לפני מספר ימים פגשתי לגמרי במקרה שני לוחמי ימ"מ. שניהם סביב גיל 40. הם המתינו לי בסוף הרצאה מסוימת, וביקשו לומר לי כמה מילים.
אמרתי להם לבוא איתי לחדר צידי שקט, והם סיפרו לי פעולותיהם ב7/10 ובשנה החולפת. ישבנו שלושתנו משך שעה, וכהרגלי "חקרתי" אותם להבין בדיוק את שרשרת הארועים שהם וחבריהם חוו, דקה-אחר-דקה.
בסוף השיחה הם אמרו לי שיש להם בקשה: "תספר על הנופלים. על גבורתם. אלה האחים שלנו. תספר לעם ישראל על היחידה. הציבור לא מספיק מכיר את היחידה ואת הלוחמים"
אמרתי להם שאני לא מסכים איתם, ושאני דווקא חושב שעם ישראל כיום דווקא כן מכיר ומעריץ את לוחמי הימ"מ, ושאני חושב שמעמד היחידה בשיא. במיוחד מאז שהחלטתי כראש הממשלה בדצמבר 2021 להגדיר את הימ"מ באופן רשמי כיחידה הלאומית ללוחמה בטרור והעברתי החלטת ממשלה בהתאם (לטעמי, באיחור של 20 שנה).
כך או כך, הנה מה שהם סיפרו לי, ואני מעביר לכם: מיד בבוקר ה-7/10 לוחמי הימ"מ כולנו זינקנו לדרום ונלחמו במספר מוקדים: שדרות, אופקים, נתיבות, בארי (קרבות קשים ביותר), יד מרדכי ועוד.
לוחמי הימ"מ חילצו את רחל ודוד אדרי שהוחזקו כבני ערובה בביתם באופקים, והובילו בקרב על תחנת המשטרה בשדרות.
פעולותיהם הצילו אינספור ישראלים. ביד מרדכי הם מנעו לא רק חדירה לקיבוץ, אלא גם בלמו שיירת רכבי מחבלים שהתכוונה לדהור צפונה למרכז הארץ ולערוך שם טבח המוני. "היינו קו העצירה האחרון בין המחבלים לבין תושבי אשדוד, ראשון לציון ותל אביב", הם סיפרו.
ממש כך. באותם יומיים לוחמי הימ"מ חיסלו כ-200 מחבלים. תשעה לוחמים, שהם חברים קרובים של שניהם—"משפחה" כלשונם— נפלו בקרבות אלו:
רס"ב חן נחמיאס ז"ל
רס"ר דרור אלטון ז"ל
רס"מ בר סיון ז"ל
מפקח אלכסיי שמקלוב ז"ל
פקד משה אל שלמה ז"ל
רס"מ יוראי אליהו כהן ז"ל
פקד אברהם הנקין ז"ל
פקד סטניסלב שיינקמן ז"ל
רס"ר אבשלום פרץ ז"ל
מאז הם ברצף מבצעים מפרך ומסוכן כולל "מבצע ארנון" לשחרור החטופים.
לאחר ה-7/10 נפלו עוד 2 לוחמים מהיחידה.
רב פקד ארנון זמורה ז"ל
פקד ייטב לב הלוי ז"ל
יהי זכרם ברוך.
יש בי אהבה עמוקה ללוחמים המיוחדים הללו. הדבר הכי בולט בהם הוא הענווה. אין בהם גרם של יהירות. הם מקדישים את חייהם לביטחון העם שלהם, בשקט, בעבודה מפרכת, בתחקירי-אמת, באי-שביעות רצון עצמית, בשיפור שיטתי.
המשפחות שלהם משלמות מחיר כבד של היעדרות רבה של אבא, הקפצות ברגעים הכי לא מתאימים, גידול ילדים על ידי אמא, וכן—בידיעה שהם מסכנים את חייהם.
לכן, גיבורים שקטים, אני יכול לומר לכם: עם ישראל בהחלט מכיר אתכם, מעריך את מה שאתם עושים למענו, ואוהב אתכם מאד מאד.