"אני מרגישה שאני לא יכולה לתפקד", פתחה דפנה בעצב. "כל כך מתוסכלת מהשיחה שהייתה לי עם אמא שלי. ישבתי מולה והרגשתי כמה היא לא מצליחה להכיל את הכעס שיש לי עליה ועל אבא שלי. כל כך כואב לי שהם פגעו בי".
"ואיך היא הגיבה?", שאלתי אותה.
"היא התגוננה, ואמרה שהיא לא יודעת על מה אני מדברת. נפגעתי והתאכזבתי. אחרי כל השנים האלה, היא לא מסוגלת להודות בטעויות שלה. קראתי ספרים ושמעתי הרצאות על שליטה ברגשות, אבל שום דבר לא עוזר. אני מרגישה שהכעסים והכאבים שלי חזקים יותר מכל דבר אחר בעולם הזה. אני מנסה לשלוט בהם, לנווט אותם, לרכך אותם – וזה פשוט לא עובד."
דפנה פרצה בבכי. "הייתי בקורס של חשיבה חיובית, אבל אני מרגישה שאני מחריבה את החיים שלי בידיים שלי". ביקשתי ממנה לתאר את הסיטואציה. "מתי זה קרה? איפה היית? מי היה שם?".
"זה היה ביום חמישי בערב. אבא שלי נשאר בעסק שלו, האחים הקטנים שלי צפו בטלוויזיה והדגים לשבת התבשלו על הכיריים. היה הרבה רעש".
"בואי נעשה תרגיל", הצעתי לה. "תעצמי עיניים ותחזרי לאותה סיטואציה. מה את מרגישה עכשיו?"
"אני מרגישה כאב חזק", ענתה דפנה.
"ואיפה את מרגישה את הכאב הזה בגוף?", שאלתי. "בחזה".
"מה התחושה הגופנית שהכאב הזה יוצר בחזה שלך?" "תחושת כיווץ".
"כשאת מדמיינת את הכיווץ הזה, מה עולה לך"? שאלתי. "אני רואה אגרוף מכווץ קטן", ענתה. "ומה את מרגישה כלפי האגרוף הזה"? שאלתי. "כעס. אני רוצה שהוא יצא ממני" ענתה דפנה. "אבל כשאני חושבת על זה יותר, אני מרגישה משהו חדש – פחד".
הסברתי לדפנה מה עשינו. "הדימוי עוזר לנו לפגוש רגש עוצמתי בצורה מאוזנת. כשאנחנו נותנים לרגש מקום, הוא מפסיק להשתלט על כל התחושות והופך למשהו שאפשר להתבונן עליו מבחוץ". "ולמה צריך לעשות את זה דרך הגוף?" שאלה דפנה.
"כי הגוף לא משקר. הוא הדרך של הנפש לתקשר איתנו. כשאנחנו עובדים עם הגוף, אנחנו יכולים לחוות את הרגשות בצורה אמיתית ומחוברת".
בהשראת שיטת דמיון נובע (מתוך לימודי הכשרת המנחים במכון דמיון נובע)
טיפול זוגי ופרטני (לנשים) במשברי חיים פסיכולוגיה יהודית - תורת הנפש. קליניקה פרטית בשפלה אפשרות לטיפולים גם בזום ובטלפון. טלפון: 054-4480705 מייל: hanna.tipul@gmail.com למאמרים נוספים: www.hannad.co.il (טיפול פרטני לגברים יינתן על ידי מטפל)