התחלה// נולד וגדל בקיבוץ גינוסר, על שפת הכנרת. "ילדות נפלאה, ארץ־ישראלית. מקום קסום על נופו ועל אנשיו, שחינך אותי לדרך ארץ, רעות, מוסר עבודה ואהבת האדם – יחד עם הבית כמובן".
אבא// עמית ז"ל. חקלאי בקיבוץ, נפטר בגיל 46 מדום לב.
אמא// ירדנה (67). "אמא שלה עלתה ממרוקו, כך שגדלנו בבית מרוקאי עם הרבה חום ואהבה שהונחלו לנו לאורך השנים. מכיתה ז' התחלנו לאכול סעודות שבת ולהתבשם ממטעמי המטבח המרוקאי".
ספינה ולימודים// ביסודי למד בבית הספר האזורי 'נופי ארבל' ששכן בקיבוץ. "בתיכון סולקתי משני בית ספר: הפנימייה הצבאית – בית הספר הריאלי בחיפה, ולאחר מכן מהתיכון האזורי 'בית ירח'. לבסוף סיימתי את לימודיי בקושי בבית הספר 'נופי גולן' בקצרין. אהבתי ללמוד בעיקר פיזיקה ומתמטיקה, אבל היה אצלי חוסר הבנה בין המושג תעודת בגרות לבגרות. הרגשתי שמשהו חסר לי וחיפשתי כל הזמן. יותר עניין אותי לעבוד בקיבוץ. הייתה לנו ספינת דיג ענקית והיינו יוצאים לדוג בחמש לפנות בוקר וחוזרים אחרי הצהריים".
מנהיג לטוב ולמוטב// "אהבתי יותר את חיי החברה, בהיבט הזה בית הספר פחות התאים לי. הייתי נחשב למנהיג כנופיות צעיר. בכיתה ו' האשימו אותי ששרפתי בית. זה לא הייתי אני. האשימו אותי בגלל שכמה חודשים קודם לכן פיקדתי על גניבת קלנועיות מבית האבות של הקיבוץ וגרמנו לנזק של 5,000 שקלים. חיים טיפוסיים בקיבוץ".
חיים בפרדוקס// בקיבוץ הוא גדל במציאות מאוד אמביוולנטית. "מגיל צעיר הייתי בתהיות מאוד עמוקות. לזה התלווה מצב שבו מצאתי את עצמי מפגין עם ערבים נגד יהודים בבחירות של 95', ואפילו שמח בכך שיש מכות בין ערבים ליהודים, כשאני בצד של הערבים. מצד שני, סבא שלי, שגדל כחרדי עד גיל 13, היה דוחף לי לכיס כתבי ז'בוטינסקי. הוא שמר על המסורת לאורך השנה ועשה לנו קידוש בכל שבת. אני זוכר עד היום שני ימי כיפור לצידו בבית הכנסת. את רוב ימי הכיפור בילינו ברכיבה על אופניים או על טרקטור בשטח".
ממריא// אחרי שסיים כיתה י"ב בעור שיניו, התגייס היישר לקורס טייס. "ציונים טובים בפיזיקה ומתמטיקה – היו לי. עברתי מבחנים פסיכוטכניים וגם בהם היו לי ציונים לא רעים. עובדת היותי קיבוצניק תרמה גם היא להחלטה לקבל אותי". באותם ימים ארך הקורס עצמו שנתיים, אחריהן עבר לקורס אימון מבצעי במשך חצי שנה, המשיך בקורס אימון מבצעי מתקדם, והשתלב בטייסת המבצעית. גם בה ערך ארבעה חודשי הסבה למטוס F-16 והכשרה מתקדמת נוספת. רק בתום ארבע שנים הפך לטייס קרב מבצעי מן המניין.
כיסופים ממצרים// אחת הגיחות המבצעיות שחרותות בזיכרונו עד היום התקיימה כשהיה בכוננות יירוט בליל הסדר. "ישבנו לתדריך והמוביל אמר לי: יש לי תחושה שכשנשב לשולחן הסדר, תהיה לנו הקפצה. אכן, מצאתי את עצמי בליל יציאת מצרים יוצא לעבר מטוס שהגיע ממצרים ועבר את קו השמונים מייל, בניסיון ליירט אותו. ניסינו לקרוא לו בקשר, בהתחלה הוא לא ענה. בסוף הצלחנו ליצור איתו קשר ולהסיט אותו צפונה לכיוון הים התיכון. הסיטואציה העלתה בי המון תהיות שלא ידעתי לתרגם אותן, אבל הרגשתי שכיסופי כל הדורות נמצאים על כתפיי".
המפציץ האחרון// כטייס מבצעי טס כמעט עשור, שבמהלכו השתתף במלחמת לבנון השנייה. "ביצעתי את מספר הגיחות המרבי, בהן טיסות ארוכות טווח לצורכי צילום. הייתי המטוס האחרון שתקף בלבנון. הבקר אמר לנו שעוד עשר דקות נכנסת לתוקף הפסקת האש וחייבים להתרוקן מכל החימוש, בגלל שבעייתי מאוד לנחות איתו. הטלנו את הפצצות האחרונות דקות ספורות לפני הפסקת האש וחזרנו לנחיתה".
מחפש// כשסיים את קורס הטיס, מצא את עצמו יושב וכותב לילות שלמים על משמעות החיים. "כשהשתחררתי, קיבלתי שלוש הצעות מפתות מהחיים הציבוריים, אבל החלטתי לשבת ולמצוא משמעות לחיים. ידעתי שאני לא הולך להיות טייס באל־על שמתעורר בגיל שמונים עם אותה שאלה: בשביל מה אני קם בבוקר".
החצי השני// גלית, בת קיבוץ אלומות. "הכרנו בגיל צעיר ואנחנו ביחד מאז שהיינו בני עשרים. אחי הגדול היה מאמן של אחיה בשיִט. סוג של שידוך חילוני. התחתנו בגיל 25 ועברנו לדירה של סבא שלי בטבריה, שבה הייתה ספרייה מכובדת עם אלפיים ספרים".
מטייל בבית// אחרי שמונה שנים, סיים את השירות הסדיר ועבר לשירות מילואים. ביניהם לקח שנה הפסקה מהחיים, "כמו שכולם עושים. אבל במקום לטייל במזרח או בדרום אמריקה, החלטתי לטייל בין הספרים בבית. לאחר השנה הזאת, אחרי שהתחיל תהליך צמצום הסד"כ בחיל האוויר וסגירת מערך הנץ, הפסקתי עם הטיסות המבצעיות והפכתי להיות מדריך בבית הספר לטיסה. אחרי שלוש שנים עברתי לשרת במילואים באחד התאים המבצעיים של חיל האוויר בבור".
מפקד// בבית הספר לטיסה הוא קיבל את הפיקוד על קורס הקצינים של בית הספר, שם נחשף לאבולוציה הציונית. "היה לנו ממשק עם בה"ד 1 כדי ללמוד מהם, שם ראיתי ש־40 אחוזים ממסיימי קורס קצינים הם דתיים. הרגשתי שגנבו לי את הציונות. גדלתי בקיבוץ של יגאל אלון, ביקרתי אצל רות אשתו מדי פעם בשבתות ושמעתי סיפורים על אודותיו. גדלתי על זה שציונות זה התיישבות, עלייה וביטחון. לפתע גיליתי שחובשי הכיפות הולכים להיות עמוד השדרה המרכזי של הפיקוד הזוטר בצה"ל. במקום להתמרד נגד זה, מצאתי את עצמי הולך ולומד את העניין לעומק".
באוהלה של תורה// אחרי שנת ההפסקה בבית, החליט לבדוק לעומק את נושא הזהות של עם ישראל, וכך נכנס ללמוד בבית המדרש במשך תריסר שנים. "מתוך זוגיות ברוכה וחברות טובה ואוהבת, הצלחנו לצמוח מתוך האתגרים. בהתחלה אשתי לא שמרה שבת, וכשהיא ראתה את אור השבת היא הצטרפה אליי. עברנו לגור בעלי, שם למדתי ארבע שנים. לאחר מכן עברנו לירושלים, אל הכולל של הרב עמי שטרנברג. משם עברתי לישיבת הר המור לארבע שנים נוספות".
מתבשל// תריסר השנים בעולמה של תורה הסתיימו לפני כשלוש שנים. במשך שנה עבר תהליך עיבוד למטען שקיבל בבית המדרש, כדי להביא אותו להשפעה נכונה בציבוריות הישראלית. "במהלך השנה כתבתי מאמרים והתחלתי לעבוד על ספר אישי - 'דיאלוג עם השמיים'".
עוצר את הגל// אחרי שנה, בעקבות הרפורמה המשפטית, החלה תופעת הסרבנות שקוממה אותו והוא החליט לפעול נגדה. "הייתה חציית קו אדום של שימוש בכלי שאינו לגיטימי. זה היה מפעל יח"צ פסיכולוגי תקשורתי. המאבק שלי היה נגד הטייסים בדימוס, שבעצם הובילו את המחאה, ואני ידעתי את השקר הזה. נגדו נלחמנו בכל עוז". בעקבות מכתב הטכנאים שאותו יזם, ובו דרשו הטכנאים מהטייסים לחזור בהם, גל הסרבנות הראשון נעצר. "השר לוין אמר לי את זה מפורשות. יצרנו דבר מאוד אמיתי. האליטה הכוחנית הזאת בנויה על חיץ בין המעמדות. ברגע שמבטלים את החיץ ומסבירים שהטייסים לא יכולים לטוס בלי הטכנאים, התבטל היסוד שעליו התלות הנפשית מושתתת".
משחרר// במשך הזמן התחדדה אצלו ההבנה שהסרבנות היא רק כלי, ולכן הקים תנועה לשינוי עומק בתודעה הישראלית. "הם מנסים לכפות את האג'נדה שלהם בצורה כוחנית. לכן הקמתי את תנועת 'נצח ישראל' שחרתה על דגלה להשיב את הריבונות לעם. מכיוון שיש כאן אדון שחי בתחושת אדנות כבר מאה ועשרים שנה, אנחנו צריכים להוציא את העבד מתודעת העבדות שלו. כדי לעשות את זה צריך להחיל שינוי תודעה בציבור. לשם כך אנחנו עובדים על הקמת ערוץ אינטרנטי, הסברה וחוגי בית. לצד שינוי התודעה צריך כמובן ליצור אלטרנטיבות. יש מוקדי כוח שפועלים במדינה וצריך לאט לאט לנטרל אותם, כמו ההסתדרות, ארגון המורים וכדומה".
הנחת// שמונה ילדים. עמית־רבקה בת 16 וחצי, אורי בת 15, תמר בת 13, משה־חיים בן 11, יובל בת 9 וחצי, רוני בת 8, רות בת 5 וחצי ויהונתן־יאיר בן שלוש וחצי.
אם זה לא היה המסלול// "בעבר חשבתי להיות אדריכל או אפילו זמר".
במגרש הביתי
בוקר טוב// סדר היום משתנה בהתאם לשעת סיום סדר היום הקודם. "בתקופות האלה הוא נגמר בין שלוש לחמש לפנות בוקר. היום מתחיל בסביבות שמונה בבוקר וכולל ספורט ותפילת שחרית. במצב אידיאלי משתדל להתפנות שעתיים לכתיבה. כשזה לא מצליח – עוסק בניהול. בהמשך היום מתעסק בניהול ולימוד של העולם הציבורי ועולם המשפט. שעות הערב מוקדשות לפעילות ציבורית: חוגי בית, ראיונות, זום שבועי וכדומה. בלילה, כשיש זמן, לומד תורה".
פלייליסט// "בערב שבת משתדל לשמוע שירי קודש ובמוצאי שבת מנגן עם הילדים. אוהב מאוד לשמוע את שירי ארץ ישראל הישנה והטובה".
השבת שלי// "שלוות עולמים, מנוחת אמת, גם לגוף וגם לנפש. מקדיש זמן לאשתי ולילדים בסעודות השבת, לימוד תורה ומשחקי קופסה".
דמויות מופת// "לפני שחזרתי בתשובה זה היה זאב ז'בוטינסקי. ראיתי אותו לנגד עיניי כל הזמן. מאז שחזרתי בתשובה זה הראי"ה קוק זצ"ל, המנהיג הציוני־רוחני הגדול מכולם".
מפחיד אותי// "חושש שלא לעמוד בציפיות של הציבור, וברמה האישית, כלפי בורא עולם – שלא אזכה להיות ראוי לקיים את השליחות שלי".
משאלה// "שעם ישראל יזכה בעת הזאת בעזרת ה' להתגבר על כל הקשיים ולצמוח אל קומת הייעוד שאליה הוא מייחל כבר אלפיים שנות גלות".
כשאהיה גדול// "אהיה קטן".
לתגובות: yosefpr@gmail.com