השבת הייתי עדה לשיחה מיוחדת, שלמדתי ממנה המון.
הנכדה המתוקה שלי עלתה לכיתה ב'. היא ילדה מלאת רגש, טובת לב וקצת שמנמנה, וכבר בימים הראשונים חוותה דחייה חברתית. לצערי, הנושא של ילדים מאותגרים חברתית לא זר לי. בתור אחת שעברה חוויות כאלו כילדה, ואחר כך כאמא שכמעט כל ילדיה התמודדו עם הנושא המורכב הזה, לא התפלאתי בכלל לראות שגם הדור השלישי שלי צריך לעבור חוויות דומות. אך מאוד התפעלתי ונהניתי ממה שאמרה לנכדתי אמא שלה.
במשך השבוע היה הרבה עומס ולא יצא להן לדבר על כך, ובתי הבטיחה לה שבשבת היא תדבר איתה. הילדה סיפרה לאמא בכאב רב שהיא ש-ו-נ-א-ת את כיתה ב' (בעלת רגש כאמור) ושבכל יום היו העלבות והצקות של ילדות. היא הזמינה מישהי לשחק וההיא לא רצתה, אחרת אפילו קראה לה "שמנה". אז קודם כול בתי הקשיבה לה מכל הלב, חיבקה אותה והצטערה איתה ביחד. ואחר כך אמרה לה: "תראי מתוקה שלי, זה באמת מאוד לא נעים לחוות כאלו דברים. אבל זה כל מה שהיה השבוע? לא היו לך גם רגעים נחמדים בכיתה?"
"כן, היו", היא אמרה בחצי פה. "אבל..."
"ומה עם חברה, אף אחת לא חברה שלך?"
"יש אחת...", שוב ענתה לה הנכדה שלי, כשברור עד כמה ההצקות הרבה יותר משמעותיות בעבורה.
"את יודעת, יש בחיים שלנו רגעים שמחים ורגעים עצובים. חוויות נעימות וחוויות מעצבנות. ובתוך הלב שלנו יש מלחמה. מה יהיה יותר חשוב? אם קרה לי משהו מעצבן – זה לא אומר שכל היום היה מעצבן".
"כן, אמא, אבל זה באמת מעצבן. את המעצבן מרגישים חזק חזק בתוך הלב!", ענתה לה נכדתי כל כך ברור.
לבחור בטוב
"נכון", ענתה לה בתי, "אבל זה רק בגלל שאנחנו נבהלים מזה. היצר הרע בא ואומר לך – אוי ואבוי, כמה נורא ואיום, זה כל כך קשה ובלתי נסבל. הוא צועק לך באוזניים שמה שקרה לך עכשיו זה הדבר הכי נורא שיש. אם תקשיבי לו, זה באמת קשה מאוד. אבל את גם יכולה לעשות משהו אחר – את יכולה ברגע הזה לעודד את עצמך. את יכולה להגיד ללב שלך שזה לא נעים, נכון, אבל להזכיר לעצמך את כל הרגעים האחרים שכן היו נחמדים, להזכיר לעצמך דברים טובים שקרו לך, ולהחליט לא להיבהל מהרע. לכולם זה קורה, מתוקה שלי. לכל אחד יש רגעים טובים ורגעים קשים. ככה זה החיים, אבל השאלה היא מי ינצח. את יכולה להחליט להרגיש חזק חזק את הטוב. ואם הרע מציק לך ומבהיל אותך, תיגשי לדבר עם אחותך, תתקשרי אליי, או פשוט תתפללי להשם שיעזור לך לא להיבהל. ויש עוד משהו שאת יכולה לעשות כשקשה לך".
"מה, אמא? מה אני יכולה לעשות?"
"לפעמים השם שולח לנו קושי כדי שנבין איך מרגישים אחרים כשקשה להם. כדי שנרחם על מי שצריך שירחמו עליו. אולי יש ילדה אחרת בכיתה שקשה לה?"
"כן... יש את... שכולן מציקות לה ואין לה חברות. אוי אמא, אני כבר מבינה מה את אומרת. אולי כשקשה לי, וגם כשלא, אני יכולה ללכת ולהיות חברה שלה ולעודד גם אותה!"
מאוחר יותר, במוצאי שבת, כשפתחתי חדשות וכל הצעקות, בהלות, בלבולים ומלחמות קפצו עליי בבת אחת, הזכרתי לעצמי את השיחה המתוקה הזאת. הרגעתי את עצמי מהבהלה שהתעוררה בי ונזכרתי בכל הטוב שמנצח ומאיר את החיים שלנו באור חיובי.
סלמון עם ירקות ופסטו שום צלוי
צילום: שושי גרינוולד
את הסלמון מורחים בפסטו נפלא במיוחד שמתבסס על קונפי שום – שום שלם שנאפה בתנור. מלמעלה מוסיפים ירקות שנצלו אף הם בתנור, והכול ביחד יוצר מנה צבעונית, יפהפייה וטעימה בצורה לא רגילה. אפשר להכין אותה חריפה יותר או פחות, פשוט תוסיפו או תפחיתו צ'ילי גרוס.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן צליית הירקות: 12 דקות
זמן צליית הסלמון: 15 דקות
6 מנות
6 מנות פילה סלמון
3 כפות מלח
3 כוסות מים
לירקות:
עגבנייה אחת
בצל סגול
פלפל שושקה אדום או רגיל
8 שיני שום לא קלופות
שמן זית
מלח ופלפל
לפסטו:
חבילת בזיליקום
1/4 כפית צ'ילי גרוס
2 כפות שמן זית
2 כפות שקדים טחונים
מלח ופלפל
מערבבים היטב את המלח עם המים ומשרים בהם את הסלמון למשך רבע שעה. מוציאים ושוטפים. מניחים בתבנית בינונית.
בינתיים מכינים את הירקות: מחממים תנור לחום של 190 מעלות. פורסים את העגבנייה, הבצל והפלפל לרצועות ומניחים על תבנית התנור, מרופדת בנייר אפייה. זורים עליהם מלח ופלפל ומניחים בצד את שיני השום. צולים בתנור למשך כ־12 דקות, או עד שהירקות מזהיבים קלות והשום מתרכך. מוציאים ומצננים מעט. משאירים את התנור דלוק.
מכינים את הפסטו: "סוחטים" את השום מתוך הקליפה לקערה, מוסיפים את שאר חומרי הפסטו וטוחנים הכול יחד במעבד מזון או בלנדר לתערובת אחידה. מורחים את הפסטו על הדג מכל הכיוונים, מסדרים מעליו את רצועות הירקות ומכניסים לתנור. אופים למשך כ־15 דקות או עד שהדג יציב וזהוב מעט. מגישים יחד עם הנוזלים הטעימים שנקוו בתבנית.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com