בית הכנסת שלי עלה לכותרות בכל הערוצים, אבל לא בגלל משהו טוב שעשינו, אלא בעקבות פריצה של מפגינות נגד הממשלה.
במהלך חצי השנה האחרונה, תפילת שחרית בשבת בבית הכנסת שלנו הפכה למוקד הפגנות שבועי. קבוצה קטנה של אנשים מבוגרים התאספה שוב ושוב כדי לצעוק על אחד מחברי הקהילה שלנו, חבר הכנסת מהליכוד, יולי אדלשטיין. הם מאשימים אותו בכך שהוא לא עושה מספיק כדי לשחרר את החטופים.
"תגיד ליולי לשחרר את החטופים", פנתה אלי אישה אחת לפני כחודש.
עניתי לה, "קודם כל, אני לא יודע שיולי אדלשטין מחזיק את החטופים במרתף שלו, ודבר שני – הוא לא יקשיב לי".
האישה התעקשה, "לא נכון, לך הוא יקשיב". אמרתי לה, "אני יודע בוודאות שיולי לא יקשיב לי. כבר חמש שנים אני אומר לו שוב ושוב, יולי, תפוצצו את כיפת הסלע בהר הבית, אבל הוא לא מקשיב! אז למה שיקשיב לי עכשיו?" האישה טפחה לעצמה על המצח ואמרה, "אוי, פניתי לאדם הלא נכון". זה היה כנראה הדבר החכם ביותר שאמרה באותו יום.
אם זה סיפור שמתרחש כבר חצי שנה, מה הביא אותו פתאום תחת אור הזרקורים? התשובה פשוטה: המפגינים עברו את הגבול. לפני שאפרט מה קרה, חשוב להדגיש דבר אחד. כל יהודי בארץ רוצה שהחטופים ישוחררו ויחזרו הביתה בשלום ובמהרה. לכן, יש להבין מה עומד מאחורי ההפגנות של "Bring Them Home Now".
האם מישהו מאיתנו לא רוצה להחזיר את החטופים הביתה עכשיו? על מה כל המהומה? יש כאן שני עניינים: הראשון הוא הרצון להחזיר את החטופים בכל מחיר, רצון שרובו המוחץ של העם מתנגד לו. כולנו רוצים לראות את האנשים האלו חוזרים הביתה בבטחה.
לכן אנחנו מתפללים לשלומם ומשקיעים מאמצים רבים כדי להביאם הביתה. במהלך השנה האחרונה איבדנו 700 חיילים שהקריבו את חייהם במאבק נגד האויב, והקריבו את עצמם כדי להגן עלינו ולהציל את החטופים. עסקה בכל מחיר תהיה כניעה לחמאס ותהיה חטא לזכרם של אלה שנפלו.
לכן, בעוד שכולנו מסכימים עם הקריאה להחזיר את החטופים הביתה עכשיו, אנו שוללים לחלוטין את הגישה התבוסתנית שמציעה עסקה שתשחרר את האויב הבא, כפי שקרה עם עסקת שליט.
הנקודה השנייה היא שההפגנות האלה אינן קשורות לחטופים. המפגינים הם למעשה מתנגדים לממשלה הנוכחית, ואינם באמת מעוניינים בשחרור החטופים אלא מנצלים את המצב כדי לתקוף את ראש הממשלה ולפעול נגדו. הם היו באותה מידה צועקים נגד הרפורמה המשפטית כשהיא הייתה על הפרק, ותכליתם היא להביא לסיום שלטון הליכוד והחרדים. אני בטוח שההפגנות ימשיכו גם אם כל החטופים יחזרו הביתה בשלום. הן פשוט יתחלפו בדרישה לבחירות מוקדמות.
ביום חמישי האחרון נכנסה אחת מן המפגינות לבית הכנסת במהלך חגיגת בר מצווה, פרצה דרך דלת צדדית שהייתה נעולה, והשאירה אותה סגורה לכאורה. כאשר המסיבה הסתיימה, והניקיון החל, הדלת לא ננעלה כמו שצריך, והשלישייה חזרה בלילה כדי להיכנס לבית הכנסת ולהפיץ עלונים נגד אדלשטין כמעט בכל מושב.
גיליתי את העלונים בבוקר, אספתי אותם והעברתי אותם לגבאי, ששם לב לאירוע והזעיק את אנשי הביטחון. הנשים נעצרו, נחקרו ושוחררו בתנאים מגבילים.
כששמעו המפגינים על המעצר, הם מיהרו להגיע לתחנת המשטרה בגלילות והפגינו למען שחרור "הגיבורות". ברשתות החברתיות הם טוענים שהמעצר היה לא מוצדק ומתעלמים מהפריצה הבלתי חוקית לבית הכנסת. בשבת בבוקר, הם ערכו מול בית הכנסת שלנו הפגנה רועשת שדרשה מהמשטרה להזעיק כוחות נוספים כדי להגן על יולי אדלשטין ועל המתפללים.
אחד הדברים המרכזיים שעליהם הם התלוננו היה שבעת המעצר, המשטרה אזקה את הנשים. "תראו מה בן גביר עושה לנו... בושה וחרפה, קדימה להפגין". הבעיה היא שאין שום דבר חדש תחת השמש. אני עצמי נעצרתי 15 פעמים במחאות שונות, ושוטרים התנהגו אלי בצורה אלימה.
איך כל זה ייגמר? אני מפחד לכתוב את התשובה. מה שאני יכול לומר הוא שאנחנו מתקרבים לרמה של שנאה פנימית כמו זו שפרצה לפני שנה. עלינו לזכור שחילוקי דעות פוליטיים הם דבר בריא, אך שנאה קיצונית של קבוצות מסוימות יש למנוע. התקשורת נוטה להצביע על "הימין הקיצוני" כעל מקור הסכנה, אך חשוב לזכור שלמרות ששמאלנים הותקפו בגוש קטיף, לא היה חייל או שוטר שהותקף או נפצע.
המשתתפים בהפגנות כיום צריכים ללמוד את הלקח מהעבר ולכבד את המחלוקות הפוליטיות בצורה שונה.
יהי רצון שנראה שלום פנימי, ניצחון על אויבינו החיצוניים, ושכולם יחזרו לביתם בריאים ושלמים. לשנה הבאה בהרצליה! (אתם מבינים למה אני מתכוון...) עם ישראל חי!