".