לפני כשנה כונסה ועדה של כ־40 רבנים בראשות הרב אריאל בכינוס מרגש ומעורר תקווה בלב כל ציוני דתי ובפרט בחלקים התורניים שבו. זו אולי הפעם הראשונה והיחידה שבה חלקו מהלך משותף רבנים מכל גוני הציבור הדתי, החל במרכז הרב והר המור, וכלה ברבני צהר ורבני בית הלל. הוועדה בחרה ברב מאיר כהנא למועמד הציבור הדתי־לאומי לתפקיד הרב הראשי האשכנזי. אין ספק, מדובר במועמד ראוי ואהוב על כל מכיריו וגם אני בכללם.
מפגן האחדות החשוב נועד להביא סוף סוף, לאחר יותר מ־30 שנה, לבחירת רב ראשי ציוני דתי, וברור שאיחוד כוחות היה כלי חשוב להשגת היעד.
לכן אני מסרב לקבל את הדרישה לשמר את האחדות וללכת על החלטות הוועדה, גם במחיר הפסד. הוועדה נוצרה כדי להשיב את הרבנות הראשית לבתי המדרש הראויים לה, והמטרה הזאת צריכה להוביל את קבלת ההחלטות. יחד עם זאת, במיוחד קשה לי כאבם של שניים מגדולי החותרים לאחדות במחננו – הרב זלמן ברוך מלמד והרב בלומנצוויג, ששנים מוסרים נפשם לעניין ונראה שראויים להקשבה מיוחדת בעניין וכנראה אינם מסכימים עם עמדה זו.
כן, אני הוא זה שעמלתי להביא לשינוי החלטת הוועדה ולתת לרב מיכה הלוי את היכולת להתמודד. נפגשתי ודיברתי עם רבנים רבים (חברי הגוף הבוחר שתמכו ברב כהנא) פנים אל פנים ובטלפון, ובכללם פגשתי גם את הרב מאיר כהנא בביתו. עשיתי זאת כיוון שאני משוכנע שסיכוייו להיבחר נמוכים ביותר.
המאמץ לפנות לחברי הוועדה שיפתחו מחדש את החלטתם נעשה על דעתי, והוא בבחינת פנייה לפה שאסר שיהא הפה שמתיר. ביקשתי להניח שרוב מוחלט של חברי הוועדה מסכימים שמגמתה הייתה להביא לבחירת רב ראשי ציוני, ואם יוכח להם שהרב הלוי יכול להיבחר לעומת הרב כהנא, זו סיבה מספקת לפתוח את החלטתם, וכך אכן קרה.
שתי הערות בשולי פרק האחדות.
1. רבנינו בכל אתר ובהרבה מדרשותיהם ומאמריהם קוראים ומתחננים לשומעי לקחם להגביר אחדות ואהבת ישראל, וטוב שכך.
נראה לעיתים שלחלק מהם קל בהרבה להתאחד עם "קפלניסטים", אחים לנשק, חרדים ועוד – מאשר עם רבנים שעימם חלקו ספסל באותו בית מדרש. לצערי, כמי שאוהב את כולם, זו תופעה שמחולקת בשווה אצל כל סוגי רבותינו, החרד"לים ביחסם לצוהר ולבית הלל, והליברלים ביחסם להר המור ולמרכז הרב.
2. כמה "חטפתי" מחבריי ורבותיי כשנודע להם על מאמציי, תוך שהם מעלים על נס את חשיבות הוועדה ובוודאי את כוח האחדות. אבל המצוי בנבכי האחדות לא יוכל להתעלם מכך שחלק מהמכים על קודקודי בשם האחדות מודים שאילו היה נבחר הרב מיכה הלוי על ידי ועדת האחדות הזאת, הרי שהיה מוצב למולו רב מרבני צוהר (שלא התמודד בוועדת הרב אריאל ולכן לא מחויב להחלטתה), כך שנראה שמדובר באחדות על תנאי.
ללמוד מהעבר
לפני כ־20 שנה זכיתי להיות מראשי המטה של הרב יעקב אריאל שליט"א, ובוודאי גם אני נושא באחריות לכישלון הנורא שהביא את מצגר לרבנות. נראה לי שזכיתי לשיעור חשוב שאולי מעיד גם על חוסר הבנתי בתחום, אך יחד עם זאת נותן כלים שלא לחזור על אותן טעויות.
לאחר עשר שנים נוספות, בהיותי יועצו של הרב אלי בן דהאן במשרד הדתות, עבדתי במטהו של הרב דוד סתיו שליט"א (שהוא גם ידיד נעורים). מכישלון בחירות אלה למדתי הרבה. בתפקידי זה הייתי חלק מהצלחת הציונות הדתית בבחירת הרב הראשי של ירושלים והרב של ירוחם, ועוד עשרות רבני יישובים בכל רחבי הארץ.
כעת, אני משתדל בכל כוחי שהרב מיכה הלוי ייבחר בעזרת השם בקרוב לרב ראשי. חשוב לי שקוראי המאמר יבינו שהתמיכה ברב אריאל, ברב סתיו וברב מיכה הלוי, ברב אריה שטרן וברב שלו מירוחם, לא יכולה למקם אותי במחנה מסוים, ובאמת רצוני להשיב את הרבנות הראשית לציבור היחיד שעדיין מקשיב לה ובאופן יותר עמוק, לציבור היחיד שיכול להשיב אותה לקומה הראויה לה כלפי כלל ישראל.
ראוי להתעכב על הלימוד מסביב לכישלונות אלו. נתחיל בבחירת הרב מצגר לתפקיד הרב הראשי. בתרגיל אומלל מבית הרב אלישיב זצ"ל נשלח הרב מצגר להתמודד כנגד הרב אריאל, וזאת בעיקר בשל עמדתו התורנית של הרב אריאל בעניין השמיטה. הציונות הדתית הייתה מאוחדת סביב מועמדותו של הרב אריאל ונעשו הסכמים, על מנת לקבל תמיכה מציבורים נוספים. ההסכם עם רבני חב"ד הניב אפס תמיכה, ובוודאי אין לבנות על הסכם שכזה מול משפחת לאו גם בבחירות הקרובות. ההסכם עם ש"ס, לעומתו, הביא לניצחון מוחץ של הרב עמר, שזכה למרבית קולות בני הציונות הדתית בגוף הבוחר. אך כשהגיע תורם לפרוע את חלקם בעסקה, הם טענו שהתמודדותו של הרב שמואל אליהו טורפת את הקלפים ובפועל לא היה ש"סניק אחד שתמך ברב אריאל. גם אני, שאוהב ומכבד את הרב אליהו, מסכים שהתמודדותו הייתה נקודה מכרעת באי בחירת הרב אריאל, וכך נולד הביזיון הגדול בתולדות הרבנות הראשית שהסתיים בכלא.
נמשיך לבחירות הבאות, עשר שנים מאוחר יותר. הבחירות שבהן האגף החרד"לי נלחם ברב דוד סתיו והביא את הרב דוד לאו לתפקיד. באופן לא מפתיע חברו ישיבות הר המור ומרכז הרב (אולי אפילו בלי לדבר ביניהן) לסכל את בחירתו של יושב ראש רבני צהר. המתח הפנימי בין רבני המגזר הוא כואב וקשה, ולצערי הרב הוא ילווה אותנו כנראה גם בבחירות אלו, בוודאי לנוכח מועמדותו של הרב מיכה הלוי. גם בבחירות אלו העבודה שהניבה קולות הייתה פרטנית, ולמיטב זיכרוני בסופו של דבר לא הייתה שום זליגה של מי מהקבוצות החרדיות אפילו על בסיס אישי חברי (למעט אחד מחשובי רבני ש"ס שנמצא בקשר תורני וחברי עם הרב סתיו).
ויש עוד נקודה שחשוב להדגיש. סיפור ידוע שבדרך לבחירות לרבנות לפני 40 שנה נסעו יחדיו רב עיר וראש עיר למקום ההצבעה. באותה שנה אחד מהאנשים הבכירים בפוליטיקה הארצית היה חבר הכנסת ויושב ראש ועדת כספים אברהם שפירא מאגודת ישראל (הבעלים של שטיחי כרמל). שח לו ראש העיר לרב שנסע עימו: "אמרו לי להצביע לאברהם שפירא וזה מה שאעשה, אבל אני לא מבין, לא מספיק לו השטיחים שהוא רוצה גם רבנות?"
הסיפור משקף את מה שאנחנו רוצים להדחיק. חלק לא מבוטל מראשי הערים, גם הציונים־דתיים שבהם, ממש לא מתעניינים ברבנות הראשית ובבחירות אליה. השאלה היחידה המעניינת אותם היא התועלת שתצא לעיר שלהם מההצבעה, או לחלופין יש להם היכרות אישית עם מי מהמועמדים. ולכן בל נשלה את עצמנו: ישנו יתרון גדול לשר הפנים האחראי הישיר על ראשי הערים, וישנו יתרון משמעותי לבני משפחת לאו שחלק לא מבוטל של ראשי הערים זכו להתחתן באמצעותם (הרב לאו ומשפחתו הם מסדרי חופות מבוקשים ביותר בקרב האצולה החברתית במדינת ישראל).
ראוי, אך לא בחיר
אין צורך להרחיב כמה אהוב ומקובל הרב אליהו. ממליץ לכולם לבוא לתפילות חול המועד ברחבי הארץ ולראות את היחס המיוחד שזוכה לו הרב, שבענווה ובפשטות מקבל כל יהודי בשמחה ובמאור פנים. לא רק כבנם של קדושים הוא ראוי לבוא לכס הרבנות הראשית, ודאי שעוצמת הנהגתו והניסיון שצבר בשלומי, בצפת ובמועצת הרבנות הראשית, גם הם הופכים אותו למועמד ראוי. אך יש גם שיקולים כבדי משקל להימנעותו מהתמודדות לתפקיד הראשון לציון.
נתחיל מהטענות בעד התמודדותו. מאז הופעת ש"ס, רבותינו הספרדים נחסמים על ידינו בשל רצון לבנות הסכמים, כך שנקדם רב אשכנזי תמורת רב מש"ס. זה קורה הן בבחירות לדיינים והן בבחירות לרבני ערים. אכן מדובר בהליך ארוך ועמוק שמביא לכך שלא משתלם להיות רב ספרדי בציונות הדתית מבחינת מינויים ממשלתיים. ברוך השם כיום בתי המדרש שלנו מלאים בתלמידי חכמים מכל העדות והסוגים (רבים מהם בנים להורים מעדות שונות), הכול מסכימים שיש לשבור את תקרת הזכוכית הזאת.
בבחירות האלה יש גם הזדמנות מיוחדת. חוסר שביעות הרצון בש"ס מהרב דוד יוסף והמתח הגדול בין אריה דרעי והרב יצחק יוסף מצד אחד לבין הנ"ל מן הצד השני, טומנים בחובם הזדמנות שאולי תהיה מונחת "עד שיבוא אליהו".
אך ישנן גם הטענות שכנגד. הראשונה היא שאין להקריב את הסיכוי היחיד הנראה כמעט בוודאות למנות רב ציוני דתי בשביל צדק. שנית, דרעי הוא אומן פוליטי, וסביר להניח שבסוף גם ש"ס תגיע עם מועמד מוסכם. לכן נראה לי שאילו בסופו של ההליך יעמוד הרב דוד יוסף כמועמד יחיד ומוסכם מטעם ש"ס, יהיה צורך לשקול מחדש את התמודדות הרב שמואל אליהו. בכל מקרה אני מייחל שעניין סיכוייו של הרב אליהו להיבחר, ומידת סיכון בחירתו של רב אשכנזי מטעם הציונות הדתית, ייבחנו בשום שכל על ידי רבנים המבקשים את כבודה של הרבנות הראשית ואת חזרת רבני הציונות הדתית לכהן בראשה.
לגבי הרב מאיר כהנא וסיכוייו. כפי שפתחנו, מדובר באב בית דין, תלמיד חכם, ויש לו מעלה גדולה נוספת - עברו הצבאי המרשים. ועדיין ניתן לומר שכל מי שהתייצב עד היום מטעם הציונות הדתית כמועמד לרב ראשי, החל ברב גורן, הרב אברהם שפירא והרב שאר ישוב הכהן זצ"ל, ועבור ברב אריאל, הרב דוד סתיו, הרב יעקב שפירא והרב שמואל אליהו, הגיע למקום החשוב של היותו מועמד הציונות הדתית לתפקיד הרם, כרב מוכר ומשפיע באופן דומיננטי על החיים הדתיים בכללם ובשדות הציונות הדתית בפרט. לצערי גם השנה שבה היה הרב כהנא מועמד לא הביאה אותו לחשיפה הרצויה. ועדיין, אילו היה לרב כהנא סיכוי סביר להיבחר, עצם בחירתו בבחירות המקדימות, די היה בה כדי שנאחד כוחות ונשתדל להוציא סיכוי זה לפועל.
אבל, לצערי הרב, הן הרב מאיה ממועצת החכמים של ש"ס, הן אריה דרעי והן הקבוצה הליטאית בגוף הבוחר, איתנים ועקביים בהתנגדותם לרב כהנא (מסיבות לא מוצדקות לטעמי). די אם נצפה בריאיון שקיימו עם אריה דרעי לאחר בחירת הרב כהנא, שבו הוא מדבר על הסכם עם בצלאל ומזכיר את שמותיהם של הרב שפירא, הרב איגרא והרב הלוי ולא בכדי משמיט את שמו של הרב הנבחר – הרב כהנא. אדרבה, אם יאמר שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שבידו להביא למימוש ההסכם על הרב כהנא, אצטרף (אם אתבקש) למטהו של הרב כהנא. אבל לצערנו הכול יודעים שהדבר לא עומד על הפרק.
הוועדה הראשונה
וכאן אנחנו מגיעים לרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה. אהוד ואהוב על בני עירו, כמו גם על הקהילה התל אביבית שממנה בא, אף שהוא ממוקם באגף החרד"לי. היחס החם אליו חוצה את כל גוני הציבור הדתי. מדובר ברב שמונח בתורה, שבצד עבודתו הציבורית ממשיך לעסוק בלימוד בעיון כראש ישיבה.
לית מאן דפליג שבשקט, בעוצמה ובאנושיות, הוא עשה מהפכה ששדרגה את הכשרות בעירו ושינתה אותה לבלי הכר – המשגיח כבר לא תלוי במושגח. הוא מרוויח יותר ונותן יותר, וכך הציבור זוכה לאוכל כשר יותר.
הרב מיכה גדל בתל אביב במשפחה ובה ארבעה ילדים (אחד מהם הוא פרופ' יונתן הלוי – מנכ"ל שערי צדק בעבר). הוא למד במרכז הרב והיה שותף בקבוצת הלימוד אצל ר' אברום שפירא זצ"ל בשב שמעתתא. הוא נישא ליעל (עובדת סוציאלית) ולהם 8 ילדים – כולם בני הציונות הדתית שעשו שירות צבאי ולאומי (אחד מהם קצין באגוז, ואחד לוחם בעורב).
דווקא בשל תמיכה חרדית חזקה, הן אצל הרבנים הליטאים והן אצל מועצת חכמי התורה של ש"ס, חייבים להבליט ולהבהיר כמה הרב מיכה שייך, הוא ומשפחתו, למשפחת הציונות הדתית. לא, הוא לא נתן ולא 'מכר' דבר בשביל התמיכה, הוא אכן עבד בחריצות וביושר מול גדולי הרבנים במגזר החרדי, וכך נוצר קשר עמוק שמביא לתמיכה גלויה – שמתוכה נראה שהיא מקדמת את סיכויי הציונות הדתית כולה לשוב ולהוביל את הרבנות הראשית.
העקב אכילס הוא מכתב ההתחייבות שחתם עליו. ביום שלישי י' בסיוון תשפ"ג, סמוך לבחירות שקיימה ועדת הרבנים המוזכרת לעיל, חתמו כל המתמודדים על הנוסח הבא: "הריני מתחייב לקבל את עמדת ועדת הרבנים ולא להתמודד לבחירות הרבנות הראשית. אם תבחר הוועדה במועמד אחד".
וכאן צריך להזכיר מכתב אחר, מפורסם הרבה פחות. בטרם פטירת מורנו ורבנו הרב דרוקמן זצ"ל, הוקמה ועדה בראשותו שבחרה ברב מיכה הלוי כמועמד הציונות הדתית לרב ראשי אשכנזי, וזו לשון הודעת החלטתם:
"לכבוד
הרב אליעזר איגרא שליט"א
הרב מיכה הלוי שליט"א
רוב שלומות,
הנדון: בחירת רב אשכנזי לרבנות הראשית התשפ"ג
לקראת הבחירות הקרובות לרבנות הראשית, קיימת הבנה ברורה שראוי לחתור להסכמה על מועמד אחד שייצג את הציבור הדתי־לאומי, כדי למנוע פיצול כוחות ואיבוד קולות בגוף הבוחר.
לפי שעה לא נמצאה דרך מוסכמת להשגת היעד הזה. אולם, ביוזמתכם וברצונכם התבקשנו על ידכם לעשות צעד חשוב ומשמעותי בכיוון האמור, ולהכריע ביניכם – מי ימשיך במעלה הדרך, ומי יפנה את הדרך לחברו. פנייתכם זו משקפת אצילות נפש מופלאה, והיא ראויה לתלמידי חכמים של ארץ ישראל, המנעימים זה לזה באורה של תורת ארץ ישראל.
כמוסכם איתכם, ניהלנו בחיסיון מלא התייעצויות עם זקני רבותינו, ועם דמויות תורניות וציבוריות נוספות, כפי שראינו לנכון. הכרעתנו מבוססת, כמובן, על התייעצויות אלו. שמענו הערכה עמוקה ורבה מאוד לשניכם, וגם חיבוטי נפש לפני הבעת עמדה מכריעה.
בדחילו ורחימו אנו מביאים בפניכם את מסקנתנו: הרב מיכה הלוי שליט"א ימשיך בהצגת מועמדותו, והרב אליעזר איגרא שליט"א יפנה את מקומו.
אנו חוזרים ומביעים הערכה עמוקה לפועלכם רב השנים בהגדלת תורה ובהאדרתה, והערכה מיוחדת על האופן האצילי והמרומם שבו אתם נוקטים בדרך לביצורה וחיזוקה של הרבנות הראשית לארץ ישראל.
הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א
הרב איתן אייזמן
הרב אליהו בלומנצויג
הרב דוד דודקביץ
הרב יהושע שפירא"
כשהתחילה הוועדה האחרונה את הליך הבחירה, הוסבר שבשל הזמן הרב שעבר נשתנו התנאים. אז היה מדובר על פחות משנה, זמן דומה לתקופה שעברה בין בחירת הרב כהנא בוועדה לבין מועד הבחירות בעוד שבועיים. בנוסף, המסמך שנחתם בוועדת הרב אריאל מדגיש את עמדת ועדת הרבנים ולא רק את תוצאת הבחירה, ועל כן ברור שאם ועדת הרבנים בעצמה החליטה להשיב את המנדט שניתן לה ולאפשר לרב הלוי להתמודד, הדבר גובר על המסמך, הן בשל הזמן הרב שעבר והן בשל הרצון לגבש רוב ולנצח.
חשוב לציין שעד להודעת הוועדה שהיא משיבה את האחריות לשר בצלאל סמוטריץ', ובעצם מודיעה שאין לה עמדה שהחותם מחויב להישמע לה, הרב הלוי סירב בתוקף לפעול ולהתמודד.
לסיכום, צריך להצליח ולהביא לבחירת רב ציוני־דתי. ברור שלאחר החלטת ועדת הרב אריאל שלא לאסור על הרב מיכה להתמודד, לא נכון שגם מתנגדיו ינפנפו בהפרת חתימה ובהכפשת שמו, ולו מהטעם שיש סיכוי גדול שהוא יהיה בסופו של דבר גם הרב הראשי שלהם.