באולפן ערוץ 7 מתארחת יפה בלייכברד, תושבת חברון הפועלת בקרב בני נוער וחיילים להטמעת החיבור לחברון עיר האבות, לשיחה על הדרך לחבר ולהתחבר לעיר ולמורשת.
הכול מתחיל בכך שהשיחות והמפגשים מתקיימים בתוך ביתה פנימה, יפה אומרת. "אני מכניסה אותם אליי לבית, ומבחינתי זה הכי חשוב. אני מדברת מתוך הבית שלי ומנסה להאיר ולהביא את חברון. אני מתחילה בלהביא את המקום האישי שלי, מספרת על עצמי עוד לפני המקום שלי בחברון".
יפה, מורה בבית ספר 'גוונים' לנוער חילוני בקריית ארבע, רעייתו של קצין הביטחון של חברון מזה שנים רבות, מספרת על אירועי השנה החולפת מנקודת המבט שלה, והדברים נפתחים, כצפוי, בבוקר שמחת תורה עם ראשית מתקפת הטרור בישובי עוטף עזה.
כבר בשש וחצי היה ברור לה שמשהו גדול קורה בעקבות הטלפונים שקיבל בעלה, יוני. "שבוע לאחר מכן היה לנו בר מצווה לבן, ועד יום לפני כן לא ידענו אם האירוע יתקיים ואם יגיעו אנשים, אבל הגיעו אנשים חוץ מהחתנים שלנו שהיו במילואים. אפילו הבן המגויס קפץ לשעה כדי לומר מזל טוב".
"חודש לאחר מכן הייתה חתונה לבת. מאוד מאתגר לחתן במצב כזה. החתונה אמורה הייתה להתקיים בדרום, החתן היה מגויס ולא היה ברור אם ישחררו אותו רק לחתונה או גם לשבת. החתונה התקיימה בזמן של הפסקת אש. זו הייתה חתנה מאוד מרגשת ושמחה. שבועיים אחר כך גיסי, אביתר כהן מכפר סבא, לוחם במילואים, הפעם האחרונה שהמשפחה, אשתו והילדים פגשו אותו, והוא נהרג. ביום שבו הוא נהרג הבן שלו אמור היה להתגייס. דחו לו את הגיוס. זה מטלטל מאוד. נכנסים לסיפור של שכול וכאב. חודש לאחר מכן, בשלושים שלו, הבן שלנו, מ"פ בצנחנים, מתקשר ואומר 'אני בסדר, אבל אני בדרך לסורוקה'. הוא נפצע, ברוך ה' קל. עד שלא ראיתי אותו לא האמנתי שזה קל כי אני רגילה מהפציעות של בעלי".
לאחר ניתוח להוצאת רסיסים הבן חזר ללחימה. בפסח הוא התארס ולפני כחודש התקיימה החתונה. שבועיים אחר כך חגגה המשפחה ברית לנכד. "זו שנה של רכבת הרים", היא מספרת והסיפורים הללו הם חלק בלתי נפרד מהשיחות ם בני הנוער החיילים והחיילות שמגיעים לביתה למפגש עם יפה ולמעשה למפגש עם חברון.
בין הקבוצות שמגיעות לשיחה אצל יפה ישנן מכינות קדם צבאיות במסגרת "שבוע יו"ש", לפעמים המפגשים מסתיימים אחרי שעה וחצי ולפעמים הם כוללים לינה, הבנות אצלה והבנים בביתה של ענת כהן בחברון, לעיתים מדובר בשבת של שיח ומפגש. לא פעם אותם צעירים שפגשו את העיר בהיותם תלמידי מכינות פוגשים את יפה ואת העיר כחיילים, ובעיניה יש ערך מיוחד במפגש ללא רעשי רקע, ללא תקשורת. "המפגש הזה כשהילדים שלי מתרוצצים, מפריעים ומספרים להם סיפורים, זה מפגש ששובר כל מחסום ומאפשר להם הקשבה".
וגם קבוצות חיילים מגיעות לשיח כן וישיר, בלי פוליטיקה ומחלוקות. זה מתחיל באוכל, יפה מספרת ומציינת כי אין לדעת כמה יתארחו בביתה בשבת. זו יכולה להיות המשפחה הגרעינית ויכולים להצטרף גם 20-25 חיילים רעבים שייעלמו אחרי רבע שעה של חלה ומרק, "קודם כל לתת להם תחושה של בית, לתת להם חיבור, לא אומרים להם ליטול ידיים או לברך, הם יכולים לדבר בטלפון בשבת, תחושה של בית ברמה שמפקד דרוזי שעזב את הגזרה אחרי שנתיים אמר שמה שהוא לוקח מכאן הוא סעודת ליל שבת, האווירה של הבית".
"שיחות הנפש הללו פותחות דלתות. מגיעים אלינו מכל הסוגים", היא אומרת. "חברון היא מלשון חיבור, אני אומרת להם שכשתתחברו לשורשים תהיו מחוברים לעצמכם. אנחנו פוגשים אותם במערת המכפלה. בכל שבוע עוזבות חיילות והן אומרות שהן עוזבות את חברון אבל חברון לא עוזבת אותן. מדובר במפגשים שנמשכים לאורך שנים".
בהמשכה של הסיחה מספרת יפה על האירוע בו נפצע בעלה כשיצא לאירוע בו נהרג רונן חנניה הי"ד, תשוב קרית ארבע, ונפצע קשה עופר אוחנה. היא עצמה לא חששה לשלומו עד שהגיעה שיחת הטלפון שבה הודיע לה שהוא נפצע. הפציעה הייתה קלה, "אבל הוא היה נראה מזעזע. אמרתי לו אתה נפצעת קל ואני נפצעתי בינוני".
"יומיים אחר כך ישבנו באותו מצב ושוב היו יריות. הוא רצה לקפוץ ואמרתי לעצמי מה כל כך ברור בזה שהוא קופץ. זה מגיע מוודאות לגבי הערכים ומה שצריך לעשות", היא אומרת ומזכירה בהקשר זה גם את בנה שקפץ לדרום בבוקר שמחת תורה, "הברור הזה נמצא עכשיו בכל עם ישראל, עם שלם שאומר הנני ומתייצב".