הרב אלעזר גולדשטיין ולוי וינשטיין קיבלו אמש תואר דוקטור מאוניברסיטת בן גוריון בנגב.
הרב גולדשטיין, מנהל המרכז התורני "גילוי" של הוצאת הספרים בישיבה, כתב את הדוקטורט שלו במחלקה למחשבת ישראל בנושא "דואליזם ומוניזם בפילוסופיה ובמתודולוגיה ההלכתית של הר"ן".
לוי וינשטיין, המלווה הרוחני של שיעור ה', סיים את הדוקטורט שלו במחלקה לעבודה סוציאלית, והתמקד בהבנה החסידית של מצוות כפעולות המשפיעות על הנפש וביישומן בדרמה תרפיה.
הרב גולדשטיין התייחס לאתגר שבשילוב בין שני העולמות – האקדמי וההלכתי: "לא עשיתי את התואר להתקרא רב דוקטור, אפילו נרתעתי מההתנגשות האפשרית בין שני התארים, את הדוקטורט חתמתי בכתיבה על האתגר שבין הרב והדוקטור: מבחינת השכלתי התורנית אני איש הלכה. רוב לימודי התורניים היו מוכווני הלכה (מבחני רבנות ודיינות, הוראת הלכה וכתיבה הלכתית). מבחינת השכלתי האקדמית אני חבר לקבוצה של חוקרי מחשבת ישראל העוסקים בהלכה".
"כשהתחלתי לעסוק בתחום זה באקדמיה אמר לי אחד ממורי, חוקר בכיר בתחום, שמן הרגע שאתחיל לחקור הלכה לא אוכל כבר להיות 'איש הלכה' מורה הוראה, אלא אזדקק לוותר על 'טייטל' זה ולהסתייע בחברי שיכריעו בשבילי. המשפט הזה מלווה אותי בכל צעד במחקר. נקודת המוצא של משפט זה הוא שעיקר המחקר ההלכתי עוסק בחשיפת רובד נסתר שעומד מאחרי ההלכה, ומרגע שאיש ההלכה ייעשה מודע לאותו הרובד הוא לא יוכל להישאר עוד תמים ולדון בכלים ההלכתיים המקובלים, ויצטרך לוותר על סמכותו ההלכתית. אין להתכחש לכך שתפיסה זאת מקובלת גם על חלק מאנשי ההלכה עצמם, אשר נמענים באופן מודע מלהגדיר שתי שאלות מרכזיות שעומדות מאחרי הכרעתם ההלכתית: הפילוסופיה של ההלכה והמתודה שלה.
אל אף שגישה זאת אכן רחבה מאוד, ישנם פוסקים העוסקים באופן מפורש בשני רבדים אלו: הפילוסופיה של ההלכה והמתודולוגיה של ההלכה. בניגוד לעמדה השוללת את המודעות, אני מעריך שפוסקים-הוגים אלו מעריכים שאפשר להיות חוקר הלכה ואיש הלכה ביחד; שאדם יכול לחפש ולהבין את הפילוסופיה של ההלכה ולצד זה להמשיך לדבר בשפת הלכה".
הוא ציין "את אחת הדמויות האלו מצאתי במחקרי על הר"ן. בדרשותיו הניח לנו הר"ן תשתית מודעת היטב לפילוסופיה של ההלכה. לצד זה הוא איננו נמנע כלל וכלל מלהכריע הלכה בשפה הלכתית מקובלת. הר"ן אמנם לא הניח לנו מתודה מפורשת, ולכן הצעתי לקרוא את המתודה לאור הפילוסופיה, בדרך של קריאת תשובות הלכתיות והשיקולים הפילוסופיים המצויים בהם. אני חושב שהמודעות של הר"ן למורכבות היחס שבין האמת והחיים לא פגמה באיכות ההוראה שלו וגם לא בכמיהה הכנה והטבעית להמשיך לחפש אמת".