טמטום להמונים

מכבש הלחצים להקמת ועדת חקירה ממלכתית לא עוצר לרגע. מכיוונים שונים ומגוונים מנסים לדחוק את ראש הממשלה נתניהו להורות על הקמת ועדת החקירה.

בואו נדבר רגע על העניין. אשאל שאלה מאוד מאוד בסיסית. מי יהיו חברי הוועדה הממלכתית? החוק קובע כך: "החליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה, תודיע על כך לנשיא בית המשפט העליון, והוא ימנה את יושב־ראש הוועדה ואת שאר חבריה".

אין ספק שאחד המחדלים הכי חמורים ונדרשים לחקירה ולבירור מעמיק ואמיתי הוא מחדל המודיעין. אבל השאלה היא מי יחקור את המחדל. לכאורה ברור שחקירת מחדל מודיעיני בקנה מידה לאומי היסטורי, שבודקת את התנהלות צמרת המודיעין הישראלי, צריכה להיעשות על ידי מי שעמד בראש המערכת. הבעיה היא שקשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי למצוא אדם שיהיה כשיר להתמנות. מי יכול לבדוק את מחדלי אמ"ן ואת תפיסת המודיעין של ישראל? האם האלוף במיל' תמיר היימן, שהיה ראש אמ"ן בין מרץ 2018 לאוקטובר 2021, יכול להיות חבר בוועדת חקירה שתבדוק את מחדליו?

על קצונה ודעה קדומה

אלו גבולות הגזרה שנקבעו לתחקיר המבצעי הפנימי של צה"ל על מחדלי אגף המודיעין. "הפרקים הכרונולוגיים על פיהם היחידות יתוחקרו:

1. עשור לפני - החל מסוף מבצע 'צוק איתן'.

2. 'הימים שלפני' - פרק הזמן בין ה־1 לאוקטובר ועד ה-7 באוקטובר, בדגש על 36 השעות שלפני פרוץ המלחמה.

3. תחקיר המלחמה עצמה - מוכנות למלחמה ומימוש בפועל".

כלומר גם צה"ל הבין שהתחקיר על התנהלות אמ"ן לא יכול להתמקד רק ב־36 השעות שקדמו לפרוץ המלחמה, אלא חייב ללכת אחורה, שנים רבות אחורה, עד למבצע צוק איתן בקיץ 2014.

מי שמונה על ידי הרמטכ"ל הרצי הלוי לתכלל את התחקיר המבצעי הוא האלוף במיל' אהרון זאבי־פרקש, שכיהן כראש אמ"ן בין השנים 2001 לינואר 2006. זאבי־פרקש אומנם היה ראש אמ"ן בתקופת תוכנית ההתנתקות ואף תמך בה, אבל הוא בהחלט מתאים לבדוק את כשלי המודיעין של אמ"ן מתקופת צוק איתן ועד 7 באוקטובר 2023. ברור שזאבי־פרקש לא יוכל לנהל גם את התחקיר המבצעי הפנימי של צה"ל וגם להיות חבר בוועדת החקירה החיצונית. אם כך צריך לשאול מי כן יכול לכהן כחבר בוועדה.

בואו נעבור על רשימת ראשי אמ"ן. לפני אהרון חליוה, שפרש לאחרונה מתפקידו (וקרא להקים ועדת חקירה ממלכתית), כיהן בתפקיד תמיר היימן. הוא היה ראש אמ"ן בתקופת מבצעי חגורה ושומר החומות. הקשר בין מבצעים אלו לאירועי 7 באוקטובר הוא הדוק במיוחד. ברור שהוא לא יכול להיות חבר בוועדת חקירה שתבדוק את הגוף שבראשו הוא עמד על התקופה שהוא פיקד בה על הגוף הזה.

אך זו לא הבעיה היחידה של האלוף היימן. חודשיים לפני פרוץ מתקפת הפתע של חמאס ולמחרת גם החיזבאללה, ובהמשך גם החות'ים, הכריז היימן כי "אנחנו לא בפתח מלחמה רב זירתית אוטוטו שמתקרבת אלינו… לא, זה לא המצב. אנחנו לא ערב מלחמה".

5 חודשים לפני פרוץ מתקפת חמאס, פרסום היימן טור מיוחד ובו קבע כך: "אני שומע ישראלים רבים שמביעים חרדה שאנו ערב מלחמה כוללת. לא, ישראל אינה עומדת בפני תרחיש יום כיפור וצבאות ערב לא קמים עלינו לכלותנו. ייתכן שיש כאן גורמים בעלי עניין שמנסים ליצור אווירה מתוחה והיסטרית. זה נתפס לא טוב בעיני אויבינו, שמזהים את החרדה ומחככים ידיהם בהנאה. ייתכן גם שמדובר בניסיון ששותפים לו שני הצדדים במאבק על המהפכה המשטרית – האינטרס ליצור סדר יום ביטחוני".

אבל זה לא רק העניין הזה. תמיר היימן מרבה לתקוף את ראש הממשלה נתניהו. ברור שהתנהלותו של נתניהו תהיה אחת הנקודות הכי משמעותיות, מרכזיות וגם רגישות שתיאלץ לבחון ועדת החקירה הממלכתית. אלא שהאלוף במיל' היימן הודיע באפריל 2023: "אני לא סומך על שיקול הדעת הביטחוני של ראש הממשלה בנימין נתניהו". לדבריו, "כשאני מנסה להסביר לעצמי את ההיגיון של ההתנהלות הזו עולות לי שתי אפשרויות: הראשונה, שנתניהו כבר לא רציונלי – ואז זה מסביר הכול. השנייה, שיש לנתניהו משהו כל כך חשוב לקדם עד שהוא מוכן לבלוע הכול – כולל מבוכה פוליטית, אי־יציבות פנימית, משבר כלכלי והתדרדרות ביטחונית".

אז ברור שהיימן לא יכול לתחקר את עבודת המודיעין, וגם לא יכול לבדוק את התנהלות הדרג המדיני שאותו הוא כבר תקף. הבעיה היא שהיימן ממש לא חריג בנוף. לפניו כיהן בתפקיד הרצי הלוי, שכמובן לא יוכל לכהן כחבר בוועדה. לפניו כיהן אביב כוכבי, שלדעת רבים יש לו אחריות רבה במיוחד לכשירות הצבא וגם לפגיעה בהרתעה במבצע שומר החומות, ולתמיכה במדיניות הבידול בין חמאס לבין הג'יהאד האסלאמי במבצע חגורה שחורה ובמבצע עלות השחר. בתקופתו התגלה לצה"ל מסמך חמאס הידוע בכינויו "חומת יריחו". המחדל רשום על שמו במידה רבה. אפשר להמשיך הלאה ולהראות שפשוט אין אדם רלוונטי. עמוס ידלין כבר שנים ארוכות הוא מבקר קולני של נתניהו. משה בוגי יעלון רואה בנתניהו תמצית כל הרע שבמדינה, כך העיד נגדו במשטרה, והוא יריבו הפוליטי המושבע זה שנים. אורי שגיא היה ראש אמ"ן בין 1991 ל־1995. אפילו הוא כבר הספיק להתבטא פוליטית בצורה נחרצת נגד נתניהו וממשלתו. "ביבי נתניהו וחבורת המשיחיים אזובי הקיר מסביבו. אתם הרמתם יד על הסיפור הציוני. דמי חברינו ואחינו זועקים מן האדמה. אתם אחראים על הטירוף שיש במדינה. אתם צריכים ללכת הביתה".

בקיצור, אין אף ראש אמ"ן לשעבר שלא ייפסל בשל ניגוד עניינים או בשל הבעת דעה קדומה על האנשים והנושאים שיצטרך לחקור. וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על מי שתמכו בהפסקת התנדבות בתקופת המאבק סביב הרפורמה המשפטית.

ראשי המוסד והשב"כ והרמטכ"לים לשעבר פרסמו קריאה פומבית לפיה "תהליך החקיקה מפר את האמנה החברתית הקיימת כבר 75 שנה בין ממשלת ישראל לבין אלפי מפקדי וחיילי המילואים מזרועות היבשה, האוויר, הים והמודיעין, שהתנדבו שנים ארוכות למילואים להגנת מדינת ישראל הדמוקרטית, ומודיעים עתה בלב שבור שהם משעים את התנדבותם. אנו האלופים במילואים, ראשי אגפים במוסד ובשב"כ, עומדים איתן ומגבים באופן מלא את הלוחמים והלוחמות שהחליטו לעשות מעשה ולהשעות את התנדבותם לשירות במילואים".

האם מי שחתום על העצומה הזאת יכול להיות חבר בוועדת חקירה שתבדוק את התהליכים שהשפיעו על מוטיבציית חמאס לפתוח במתקפה?

התמקדתי בראשי אמ"ן לשעבר, אבל האמת היא שצריך לחפש בזכוכית מגדלת בכירים בזרועות הביטחון שלא התבטאו וחיוו דעה נחרצת בתקשורת על התנהלות צה"ל, ראש הממשלה, שר הביטחון, ושאר הגופים והאישים שהתנהלותם אמורה להיבדק. בשנה החולפת כל בכירי צה"ל והשב"כ ואפילו המוסד מילאו את האולפנים ותקפו את הגופים ואת האישים המדוברים.

הטענה הכי חזקה בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית מבוססת על עקרון העצמאות ואי התלות של חברי הוועדה בממשלה ובכנסת. אם כך, ברור שחברי הוועדה חייבים להיות חפים מכל ניגוד עניינים וטענות להבעת דעה קדומה.

שר הביטחון לשעבר בני גנץ הקים ועדת בדיקה ממשלתית לבחינת פרשת הצוללות. אחת מחברי הוועדה הייתה יעל גריל. היא כיהנה כמנהלת הרכש במשרד ראש הממשלה וכמנהלת היחידה הכלכלית של מנהל הרכש במשרד הביטחון. לאחר זמן קצר היא הודיעה על התפטרות בשל ניגוד עניינים. על פי ההודעה שיצאה זמנו, ההחלטה לפרוש הייתה "כדי להסיר כל חשש, ולו רחוק, לניגודי עניינים, על אף שלא הייתה לה באופן אישי נגיעה להליכי הרכש המדוברים".

אם גריל היא אמת המידה לניגוד עניינים אסור של חבר ועדת חקירה - הקושי למצוא חבר ועדה בעל שיעור קומה ורלוונטיות מקצועית שאיננו מצוי בניגוד עניינים, עומד להיות בדרגת קושי שטרם נתקלנו בה.

אני לא כותב את השורות הללו כדי לחלץ את הדרג המדיני מוועדת חקירה. אבל אנשים משלים את עצמם כאילו הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא פעולה פשוטה וקלה. תהליך האיתור של חברי הוועדה צפוי להיות ארוך וממושך במיוחד. טענות לניגוד עניינים ועילות פסילה יעלו כנראה כלפי כל חבר ועדה שבכל זאת ימונה.

אשליה של פתרון קסם

לצערי, אני מתרשם שמוכרים לציבור אשליה של פתרון קסם בדמות ועדת חקירה ממלכתית. לא מפתיע שנתניהו מנסה להתחמק ולברוח מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אני לא חושד בו שמניעיו אובייקטיביים וטהורים, אך לא כל דבר צריך להיבחן במשקפיים של האינטרסים של נתניהו.

אם מחליטים להקים ועדת חקירה ממלכתית, צריך לחשוב איך מתגברים על אין סוף בעיות צפויות ובלתי נמנעות. כך לדוגמה כתבתי לפני חודשיים כי סעיף 15 לחוק ועדת חקירה קובע שיש זכויות מיוחדות לאנשים שעלולים להיפגע ממסקנות ועדת החקירה. "ראתה ועדת חקירה שפלוני עלול להיפגע מן החקירה או מתוצאותיה, יודיע לו יושב ראש הוועדה במה הוא עלול להיפגע ויעמיד לרשותו, בדרך שימצא לנכון, את חומר הראיות הנוגע לאותה פגיעה והנמצא בידי הוועדה". החוק מקנה זכות לכל מי שלדעת הוועדה עלול להיפגע מן החקירה ומן המסקנות - להתייצב בפני הוועדה ולשטוח את טענותיו.

"אדם שהודע לו כאמור, רשאי להתייצב לפני הוועדה, אם בעצמו ואם על ידי עורך דין, להשמיע דברו ולחקור עדים, אף אם כבר העידו לפני הוועדה, ורשאית הוועדה להתיר לו להביא ראיות, והכול בעניין הפגיעה כאמור".

הזכרתי בטור ההוא שוועדת החקירה לאסון מירון הודיעה ל־18 איש שהם עלולים להיפגע מן המסקנות, ואפשרה להם לקבל את החומרים ולחקור עדים. הרשימה מתחילה בראש הממשלה נתניהו, השרים אוחנה ואביטן והמפכ"ל ומסתיימת במנהל בפועל של עמותת 'הכנסת אורחים'. מה בדיוק אמור לקרות בוועדת חקירה ממלכתית על מלחמת חרבות ברזל? ברור לכל בר דעת שרשימת המחדלים וגם רשימת האחראים למחדל (מי יותר, ומי הרבה יותר) היא אין־סופית.

זו בעיה שחייבים לתת עליה את הדעת. סתם לצעוק "ועדת חקירה ממלכתית עכשיו" זה טמטום להמונים. אני לא יכול לסיים את הטור בלי להתייחס לצביעות של היועצת המשפטית לממשלה, שדוחקת בנתניהו שוב ושוב להקים ועדת חקירה ממלכתית. הטיעונים המשפטיים רופפים מאוד, אבל זה מילא. מצד אחד היא מנהלת קמפיין להקים ועדת חקירה ממלכתית עכשיו, ומן הצד השני היא מגבה את העמדה חסרת התקדים של השב"כ וצה"ל למנוע כל ביקורת כעת של מבקר המדינה על התפקוד שלהם. תיכף חולפת שנה מפתיחת המלחמה, וצה"ל והשב"כ הצליחו לסכל כל ביקורת חיצונית עליהם בטענה לפגיעה בביטחון המדינה. לא פחות. לאחרונה צה"ל הודיע על "הצעה היסטורית" שהציע למבקר המדינה.

הנה רשימת הנושאים שצה"ל הסכים שמבקר המדינה יבדוק כעת בכל הנוגע לצה"ל:

טיפול מוסדות להשכלה גבוהה בסטודנטים משרתים; ⁠מיצוי זכויות בביטוח לאומי של משרתי מילואים; ⁠סיוע לעסקים קטנים; טיפול בחירום באנשים עם מוגבלויות; בנקי הדם בחירום; ההיערכות לטיפול בנפגעי חרדה.

מצד אחד היועצת מתדרכת בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית תכף ומיד, שתבדוק את ליבת מחדלי הביטחון של ישראל, ומצד שני היא מגבה את עמדת צה"ל שמבקר המדינה יבדוק את תפקוד צה"ל בסיוע לעסקים קטנים. מרוב שזה מגוחך, אני לא חושב שצריך להסביר את הבדיחה. הבעיה היא שזו בדיחה עגומה מאוד.

לתגובות: gravishai@gmail.com