לא מזהים אויב

בעוד ישראל מתמודדת מול גל טרור רצחני ברחבי יהודה ושומרון, המערכה המדינית מול הרשות הפלשתינית אף היא עולה שלב.

בימים אלו מתנהל קרב בלימה ישראלי כנגד הצעה שמקדמת הרשות הפלשתינית בעצרת הכללית של האו"ם.

בהצעה שהוגשה על ידי המשלחת הפלשתינית באו"ם ותעלה להצבעה בשבוע הבא, עולה הקריאה ליישם את החלטת בית הדין הבין־לאומי לצדק בהאג (ICJ) נגד ישראל בעניין אי חוקיות ההתנחלויות. ההצעה הפלשתינית כוללת דרישות מרחיקות לכת, ובהן בין היתר קריאה לנסיגה ישראלית "מהשטחים הפלשתיניים" תוך חצי שנה, הפסקת ההתנחלויות והשבת הפלשתינים לאדמתם, הפעלת סנקציות נגד בכירים ישראלים, קריאה לאמברגו נשק לישראל בטענה כי ייעשה בו שימוש "בשטחים הפלשתיניים", והימנעות מהקמת נציגויות דיפלומטיות בירושלים. זאת ועוד, בהצעה הפלשתינית עולה הדרישה כי יישום ההחלטה יתקיים תחת לוחות זמנים מוגדרים ובפיקוח של מנגנוני מעקב מיוחדים שיוקמו לצורך העניין.

בהודעה ששיגר משרד החוץ לשגרירויות ישראל בעולם תוקפת ישראל את המהלך המדיני הפלשתיני. "החלטה זו מעודדת חרמות על ישראל ונועדה לבודד אותה מדינית ולפגוע בה כלכלית", לשון ההודעה. "היא מהווה שלב נוסף בניסיון הפלשתיני להגדיר את ישראל באופן שקרי כמדינת אפרטהייד ולקדם מערכה משפטית כנגד ישראל". שר החוץ ישראל כ"ץ אף קרא לנקוט ענישה חמורה כלפי הרשות והציע "לקדם צעדי היערכות לקראת העצרת הכללית, בהם שורת פעולות מול ארצות הברית ומול ידידות ישראל בשאר העולם כדי להתנגד להחלטה ובמקביל לגבש חבילה מדורגת של צעדי ענישה מול הרשות הפלשתינית, בהתאם לחומרת ההחלטות שיתקבלו בעצרת".

דני דנון, שגריר ישראל באו"ם, שנערך בימים אלו לקראת ההצבעה הצפויה בניסיון למזער את הנזק לישראל, אומר בריאיון לעיתון 'בשבע' כי "הפלשתינים מנסים לייצר לפיתה משפטית נגד מדינת ישראל. מדינת ישראל מתמודדת עם מתקפות רבות מחזיתות רבות בעת הזאת, אחת מן החזיתות היא החזית הדיפלומטית. בשבוע הבא הם יעלו להצבעה הצעת החלטה בעצרת הכללית של האו"ם שלמעשה היא עיוות מוחלט של החלטת בית הדין הבין־לאומי בהאג. בשלב זה אני, יחד עם חברי המשלחת לאו"ם ואנשי משרד החוץ, פועלים מול מדינות העולם על מנת לצמצם את התמיכה בהחלטה הזאת. אנחנו מנסים לגבש רוב מוסרי שיעמוד כנגדה", מדגיש דנון.

"מבחינה מעשית להחלטות העצרת הכללית אין משמעות ביצועית, אבל ההחלטה מובילה לשיח על סנקציות ואמברגו נשק. השקרים האלה מחלחלים בכל מקום, מהרשתות החברתיות ועד לקמפוסים הקרובים מרחק הליכה לאו"ם. המטרה של הרשות הפלשתינית היא לבודד אותנו ולהפוך אותנו למוקצים. ואני מתייצב בראש מורם ומשמיע את הקול המוסרי והצודק שלנו".

כינית אותם "מחבלים בחליפות", למה התכוונת?

"רבים בעולם נוטים להפריד בין הרשות הפלשתינית לבין מחבלי חמאס ולטעון שהרשות יותר מתונה. אבל בפועל, כל עוד אינם מגנים את המתקפות הנפשעות של חמאס, בדגש על המתקפה של שבעה באוקטובר, הם מגבים את הטבח. אמרתי לנציג הפלשתיני במועצת הביטחון שאם הוא לא מגנה את חמאס הוא תומך בהם, ולכן בפועל הוא מחבל בחליפה. גם המהלך שהם מובילים בשבוע הבא מראה בדיוק את הפנים האמיתיות שלהם".

נוכח הטרור המשתולל ביהודה ושומרון והצעדים הדיפלומטיים שהרשות נוקטת נגד ישראל, כיצד לדעתך על ישראל לנהוג מול הרשות?

"מדינת ישראל חייבת לגבות מחיר מהרשות הפלשתינית בעקבות הטרור הדיפלומטי שהם מובילים בזירה המדינית. ניתן לשקול את הצעדים, ויש להבהיר שכל מתקפה דיפלומטית תוביל לפעולה מצידנו", מבהיר דנון.

גם השרה אורית סטרוק, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, מתייחסת בחומרה לצעדי הרשות הפלשתינית בזירה הבין־לאומית. "חשוב להבין, ההחלטה שהרשות הפלשתינית מובילה נגדנו עכשיו היא אימוץ של החלטת בית הדין בהאג על ידי האו"ם. מדובר בהחלטת תיאטרון האבסורד שלפיה אנחנו כובשים בארצנו, ולהחלטה הזאת הם דורשים לצרף לוח זמנים לסיום ה'כיבוש'. מדובר בצעד קיצוני במיוחד, שלא ייתכן שנתמודד נגדו רק במגננה", פוסקת השרה. "נכון, אפשר להסביר וראוי להסביר שהחלטה כזו סותרת את מגילת היסוד של האו"ם, שסעיף 80 שלה מעגן את זכותו של העם היהודי על כל ארץ ישראל. אבל אסור להסתפק במגננה. יש לנקוט צעדים חריפים גם נגד הרשות כגוף וגם נגד ראשיה", היא מדגישה.

"נוסף על כך, חשוב לזכור שגם החלטת האג נשענת על מצב אבסורדי שאנחנו יצרנו במו ידינו לאורך עשרות שנים, כשהמשכנו להחזיק בחבלי המולדת שלנו תחת שלטון צבאי המכונה בהאג 'כיבוש', במקום להחיל עליהם ריבונות", היא מלינה. "נכון, ממשלת ישראל ב־2012, וגם הממשלה שלנו, קיבלו החלטות הצהרתיות לגבי זכותנו על הארץ, בכל פעם שהתקבלו החלטות סותרות במוסדות הבין־לאומיים. אבל יש שלב שבו הצהרות לא מספיקות. האופציה של החלת הריבונות מונחת לפתחנו, אפילו נוקשת על דלתנו, ולי אין ספק שהיא גם נכונה כשלעצמה, וגם עשויה להיות הפתרון המתבקש לאיום המתגבר הזה".

"לרדד את היכולת ההתקפית"

השרה סטרוק משוכנעת כי מול הצעדים המדיניים והמשפטיים שהרשות הפלשתינית מנהלת נגד מדינת ישראל אין להגיב במגננה בלבד. "אנחנו חייבים לעבור להתקפה", היא אומרת. "ראשי הרשות מרשים לעצמם לנהל נגדנו טרור מדיני־משפטי, ולפגוע בנו שוב ושוב בזירה הבין־לאומית ואף להסלים ולהחמיר את הפגיעות, משום שהם חושבים שהם חסינים ולא יאונה להם כל רע. אם נמשיך לעסוק רק במגננה פשוט נזמין על עצמנו את ההסלמה המדינית הבאה".

גם הטרור ביהודה ושומרון מזנק עכשיו.

"ביהודה ושומרון יש עכשיו גל טרור מסוכן. מה שצריך לעשות אל מול גל הטרור הזה בהקשרים של הרשות הפלשתינית, זה לרדד את היכולת ההתקפית הצבאית של הרשות", היא דורשת. "יש לשלול ממנה יכולות שעלולות לשמש נגדנו. כמובן, הצעד הנכון באמת הוא למוטט לחלוטין את הרשות הפלשתינית" היא מבהירה, "הרשות איבדה מזמן את זכות הקיום שלה, בשל אי־מימוש המטרות הראשיות שלשמן היא הוקמה. היא לא הביאה את התועלת שציפו ממנה: להילחם בטרור בלי בג"ץ ובלי בצלם. המעט שהיא כן נלחמה בטרור היה רק נגד קיני טרור שסיכנו גם אותה. יש יותר מדי מקרים שבהם אנשי הרשות הפלשתינית מעורבים בעצמם בטרור. ולכן ברף המינימום צריך לשלול את היכולות ההתקפיות שבידה ושעלולות לפגוע בנו", היא מדגישה. "עצם הקמת הרשות הייתה עוול ואיוולת, טעות היסטורית שהביאה רק טרור וחרפה נוראה".

אולי הרשות הפלשתינית, למרות חולשתה ולמרות הסכנה הטמונה בה, היא איזו אצבע בסכר מבחינה ביטחונית? אולי היא בכל זאת מסייעת לסדר להישמר?

"ממש לא", היא שוללת בתוקף. "גם מי שהתרגל לסמוך על הרשות חייב להודות שמה שאנחנו כביכול מרוויחים לא שווה את הנזק שהם עלולים לגרום לנו ברגע שיפנו את נשקם כלפינו. לכן הערך של קיום הרשות לא שווה בנזק המלך. צריך למוטט את הרשות לחלוטין, ולכל הפחות בשלב הזה לרדד את היכולות ההתקפיות שלה", היא שבה ומזהירה.

השרה סטרוק מצביעה על הסיבות להקמת הרשות הפלשתינית ואי הגשמתן: "הרשות מעולם לא הצדיקה את טעמי הקמתה", היא קובלת. "סיבות ההקמה של הרשות היו שהם יילחמו בטרור, דבר שלא נעשה מעולם, וסיבה שנייה, שיטפלו במקומנו בהיבטים האזרחיים ביהודה ושומרון. אנחנו רואים שהטיפול שלהם בפן האזרחי הוא טיפול מזיק. לדוגמה, מערכת החינוך שלהם רוויה הסתה נגדנו. המערכת המוניציפלית שהם מנהלים, כדי שלא אנחנו נצטרך לטפל בניקיון הרחובות של שכם, משמשת כבסיס כלכלי ולוגיסטי לפרויקט ההשתלטות על שטחי C. זה אפס תועלת והרבה מאוד נזק". נזק חמור נוסף מתרחש בימים אלו בזירה הבין־לאומית: "כל מה שקורה בזירה הבין־לאומית, בהאג, במועצת הביטחון של האו"ם ובכל הערכאות הבין־לאומיות - הכול בהובלת הרשות, לפעמים באופן ישיר ולפעמים באופן עקיף דרך דרום אפריקה וכדומה, הכול זו הרשות", היא קובעת. "יש לנו מלחמה מסוכנת מאוד בזירה הבין־לאומית, מערכה שהיא יוזמת. והמצב שבו אנחנו אפילו לא מענישים אותם על מה שהם עושים חייב להיפסק".

השרה סטרוק מכוונת בדבריה להחלטת הקבינט המדיני־ביטחוני נגד הרשות הפלשתינית, אך מלינה כי היא לא יושמה במלואה. ההחלטה התקבלה בחודש יוני האחרון, ובה הנחיות למשרדי וגורמי הממשלה לביצוע סדרת פעולות כנגד הרשות ובכיריה, כמענה ישראלי ראשוני לטרור המדיני־משפטי שנוקטת הרשות כלפי מדינת ישראל. "ההחלטה הזאת הייתה פרי עבודת מטה של צוות שרים ובהם גם אני", מספרת סטרוק. "למיטב ידיעתי והבנתי, אף צעד מכלל הצעדים שהוחלטו בהחלטת הקבינט לא בוצע. למעט, כמובן, הצעדים שביצועם הוטל על השר סמוטריץ'", היא מסייגת. "מדינת ישראל ממשיכה לספוג את תוצאות מתקפות הטרור המדיני, המשפטי והכלכלי של הרשות הפלשתינית נגדה, ואפילו מה שכן הוחלט לפעול נגדה לא מיושם. זה לא מתקבל על הדעת".

מה היו הסנקציות שהוחלטו בקבינט?

"גם סנקציות אישיות נגד ראשי הרשות הפלשתינית, גם שינוי בנוגע לחלוקת השטח לפי הסכם אוסלו, וכמובן גם התיישבות. אני מאמינה שבהחלטה כזו יש אמירה לאויבים שלנו: לא תכריעו אותנו לא בטרור רצחני, ולא בטרור משפטי, ולא בטרור מדיני, וגם לא בטרור כלכלי. אתם תישאו בתוצאות למעשיכם - לכן כל כך חשוב ליישם את ההחלטה".

מה היו הצעדים שהשר סמוטריץ' כן יישם?

"ביטול אישורים והטבות שונות לבכירי הרשות, הגבלת תנועה ומניעת יציאה מהארץ של בכירי הרשות ואכיפת עבירות הסתה, גירוש בכירים, אכיפה בשטחי B נגד פגיעה באתרי מורשת ומפגעים סביבתיים ועוד. נוסף על כך, הסדרה של חמישה יישובים בהתיישבות הצעירה: אביתר, שדה אפרים, גבעת אסף, חלץ ואדוריים שבהר חברון. וגם פרסום מכרזים לבנייה וכינוס מועצת התכנון (מת"ע) לאישור תוכניות של אלפי יחידות דיור לבנייה", היא מתארת בהתלהבות. "את החלק שבסמכותו של השר סמוטריץ' הוא יישם. החלק שהאחרים היו צריכים ליישם ובעיקר השר גלנט - לא יושם", היא מאשימה. "זה לא תקין".

מדוע לדעתך שר הביטחון לא עשה זאת?

"את זה צריך לשאול אותו, אבל זה ממש לא בסדר. זו החלטת קבינט, ולא יכול להיות מצב שיש שר בממשלת ישראל שמתעלם מהחלטת קבינט. יש החלטה כתובה, מאושרת וחתומה".

לאחרונה פורסם שיש מחלוקת נוקבת בתוך הקבינט בין אלו שתומכים בנקיטת צעדים קשים מול הרשות לבין אלו שקוראים להרגיע את השטח ולשמר את המצב כפי שהוא. זה לכאורה מה שעומד מאחורי ההתנהלות של שר הביטחון.

"מחלוקת זה בסדר, אפשר לקיים אותה בבית המדרש, אבל ממשלה צריכה לעבוד על פי החלטות. יש החלטה, ולא יכול להיות שהרשות הפלשתינית ממשיכה לפעול נגדנו ואנחנו נמשיך לאתרג אותה. זה לא יעלה על הדעת. חייבים להבין שהגענו למצב שעצם קיומה של הרשות יש בו משום איום עלינו. הם פועלים נגדנו בזירה הבין־לאומית ועושים זאת מכוח עצם קיומם וחברותם באו"ם במעמד כמעט־מדינתי, ולכן מדינת ישראל נדרשת לנקוט את כל הצעדים שברשותה כנגדה".

"לדרוש ולא לסמוך"

האלוף (מיל') עוזי דיין, לשעבר מפקד פיקוד המרכז, סגן הרמטכ"ל וראש המטה לביטחון לאומי וכיום יושב ראש מבטחי – פורום מפקדים לאומי, גורס כי בשלב זה יש לפעול בנחישות נגד קיני הטרור ברחבי יהודה ושומרון ובקעת הירדן, ובד בבד להיערך לכל תרחיש של מלחמה מול הרשות הפלשתינית: "אנחנו צריכים לדרוש בתוקף מהרשות הפלשתינית לקיים את חלקה בהסכם, בעיקר את חובותיה הביטחוניות, בכל מה שקשור למאבק בטרור, אבל לא לסמוך עליה בשום פנים ואופן", הוא מדגיש את היחס הנדרש כלפי הרשות בעת הזאת. "לא לסמוך על הרשות כי ברור שהם לא בצד שלנו. גם אלה שתומכים ברשות הפלשתינית צריכים להכיר בעובדה שרוב אנשי הרשות הפלשתינית הם למעשה אוהדים של חמאס. כשאתה בוחן איפה נמצא הלב של אנשי הרשות, אתה נוכח לגלות שרובם מזדהים עם האידאולוגיה החמאסית הרצחנית".

גם האזרח הפשוט?

"האזרח הפשוט בוודאי. אם היו מתקיימות היום בחירות ברשות - חמאס היה זוכה להערכתי לכ־80 אחוזי תמיכה. לא רק האהדה של הציבור הפלשתיני לחמאס ברורה, אלא גם כ־40 אלף אלו שמכונים שוטרי הרשות תומכים ברובם בחמאס. לכן לא ניתן לסמוך על הרשות שתפעל ותדאג לאינטרסים של מדינת ישראל", הוא שב ומציין. "היחס של ישראל כלפי הרשות הפלשתינית צריך להיות 'לדרוש ולא לסמוך'. זו גישה שממנה נגזרות משמעויות רבות", מדגיש דיין. "לדוגמה, מעבר מביטחון שוטף ללחימה רציפה בטרור הרצחני - פיקוד מרכז צריך להיות מוכן תמיד לעבור מיידית למצב מלחמה מול הרשות הפלשתינית. כשאני הייתי אלוף פיקוד מרכז ופתחו את מנהרות הכותל בשנת 1996, כל מה שהייתי צריך לומר היו חמש מילים: 'להעביר את הפיקוד למצב מלחמה', כי היינו מוכנים לתרחיש של לחימה מול הרשות".

אנחנו לא במלחמה כבר עכשיו מול הרשות?

"אנחנו נלחמים היום בטרור ולא ישירות ברשות. צריכים להיות מוכנים למצב שהרשות הפלשתינית היא היא האויב. מצב שבו לא מספיק לא לסמוך עליה אלא להתייחס אליה כאל אויב שצריך למוטט. מצב שבו יש לכבוש את שטחי A ולהפוך אותם לשטחי C", הוא מסביר. "כרגע אנחנו עוד לא שם, אנחנו לא עוסקים בלמוטט את הרשות, אבל חייבים להיות מוכנים גם לכך".

ואתה חושב שלא צריך למוטט את הרשות בשלב הזה?

"לא. מה זה יעזור?", הוא תוהה. "אבל כן צריך להיות מוכנים לכך. להכין תוכניות סדורות ולהתאמן. ממוטטים את הרשות הפלשתינית לא על ידי זה שאומרים שהיא אויב אלא בפעולות מעשיות. כרגע אנחנו נמצאים איתה במצב של כבדהו וחשדהו. אנחנו צריכים להיות ערוכים למצב שאנחנו למשל כובשים את רמאללה והופכים אותה לשטח C", הוא מדגיש "זה כולל למשל להרחיב את השליטה של המינהל האזרחי גם על שטחי A".

דיין מבהיר כי "השליטה שלנו ברחבי יהודה ושומרון וכמובן הכוח הצבאי שלנו הם מאוד משמעותיים, ובתנאי שנבין שבתנאים מסוימים אנחנו חייבים להפעיל את הכוח שבידינו בעוצמה רבה יותר", הוא מצביע על ליבת העניין. "אם בפיקוד דרום ב־7 באוקטובר היה דבר כזה שנקרא 'להעביר את הפיקוד למצב מלחמה תוך זמן קצר' והיו מממשים זאת, אז הפיקוד היה מוכן לקראת האיום. בפיקוד המרכז צריך להבין שהרשות הפלשתינית היא לא רק מין ישות שיכולה לעזור בתנאים מסוימים במלחמה בטרור (בעיקר בגלל האינטרס שלה שהיא לא רוצה ליפול), אלא היא יכולה גם להפוך תוך דקות מפרטנר שאי אפשר לסמוך עליו - לאויב של ממש".

אתה רואה תסריט כזה?

"בהחלט, למשל אבו מאזן הולך לעולמו ומישהו מפעיל שם את המשטרה הפלשתינית, כ־40 אלף איש, כדי לתפוס את השלטון ולשם כך מדליק את השטח שתוקף יהודים בדרכים ותוקף יישובים ישראליים. זה יכול להיגרם מהר מאוד, ולכן המוכנות שלנו מראש לתרחיש כזה היא קריטית. הנקודה היא להיות מוכנים מבצעית לכל תרחיש".

מעבר להיערכות ליום פקודה סובר דיין כי ישנן פעולות ביטחוניות ואחרות רבות שניתן וצריך לנקוט מול הרשות גם במצב היום.

מה אתה מציע לעשות כשהרשות מתכוונת למשל בשבוע הבא לפעול נגדנו באו"ם?

"אפשר לנקוט נגדה צעדים שונים, החל מהפעלת סנקציות כלכליות, הטלת סגרים וכדומה, וכלה בסיכול של צעדים שלה באו"ם על ידי הטלת ווטו אמריקני. במקרים קיצוניים גם בפגיעה ברשות ובאנשיה. זה לא דבר שצריך לאיים בו כל שני וחמישי, אבל כן להיות מוכנים ולעשות זאת שצריך", הוא מסביר. "ברמה הבין־לאומית צריך שיהיה ברור בעיקר בינינו ובין האמריקנים שכל עיסוק של הרשות הפלשתינית בדבר שהוא פגיעה מדינית במדינת ישראל - האמריקנים צריכים להתייצב לצידנו ולדאוג שהצעות כאלו לא יעברו במועצת הביטחון. זה נכון גם לכל קשר עם אויבינו וכלפי מדינות אחרות", הוא אומר. "אנחנו צריכים להבהיר שיש הסדר בינינו לבין הפלשתינים, הסדר שכבר מזמן עבר את כל תאריכי הפג תוקף שלו, אבל לעת עתה שני הצדדים מעדיפים לשמר אותו".

למה לשיטתך האינטרס של ישראל עכשיו הוא לשמר את ההסכם?

"היום דרך ההסכם אנחנו משמרים את מצבנו כריבון ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן, זה מעוגן בהסכם. אנחנו יכולים לבטל אותו, אבל אני לא רואה שום רווח שיוצא לנו מזה בשלב זה. בעיקר כשאנחנו יכולים לעשות את זה מתי שאנחנו רוצים ובוחרים", הוא מדגיש. "וגם אם עושים את זה - אין חשיבות להכריז על זה. יש חשיבות לעשות את הדברים שאנחנו יכולים וצריכים לעשות. אין שום יתרון בלהודיע את זה מראש".

מה היית מציע לעשות בשטח?

"למשל להתיישב ולתפוס שטחים חשובים מבחינה לאומית וביטחונית", הוא מצביע על צעד קונקרטי שהוא רואה כבעל ערך ביטחוני־לאומי. "למשל, הקמה של חומש, כדים וכל יישוב אחר בצפון השומרון שישפר את הביטחון בגלבוע. היישוב אביתר הוא דוגמה ליישוב שמבחינה אסטרטגית הוא נדרש".

זאת אומרת שחלק מההתנהלות מול הרשות הפלשתינית הוא לשים דגש על קביעת עובדות בשטח ופיתוח ההתיישבות?

"ודאי. מבחינה ביטחונית כל מקום שאנחנו רוצים לשלוט בו - אנחנו צריכים ליישב", הוא פוסק. "בוודאי בבקעת הירדן, שם יש פחות משבעת אלפים מתיישבים באזור ספר שהוא הגבול המזרחי שלנו. אין שם אף מרכז מבקרים גדול, אין בכל האזור הזה אפילו מלון אחד. אנחנו צריכים ליישב את בקעת הירדן, שיהיו בה פי שלושה תושבים, ולבנות ולפתח אותה כמו שצריך. זה הגבול המזרחי של מדינת ישראל שמחייב בנוסף לביצורו מבחינה צבאית גם ההתיישבות, עידוד התיירות, פיתוח תשתיות, חקלאות, אנרגיה סולרית ועוד".