האמנית והיוצרת לבנת בן חמו, אותה רבים מכירים מימיה בגלגל"צ, משיקה בימים אלה אלבום בכורה עליו היא מספרת בראיון באולפן ערוץ 7 ובין השאר חושפת מעט ממה שקורה מאחורי הקלעים של ועדות הפלייליסט ה"אכזריות".
האלבום מגיע אחרי שנים רבות של חלום להיות מוזיקאית וזמרת אותו היא נושאת מגיל צעיר, "אבל החיים שלי תפסו את הכיוון התקשורתי". העבודה על האלבום נמשכה חמש שנים בפועל "אבל כשמדובר באלבום בכורה זה אלבום שעליו עובדים כל החיים", היא אומרת.
באלבום תשעה שירים אותם היא עצמה כתבה, למעט טקסט אחד הלקוח מפרקי אבות. על הלחנים אחראים היא בשיתוף מוסיקאים נוספים שחברו אליה.
מהטקסטים שלאורך שירי האלבום עולה מורכבות הנוגעת לא מעט בחייה של לבנת עצמה כבוגרת אולפנה, בת למשפחה מרוקאית מאשדוד, שהגיעה לגלי צה"ל, שם חיה עם אוכלוסייה שגדלה באופן שונה לחלוטין ממנה, "אז יש בי הרבה יהדות, מסורת ומשפחתיות וגם הרבה מפגש עם עולמות שונים ממני. יש בו גם הרבה אתגרים של משפחה, זוגיות ואתגרים של אישה דתייה ששרה והיא גם אם לילדים. לעשות את זה בגיל שלי, כשאני כבר אימא, זה אחרת לגמרי. רוב האמניות שפרצו לעולם המוסיקה לא היו אימהות והיה להן את כל הזמן לכך".
כמי שמגיעה מרקע שכזה לבנת אינה פוסחת על סוגיית שירת הנשים, ובהקשר זה היא מזכירה את ההתמודדות שלה ל'כוכב נולד' בעודה בת אולפנה. היא עצמה לא ממש הבינה שהיא חורגת מהכללים המקובלים, אך בהנהלת האולפנה קיבלו את המהלך בחומרה ורצו לסלק אותה. "גדלתי בבית שבו אישה ששרה זה הדבר הכי טבעי בעולם, למרות שאנחנו דתיים. נשים שרות בשמחות ובאירועים של אבל ורק כשנפגשתי עם הממסד הציוני דתי הבנתי שזה משהו שיש איתו בעיה. זה מאוד הכעיס אותי בזמנו והעמקתי בכך ברמת המקורות".
בתקופה זו מובילה לבנת יחד עם אוריין שוקרון מופע סליחות ברחבי הארץ והיא תופיע ביום שני בערב עם שוקרון במרכז ברודט בת"א. "אני נורא נלהבת כשמזמינים אותי ישובים דתיים", היא מספר ומציינת כי מטבע הדברים מדובר בדתיים ליבראליים, ועם זאת לפני מספר ימים היא קיבלה שיחת טלפון מישוב אליו הוזמנה להופעה. השאלה שעלתה הייתה אם היא שרה את הפיוטים לבד. היא ענתה בחיוב והוסיפה ש"מי שרוצה יכול להגיע ומי שלא רוצה יכול שלא להגיע, אבל לא לפגוע בפרנסה של נשים דתיות ששרות".
עם זאת היא חשה הנאה מיוחדת כאשר ההופעה היא לנשים בלבד. ההופעות הללו, היא אומרת, הן ב"איכות אחרת לגמרי". עם זאת היא מעירה כי בהופעות הללו היא חשה מעט על הגדר, עבור הקהל היא חילונית מדי, ובציבור הכללי היא דתייה מדי. "אין בין לבין".
על המעבר בין עולם הרדיו לעולם הבמה, מספרת לבנת כי היו בימי הרדיו האחרונים שלה גם תחושות שהיא משמיעה שירים שהייתה רוצה להיות היא המבצעת שלהם ומכאן התחדדה בה המחשבה שבעשור הקרוב היא מבקשת להגשים את החלום, בעיקר כאשר הפכה לאם ו"גיליתי כוחות שטמונים בי וגם חשבתי שזה לא רק אני מול עצמי אלא אני מול הבנות שלי, מה הבת שלי רואה בי. הבנתי שאני נהיית פחות נחמדה ויותר ממורמרת, מה שטבעי למי שלא מתעסק במה שהוא צריך לעסוק בו. זה מה שנתן לי את הדחיפה לקראת גיל שלושים".
ובחזרה לימי הרדיו, ימי גלגל"צ, ולבנת מתבקשת להסביר את משמעות המונח 'הפלייליסט', זה שקובע את גורלם של שירים וגם לא מעט את גורלם של אמנים. מדובר, היא אומרת בשיטה להשמעת שירים בתחנות רדיו שאומצה מבריטניה. למעשה קבוצת העורכים מתכנסת אחת לשבוע, מאזינה לשירים שיצאו באותו שבוע על מנת לבחור את השירים הבולטים שייכנסו לרשימת השמעה. "השירים האלה מושמעים בהתחלה בתדירות של 3-4 פעמים ביום ובהמשך זה יורד, מה שמאפשר חשיפה של השירים האלה לקהל".
סוגיית הבחירה אינה כרוכה בכלים מוגדרים. "זה למעשה טעם אישי, אבל לא במובן הצר של המילה", היא אומרת. "כשהייתי עורכת לא הצבעתי רק לשירים שלהם הייתי מקשיבה בבית. ישנה זווית רחבה יותר לגבי מה נכון לציבור ולחברה, לייצר איזונים ברשימה מבחינת ז'אנרים ובעיניי גם בהיבט המגדרי כשנשים היו בתת ייצוג ברשימות ההשמעה בכלל ובגלגל"צ".
ובין כל אלה הגיע בשעתו גם זמר צעיר שלא האמין שדתיים ייכנסו לרשימת הפלייליסט הקשוחה, חנן בן ארי, ולבנת מספרת כי כניסתו של חנן כמו גם של ישי ריבו לפלייליסט לא הייתה פשוטה. "זה היה קשה מאוד. הייתי בשנים האלה בגלגל"צ. אני לא יכולה לפרט יותר מדי, אבל מי שחושב שחנן בן ארי וישי ריבו נכנסו על הדרך ובכיף, אז לא. יש הרבה מאבקים מאחורי הקלעים לגביהם ולגבי מוזיקאים אחרים. הדבר הזה קם ונופל בעיניי על כך שהאנשים שיושבים בוועדות הללו מייצגים כמה שיותר שכבות ומגזרים בציבור".
לעורכי המוזיקה היה קשה להכיל את האלמנטים הדתיים בשירתם של בן ארי וריבו, אבל, אומרת לבנת, השניים הללו עזרו לכניסתם באיכות ההפקתית הגבוהה של יצירתם, מה שלא איפיין מוזיקאים שהגיעו מבית דתי, כאלה שאינם חוזרים בתשובה. "עד אז דתיים הפיקו אבל זה היה נשמע ליד ופחות איכותי. במובן הזה ישי וחנן עשו לי חיים קלים יותר".
האם כעת, אחרי שהשניים פרצו את הדרך, המסלול קל יותר עבור אחרים? לבנת לא בטוחה. היא לא ממש רואה בוועדות הפלייליסט עורכים שמגיעים מרקע דומה לזה שלה וכשאין גיוון אנושי בוועדה כך גם לא יהיה גיוון במוסיקה הנבחרת ובאמנים הנבחרים. עבור החברים האחרים בוועדה לא רק הטקסטים מרתיעים אלא אפילו המראה החיצוני.
הצלחתם של שירים, אומרת לבנת, אינה תלויה רק במתן ההזדמנות הראשונה של השמעה חד פעמית, אלא בהשקעה מתמשכת. "גוף תקשורת צריך לקחת חסות על זמר שהוא מאמין בו ולתת לו שניים שלושה שירים מאלבום הבכורה שלו, לתת לו את הגב הזה כי זה מאוד קשה להצליח ולהגיע לרמה שבה מתבססים בעולם הזה. גם זה חלק מהאחריות של גוף תקשורת ציבורי".
ואחרי הרף הגבוה שהציבור חנן בן ארי וישי ריבו בהיבט ההפקה המוסיקאלית המושקעת ניתן לזהות אמנים דתיים נוספים מבינים את חשיבות ההשקעה וחותרים להגיע לרמות הללו. ולא די בכך. "יש כאן גם עניין של נראות חיצונית", והדברים באים לידי ביטוי גם בגרפיקה של האלבום. "כדי להיות מוסיקאי צריך לחלוש על כל כך הרבה דברים...".
ומכאן היא מתייחסת ליצירה האישית שלה: "זה מעייף, זה הרבה עבודה ואני עושה את הכול לבד, וזה לא מקצוע לחלשים. זו דרך שמחייבת התמדה. אף אחד לא מבטיח לי כלום אבל אני נהנית מעצם זה שהנחתי את החומרים שלי מול העולם. אני גאה בחומרים שלי עוד לפני שאחרים יגידו לי אם זה טוב או לא, ובהופעות אני מקבלת חיזוק למה שעני עושה. גם אם זה לא פארק הירקון וקיסריות, כשמגיעים מאה איש להופעה המשמעות היא שמאה איש יצאו מהבית בשבילי למרות שאני עוד לא מושמעת בתחנות הגדולות ואני לא בפלייליסטים הגדולים. אנשים באים ונותנים צ'אנס ואני מתחזקת מזה ומקבלת משמעות ורוצה להמשיך".
'קופסאות' - סינגל חדש מתוך אלבום הבכורה: