זירת הפיגוע במעבר אלנבי
זירת הפיגוע במעבר אלנביצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הפיגוע הקשה במעבר אלנבי בתחילת השבוע, שבו נרצחו יוחנן שחורי, יורי בירנבאום ואדריאן מרסלו פודמסטר הי"ד, המחיש שוב עד כמה המצב בגבול בין ירדן לישראל שברירי. הפיגוע התרחש כשנהג משאית שהגיע מירדן ירד ממנה במסוף המטענים במעבר הגבול, ופתח באש מטווח קרוב עם אקדח שהסליק. המחבל נמנה עם השבטים הבדואים המזוהים עם המשטר הירדני בדרך כלל, מה שהדליק עוד נורות אזהרה במערכת הביטחון.

אף שמדובר בגבול שקט יחסית בשגרה, היו בו בעבר תקריות שונות. הוא נחשב לגבול יחסית פרוץ שמשתרע על פני שטח ענק של כ־309 קילומטר, ועם זאת הפעילות הביטחונית הישראלית בו אינה חריגה, ובעת המלחמה היה גם צורך לדלל כוחות באזור. בעת האחרונה, לאור התגברות הטרור בבקעה, מתחיל צה"ל להעביר כוחות לאזור ואף שוקד על הקמת חטיבה חדשה שתפעל בו באופן קבוע.

הירדנים, יש לציין, גינו את הפיגוע הקשה במעבר אלנבי והחלו בחקירה אינטנסיבית. יש להם כל הסיבות לעשות זאת. הסיפור הגדול הוא איראן והחדירה שלה, בכל מיני תחפושות וזרועות, לתוככי ירדן והחשש שהמחבל היה חלק מהתארגנות מסוג זה שעלולה לערער את המדינה.

צריך גם להבין את הלך הרוח בירדן. בעוד בית המלוכה מנסה לשמר את הסכם השלום, גם אם בשפה רפה, חלק ניכר מהאוכלוסייה הירדנית עוין מאוד את ישראל. דוגמאות לא חסרות, למשל חלוקת הממתקים והשמחה לאחר הפיגוע השבוע, אבל ישנן גם אנקדוטות פשוטות כמו המסעדה שנפתחה בעיר אל־כרכ שבדרום ירדן תחת השם 7 באוקטובר, ונועדה לבטא הערכה למטרה הפלשתינית ולדרך ההגשמה שלה. מתחילת המלחמה יצא הרחוב הירדני לא אחת למחאות אנטי־ישראליות. אם בעבר הרחוק היה ניתן לבקר בירדן ולטייל בה, מומלץ לא לנסות לעשות זאת כעת. ישראלים לא נחשבים רצויים במדינה וישנם ניסיונות להקשות על כניסתם, לדוגמה האיסור להכניס תפילין, שנאכף במעברי הגבול.

זה לא נגמר בכך, והשנאה לעיתים מחלחלת עמוק הרבה יותר. נזכיר כי מלכת ירדן ראניה הטילה ספק בקיומן של זוועות הטבח ב־7 באוקטובר ומתחה ביקורת חריפה על ישראל בנוגע למלחמה, ועד היום לא חזרה בה. שר החוץ הירדני, איימן א־ספדי, מתבטא באופן קבוע נגד ישראל. עם זאת, המלך הירדני וחלק ניכר מהממשלה נזהרים מלחולל משברים מדיניים גדולים עם ישראל. יש סיבה לכך כמובן: אספקת מים מצד ישראל בהיקף עצום של 100 מיליון מ"ק מים לירדנים, כמות כפולה ממה שנקבע בהסכם השלום, וכן תשתיות אנרגיה נרחבות. הירדנים תלויים בכל אלה בישראל.

לפני כחודשיים ביקר שר החוץ הירדני, שכאמור לא ידוע כאוהב ישראל, בטהרן. זה היה ביקור חריג מאוד שלא נרשם כמותו יותר מ־20 שנים. השר, שנחשב מקורב מאוד למלך ירדן, פגש את שר החוץ האיראני והעביר לו מסר חד וברור: "אנחנו לא נסבול את פעילותכם בתחומי הממלכה ההאשמית". הרקע למהלך יוצא הדופן היה המתקפה האיראנית נגד ישראל באפריל שאיימה גם על ירדן - אך לא רק. הירדנים חשים שהאיראנים מנסים להציף את ארצם בנשק, לקדם אידאולוגיה קיצונית, ומה שבית המלוכה הכי חושש ממנו - לערער את יציבות המשטר. כשנוגעים למלך עבדאללה בעצב הרגיש הזה, הוא נדרך ופועל בכל כוחו.

צריך גם לזכור שלמרות השלום הקר, ירדן הייתה שותפה לסיכול המתקפה האיראנית וסייעה לסכל הברחות נשק ואירועי טרור נוספים בגבול. המשוואה סבוכה מאוד. אין ספק שמדובר בשלום קר מאוד בין ישראל לירדן שיש בו חריקות רבות לאורך השנים, אבל בשל הצורך הביטחוני והכלכלי הוא מחזיק לאורך שנים. לירדנים יש בקשר הזה שתי נקודות רגישות מאוד: הר הבית ומניעת הגירת פלשתינים מיהודה ושומרון לשטחם. כל אירוע שקשור להר הבית ושינוי הסטטוס קוו, מדליק את האוכלוסייה שלהם ומצריך את השלטונות לצאת נגד ישראל. מניעת הגירת הפלשתינים היא כמובן האיום הגדול ביותר על בית המלוכה, ולכן תוכניות שמוצגות לעיתים בישראל בהקשר הזה גם כן גורמות ליריקת אש וגופרית מהצד הירדני.

תהליך הקצנה ירדני

פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ובמכון משגב, מונה את הסיבות לכך שהפיגוע צריך להדליק נורות אזהרה רבות בישראל בכל הקשור למצב מול ירדן: "האירוע הזה משקף סוג של שבריריות בכל מה שקשור ליציבות של הממלכה הירדנית, משום שמדובר כאן בכשל מודיעיני ואבטחתי־ביטחוני גם אצל הירדנים וגם אצלנו. זה גם כשל מבצעי. העובדה שהאירוע הזה הצליח להפתיע אותנו והוא מתרחש בצד הישראלי של גשר אלנבי - זו תקלה".

הוא מציין כי "מעבר לכך מדובר במפגע שהוא בדואי שגם שירת בצבא הירדני, וכשמדובר בשבטים הבדואים צריך לזכור שזה מרכז הכובד והתמיכה החשוב ביותר של בית המלוכה. אם זה מחלחל לבדואים בירדן ואנחנו רואים אצלם תהליכים של הקצנה וביקורת על בית המלוכה, המצב גרוע יותר".

זהותו של המחבל שביצע את הפיגוע מעלה תהיות בכלל באשר למה שחושבים עלינו בירדן.

"בוא ניקח לדוגמה את הבדואים שמתוכם יצא המפגע. הבדואים הם מיעוט שהיה בעל עוצמה ועכשיו הוא הולך וקטן. לא רק בגלל הרוב הפלשתיני בירדן, אלא גם בהשפעת גלי הגירה שהחלו בתחילת שנות ה־90 בעקבות המלחמות בעיראק והתעצמו בעקבות המלחמה בסוריה. מדובר בשני מיליון פליטים במצטבר, וזה משפיע מאוד על הדמוגרפיה השברירית בירדן. יש שם מצוקה כלכלית, גם מצוקת מים ואנרגיה, וקבוצה חזקה של האחים המוסלמים שהם פלשתינים - או במילים אחרת חמאס - וזה גורם רדיקלי ומקצין שמצליח להעכיר מאוד את האווירה. כשמדובר בהסכם שלום, כשזה מגיע לרחובות עמאן או אירביד - אין שלום. השלום הוא ברמת המשטר והממסד הביטחוני במדינת ישראל. יש שיתוף פעולה מדיני, ביטחוני ואסטרטגי ברמה גבוהה מאוד, אבל בכל מה שקשור לאוכלוסייה אנחנו בבעיה גדולה מאוד".

ישראלי שמגיע כיום לירדן, בעידן של שלום קר, מסתכן בנפשו?

"ישראלים לא רצויים בירדן וגם לא בטוחים שם. זה חלק מהבעיה שיש לנו עם ירדן ומצרים. בשתי המדינות יש תהליכים של הקצנה שמגיעה מצד כל מיני כוהני דת, פוליטיקאים, רשתות חברתיות וכמובן מי שבוחשים בקדרה באמצעות כל מיני מאמצי תודעה - בעיקר האיראנים, אבל גם חמאס ואחרים עושים זאת".

ועם זאת אנחנו מספקים לירדן תשתיות באופן שוטף לאורך שנים רבות. מה האינטרס שלנו?

"ירדן תלויה בישראל מבחינה תשתיתית. היא מקבלת מאיתנו כמויות נרחבות של מים, שבלעדיהם אנשים היו מתייבשים בצמא, וגם כמויות גדולות של אנרגיה. מעבר לכך, ישראל היא משענת ביטחונית חשובה מאוד לירדן, וירדן היא נכס ביטחוני חשוב מאוד למדינת ישראל, בשל החציצה ממערב עיראק, שזה שטח איראני לכל דבר ועניין. כבר תקפו אותנו משם כמה פעמים מאז 7 באוקטובר. איראן עושה כל שבידה על מנת למוטט את בית המלוכה בירדן, כדי להשלים את טבעת האש שהם מנסים לטפח כבר שנים. מדובר בגבול היבשתי הכי ארוך של ישראל, והוא די פרוץ ברוב חלקיו. אם הם יצליחו להפעיל מירדן מיליציות, הם סוגרים על ישראל מכל הכיוונים. האינטרס הישראלי הוא ברור מאוד, שירדן תישאר ממלכה יציבה ומתפקדת שמקיימת איתנו שיתוף פעולה הדוק".

הברחות הנשק שהיו קיימות שנים התחזקו בעת האחרונה. המטרה היא לערער את ירדן או לפגוע בנו?

"הברחות נשק תמיד היו, כמו הברחות סמים. אבל אין ספק שיש כאן מגמה שמתחזקת מאוד, בוודאי בחודשים האחרונים, שבהם אנחנו רואים האצה והעצמה של המאמצים להברחת אמצעי לחימה וכסף, למחוזות הצפוניים של השומרון. מדובר במאמץ משותף לאיראן ולחיזבאללה שמטרתו לייצר טרור בהיקפים משמעותיים מיהודה ושומרון לתוך ישראל, מתוך הבנה שהם מאבדים את רצועת עזה, ולכן הם לא רוצים לאבד את הזירה הפלשתינית שהיא הכי קרובה לישראל.

"גם קודם היו מאמצים, אבל ודאי מאז שחמאס סופג מכה בעזה הם עושים מאמץ לבנות את היכולות ביהודה ושומרון יחד עם חמאס חו"ל", הוא מרחיב. "לשמחתנו היכולות המודיעיניות, הנוכחות הצבאית והרמה הגבוהה של הכוחות בשטח מאפשרות לנו לכסח את הדשא הזה. עם זאת, רואים שמחנות הפליטים בצפון השומרון וגם במקומות אחרים שמתחילים להתעורר, מספקים את התשתית לגיוס וגם ליצירת תנאים נוחים לפעולה. הם לא קופאים על השמרים ועושים מאמץ גדול לשפר את היכולות שלהם, גם במעבר לשימוש בחומרי נפץ תקניים וגם בידע שהם מקבלים מהאיראנים להכין מטענים יותר קטלניים. הם מייחלים ליום שבו יצליחו להבריח רקטות ונשק איכותי וקטלני יותר כמו טילי נ"ט כדי לנסות ולפגע גם משטחי איו"ש".

הפתרון, לדעת פרופ' מיכאל, לא יבוא מניסיונות לדחוק את הפלשתינים אל ירדן. לדעתו רעיון כזה יגרום לדבר אחד - קריסת הממלכה ההאשמית ויצירת זירת טרור חדשה וכאב ראש נוסף לישראל. "בעת הזאת, גם כל הרעיונות שנשמעים על הפיכת ירדן למדינה הפלשתינית, אני חושב שזה חזון די מתעתע ובעייתי, כי המשמעות של ירדן כמדינה פלשתינית היא ירדן במדינת חמאס. ראינו איך חמאס בעזה הצליח לבסס שיתוף פעולה משמעותי מאוד, להכניס לנו את איראן בדלת האחורית ולהתחזק על הבסיס הזה. דמיינו מה יקרה בירדן כשאין לנו אפשרות לפעול כפי שפעלנו בעזה. לכן כדאי מאוד להיזהר בכל הקשור לחזון מהסוג הזה. עלינו להשקיע את המאמץ המתבקש, יחד עם השותפים שהזכרתי, כדי לחזק את ירדן".

אתה מדבר על חיזוק היחסים בין המדינות. כיצד אפשר לעשות את זה כשהמצב הוא כפי שתיארת?

"בערוצים הביטחוניים והמודיעיניים יש שיתוף פעולה הדוק מאוד כולל חקירתי־מודיעיני על הפיגוע שהיה בגשר אלנבי. אני מניח שהצבא ומנגנוני הביטחון הירדניים יפיקו לקחים, יצופפו את השורות וישפרו את יכולות הניטור והסיכול. זו עת שאפשר לנצל אותה כדי לבנות את היחסים ברמת המנהיגים בין ראש הממשלה ובין המלך ולנסות לראות מה ניתן לעשות ביחד, כדי להנמיך את גובה הלהבות שם בכל הנוגע לסנטימנט הציבורי. זו לא משימה קלה ואולי כעת זה יהיה קשה, אבל במבט צופה פני עתיד - אפשר להוביל מהלכים שישנו את הלך הרוח הציבורי והשיח.

"צריך לפתח את שיתוף הפעולה במישור הכלכלי. לנסות ולראות אילו מיזמים כלכליים אפשר לעשות, להעצים ולהדגיש את הסיוע שירדן מקבלת מישראל, כדי שהאזרחים יבינו שהם חיים, פשוטו כמשמעו, בזכות הסיוע הישראלי ושכדאי שהוא יישמר, אחרת הם יגוועו בצמא ויקפאו מקור בחורף או ימותו מחום בקיץ. גם מדינות נוספות כמו ארצות הברית ומדינות ערב המתונות צריכות לחשוב על אפשרות של הזרמת כסף כדי לנסות ולחלץ את ירדן מהחובות שלה, להשקיע בתשתיות ולנסות להגדיל את שוק העבודה. ירדן היא חלק חשוב מאוד בתוך הארכיטקטורה האזורית החדשה שהאמריקנים רוצים ליצור, ולשם צריך לכוון".

הצצה איראנית מירדן

ד"ר ערן לרמן, מרצה במרכז האקדמי שלם ולשעבר סגן ראש המטה לביטחון לאומי, בוחן את ההתרחשויות האחרונות בפרט ואת היחסים עם ירדן בכלל גם דרך הפריזמה האיראנית. "כשאני מברר את הסיפור עם ירדן, שלא התחיל אתמול או במלחמה, אני חוזר לציוץ של מנהיג איראן עלי חמינאי מנובמבר 2014 בעקבות מבצע צוק איתן. שם הוא הסביר למה ואיך צריך לחסל את מדינת ישראל. אחד הסעיפים היה שאת יהודה ושומרון צריך להפוך לעזה שנייה. אין דרך לעשות את זה אלא אם כן אתה מפתח לך יכולת לפעול במישרין ביהודה ושומרון מתוך שטח ירדן.

"במילים אחרות, הפרויקט האסטרטגי האיראני שמבקש לייצר טבעת חנק על ישראל באמצעות חימוש הטרור כפי שעשו בעזה, חייב לעבור דרך ירדן. זה מחייב את ערעור השלטון בירדן וחתירה תחתיו ובמקביל ניצול המציאות המורכבת מאוד בגבול הצפוני של ירדן עם סוריה כדי להזרים נשק ולהחדיר גורמים חתרניים לתוך המערכת הירדנית. אין הרבה שיעים בירדן, אבל יש הרבה ממורמרים שמזדהים עם מטרות המאבק הזה שקל לגייס אותם לעניין. הרי המפגע בגשר אלנבי לא בא מתוך שורות הפלשתינים בירדן אלא מהבדואים, שזו קבוצה שמזוהה עם ההנהגה", הוא מוסיף.

היחסים בין ישראל לירדן תמיד מצטיירים כמתוחים. זה פוגע באפשרות שלנו להגן על הגבול או ברצון שלהם למנוע טרור שיוצא מירדן?

"הגזרה הירדנית מחייבת עין צמודה מאוד של מדינת ישראל. אנחנו צריכים להיערך ולהגביר אחיזה בבקעת הירדן. אנחנו צריכים לעשות יותר פעילות ולהגדיל את הנוכחות הצבאית. יש כמובן יחסים דיפלומטיים, אך כמובן האווירה צוננת מאוד. שר החוץ הירדני ספאדי מתבטא התבטאויות על גבול האנטישמיות. אם האווירה העוינת הנוכחית תתורגם לאלמנטים אסלאמיסטיים, זה יכול להשפיע על הכיוון של המשטר.

"בתוך המציאות הזאת ישראל צריכה להיזהר שלא להוסיף עוד שמן למדורה. למשל כל נושא הר הבית, שהוא טעון מאוד מבחינת הירדנים, חייב את ההפך ממה שגורמים מסוימים במערכת הישראלית עושים בזמן האחרון. צריך לזכור שירדן שותפה לאינטרס הישראלי בשימור המצב הקיים בירושלים".

לא פעם הזכירו שהיחסים הקרים נובעים בעיקר מהעובדה שיש אנטגוניזם הדדי בין המלך הירדני לראש הממשלה.

"תמיד יש גם רובד בין־אישי. זו לא שאלה דווקא של אידאולוגיה, כי בין יצחק שמיר למלך חוסיין שררה הבנה למרות שאידאולוגית היה ביניהם פער גדול. בין נתניהו לעבדאללה יש קושי בין־אישי גדול לא מאתמול. יחד עם זה צריך לזכור שהבית ההאשמי הוא משענת חשובה של מחנה היציבות במזרח התיכון. הוא מחובר חיבור עמוק לאמריקנים. הוא היה עוגן חשוב במערכה לחיסול דאע"ש בעשר השנים האחרונות, ומבחינת אוריינטציה ירדן ואנחנו ברמה הבסיסית ביותר נמצאים באותו צד. אבל יש שם אוכלוסייה פלשתינית גדולה, וחלק אחר נתון להשפעה של האחים המוסלמים, וצריכים להיות רגישים מאוד מול הממשל הירדני".

יש לנו יכולת לסמוך עליהם כשותפים ברמה הביטחונית?

"לאורך השנים, הירדנים עשו עבודה מרשימה מאוד. בבקעה רואים שהם פועלים פנימה כדי לסכל אפשרויות של פיגועים מהסוג שהתרחש השבוע. יש להם שירות מודיעין לא רע בכלל, וזו מערכת פחות מושחתת מחלק מהאחרות שאנחנו מכירים. במרוצת השנים זו המדינה השכנה היחידה של ישראל שמכרנו לה מסוקי תקיפה מסוג קוברה. בלחצים שהאיראניים מפעילים עליהם, במורכבות של המצב בגבול הצפוני של ירדן, הירדנים עושים הרבה".

לאחר הפיגוע הרצחני במעבר אלנבי, הירדנים עסוקים רבות בבדיקה אם המפגע פעל בהכוונה איראנית דרך האחים המוסלמים המקומיים ואולי אף קיבל הבטחות לקבל שכר נאה מהאיראנים על הפיגוע. בימים האחרונים נפגשו גורמים מישראל ומירדן כמה פעמים, כדי לשוחח על החקירה ועל המתרחש בגבול. הפעילות הביטחונית של שתי המדינות ממשיכה להיות הדוקה וצמודה, אבל אין ספק שישראל תצטרך לתת כאן גם תשובות נוספות.

ניסיון להדק יחסים עם ירדן יכול להיות טוב ויפה, אבל כעת המהלכים החשובים צריכים להיות בטיפול בגבול, דרכו מוברח נשק ונכנסים מסתננים בהיקף של אלפים בשנה, ובהגברת השליטה והניטור בגבול הזה. יש מי שאומרים שירדן היא כבר זירה נוספת במלחמה הנוכחית כשמביטים מהפרספקטיבה האיראנית, ובמערכת הביטחון יעשו הכול כדי שהיא לא תהפוך לזירה פעילה ממש.