אריק אברג'יל, אביו של סמל מתן הי”ד שנהרג ב-7 באוקטובר בקרבות גבורה בניר-עם, התארח באולפן ערוץ 7 ושיחזר את נפילת בנו כפי שהצליח ללמוד עד כה מפי העדים ששרדו את התופת.
"בשבעה באוקטובר בבוקר, מיד כשהחלו האזעקות וירי הטילים מצד החמאס, אז מתן והמחלקה שלו היו בצוות כוננות בגזרה של קיבוץ ניר-עם. המ"מ של מתן, קיבל התראה בקשר שיש חדירה של מחבלים בגדר. כולם קפצו לעבר הפרצה. משיחות שהיו לי עם החיילים שהיו שם ושרדו, הם סיפרו שהבינו שהולכים לאירוע קטן של חדירת מחבלים בודדים. פתאום בדרך הם התחילו להיתקל בכמויות של מחבלים שכבר חצו את הגדר והתחילו להתקדם לכיוון הקיבוץ. המחבלים האלה היו חמושים מכף רגל ועד ראש בטילים ובתחמושת וחלקם היו בכלי רכב ובאופנועים", מתאר אברג'יל.
לדבריו, "הלוחמים פשוט החל להילחם. אחרי קרב קצר המ"מ של מתן זיהה במבנה של המדגרה בקיבוץ את האופנועים של המחבלים. הוא החליט להוריד צוות מהנמר כדי לטפל באירוע הזה. הצוות, ביניהם מתן, נכנסו למבנים ווידאו שאין שם מחבלים. בשלב הזה המ"פ זיהה בצעד האחורי של המדגרה, רריכוז של מחבלים שמתארגנים ומתכוונים להתקדם לכיוון הגדר של הקיבוץ. הוא ביקש מהמ"מ לחבור אליו עם מספר לוחמים כדי להסתער על המחבלים ולחסל אותם.
המ"מ חבר אליו והשאיר את הכוח של הנמר, שבעה לוחמים ביניהם מתן, לאבטח את הציר. בשלב מסוים הם הבינו שעדיף שייכנסו לתוך הנמר שהוא כלי מגן, בגלל שהיו מוקפים ברעש של ירי. הם התחילו לנוע במרחב כדי למנוע ממחבלים שרצו להגיע לקיבוץ. הם נתקלו בעשרות מחבלים ונלחמו בהם. בסופו של דבר למעט מחבל אחד שהצליח להגיע לגדר וחוסל אף מחבל לא נכנס לקיבוץ ואנשיו לא נפגעו", הוא מדגיש.
בשלב זה פוגע בכלי הרכב הממוגן טיל נ"ט. "הם מצאו את עצמם מול המדגרה של קיבוץ ניר עם כשהם סגורים בתוך קופסה שאומנם מגינה עליהם מהצדדים אבל לא לגמרי. הם תקשרו באמצעות טלפון סלולרי עם חבר שנמצא בחופשה בבית וביקשו ממנו להודיע למפקד אחר היכן הם ממוקמים וביקשו חילוץ. הם הבינו שעם התחמושת הדלה שיש להם הם לא יוכלו לסיים את הקרב הזה בהצלחה. המחבלים פשוט הגיעו בגלים וכולם חמושים מכף רגל ועד ראש.
כשמתן דיבר עם החמ"ל והסביר לו את המצב וכמה הם זקוקים לחילוץ ביקשו מהם להחזיק את הגזרה. מתן השיב 'סגור'. כמה דקות אחר כך מתן החליט שהוא לא מוכן שיבואו ויחסלו אותם. יחד עם עוד חייל הוא עלה לגג הנמר והם החלו לנהל חילופי אש. החייל השני נפגע בשתי הידיים ונפל לתוך הנמר. למתן נגמרה המחסנית בשלב מסוים והוא ירד למטה לנמר. ואז המחבלים ניצלו את נקודת התורפה וזרקו פנימה רימון. מתן זיהה אותו, הוא ניסה כנראה לזרוק אותו החוצה, והבין שהוא לא יכול להספיק לעשות את זה. הוא פשוט לקח את הרימון הצמיד אותו לחזה שלו, הפנה את הגב לשאר הלוחמים שהיו בנמר וספג בעצם את הפיצוץ של לגוף שלו", משחזר האב בכאב.
הוא מוסיף כי "בפיצוץ נפצעו ששת הלוחמים שהיו איתו אבל כולם חיים. הבנתי רק לאחרונה שכשמתן אמר לבחור מהחמ"ל 'סגור' הוא כבר החליט שהוא יעשה הכל כדי שאף מחבל לא יגיע לקיבוץ, אפילו במחיר חייו שלו".
אברג'יל נזכר גם באירוע מרגש שהתרחש תוך כדי השבעה על בנו. "בשבעה התקשר אלי אדם מאוד מאוד מבוגר, שומעים את זה בקול שלו בטלפון, והציג את עצמו ואמר שקוראים לו צבי, והוא הדוד של רועי קליין. כמובן שמאוד התרגשתי מהשיחה, ודיברתי איתו כמה דקות. הוא ניסה לחזק אותנו ולנחם אותנו. תוך כדי שאני מדבר איתו נעמדת מולי אישה שאני לא מכיר ומחכה שאני אסיים את השיחה.
כשאני מסיים אותה אני שואל אותה מי היא והיא משיבה שהיא אלמנתו של רועי קליין. זה מעביר בי צמרמורת עד עכשיו. לא היה ביניהם שום תיאום. זה עם ישראל, זה הדבר שמייחד את האנשים בעם הזה, במדינה הזאת, שמתגלים כל יום כאנשים ממש ממש מופלאים. יש לנו עם ששווה להילחם עליו".
האב מוסיף כי גם אחיינו נרצח ב-7 באוקטובר. "בן הדוד של מתן, אברהם נריה כהן שהיה חייל בחופשת שחרור והיה במסיבה בנובה נרצח שם. הם נרצחו באותו יום, לא רחוק אחד מהשני. סבתא שלהם קברה שני נכדים ביום אחד בהפרש של שעתיים. מתן קבור בחדרה, ואברהם נריה קבור בירושלים, בהר הרצל. מתן מאוד מאוד אהב את הצבא. הוא רצה להתגייס לקרבי ורצה לתרום, ובעצם בסוף המסלול שלו הוא נשבע להציל ולהגן, ובעצם במעשה שלו מילה את השוואה שלו על הצד הטוב ביותר.
קראנו לו מתן כי הוא נולד במתן תורה ובעצם הוא נהרג בשמחת תורה. זו איזה מין סגירת מעגל כזו. אמנם איבדנו ילד שהוא באמת מתנה, ילד מאוד מאוד יקר, שאני מאחל לכל משפחה שיהיה להם אחד כזה. אנחנו גאים בו על המעשה שהוא עשה, שלמים עם ההחלטה שלו, כי היא היתה הנכונה. מתן קיים את השבועה שלו לצה"ל עד הסוף", הוא מסכם.