מיכל לובנוב, אשתו של אלכס לובנוב ז"ל שנרצח לפני כשבועיים בשבי החמאס והובא לקבורה בישראל, נשאה דברים בעצרת של מטה משפחות החטופים בתל אביב.
קאי, בנם של מיכל ואלכס ז"ל, נולד לאחר שאלכס נחטף ולא זכה להכיר את אביו.
"אני מיכל, אשתו של אלכס לובנוב הי"ד, והלב שלי נרצח בעזה", אמרה האלמנה בכאב, "אלכס, עדן, אורי, אלמוג, הירש וכרמל עשו הכל כדי לשרוד. הם החזיקו מעמד בתנאים גרועים ממה שגם אנחנו ברגעים הקשים לא יכולנו לדמיין. הם עמדו בהתעללות נפשית ופיזית. הם שרדו רעב, צמא, דיכוי, חושך, חום, מחנק, יובש ופחד תמידי. הם עשו הכל כדי לשרוד ולחזור אלינו, אנחנו המשפחות עשינו הכל כדי להחזיר אותם, אז למה המדינה ומנהיגיה לא עשו הכל?".
"כולנו ראינו את התמונות והסרטונים מהמנהרות, כולנו לקחנו אוויר כאשר ראינו והבנו את התנאים בהם שרדו ובו נרצחו", היא הוסיפה, "לקחנו אוויר שלהם לא היה. היה אפשר להציל אותם, היה אפשר לחלץ אותם בעסקה, נכון זה לא הירואי כמו חילוץ צבאי אבל זו גבורה מסוג אחר. הם שרדו עשרים מטרים מתחת לקרקע, אלכס שלי וכל שאר החטופים לא יזכו לעולם לשאוף אוויר. הם לא יצאו מהמנהרה, מהקבר שבו הוחזקו על ידי החמאס - משם הם הועברו בשקים לקבר באדמת ישראל. הם ישארו מעתה ועד עולם בעומק של שני מטרים".
"אני לא רוצה שתסתכלו עלי במבט מרחם", ביקשה לובנוב מהקהל, "שתביטו בי ותצקצקו בעצב. אני מבקשת ודורשת שתראו אותי ותעשו הכל כדי שהסוף של הנשים האחרות, של החטופים יהיה אחר. תחזירו לרז את אוהד. לבת שבע את אוהד שלה. את שגיא לאביטל. תחזירו לגלי את צחי, ללישי את עמרי. לעדי את טל ולשרון את דוד. תנו לילדים הקטנים שלהן את ההזדמנות לגדול ולצמוח עם אבא. תנו לילדים שלהן את הזכרונות שלילדים שלי כבר לא יהיו".
"כולי תקווה שאני האחרונה לקבל את הדפיקה בדלת", היא אמרה לסיום, "אני לא צריכה כאן שותפות גורל ובצד הכאב הפרטי שלנו, העצב שעוד לא התחלנו להכיל - אני מייחלת לראות את שובם של כל החטופים הביתה. תנו להם סוף טוב, תנו לכולנו כמדינה, כעם, סוף אחר. חתמו על עסקה, הגיעו להסכם כדי להציל את מי שניתן, תנו לנו אוויר. תנו להם אוויר, תחזירו אותם הביתה עכשיו".