רבי יהושע מקוטנא על הר הבית

אחד היסודות החרוטים על לבם של תלמידי מרן הרב זצ"ל ובנו הרב צבי יהודה זי"ע, הם דברי רבי יהושע מקוטנא, בספרו "ישועות מלכו" יו"ד סימן ס"ו:

"ובפרט עתה, שראינו התשוקה הגדולה [לארץ ישראל], הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. אשרי חלקו שהוא ממזכה הרבים".

הדברים נכתבו בשנת תרנ"א – שש שנים לפני ה"קונגרס הציוני הראשון", כאשר מספר העולים לארץ היה מתי מעט.

רבי יהושע מקוטנא ידע לזהות, שהמעטים העולים כעת לארץ, הינם פורצי דרך לרבים, שעוד עתידים להגיע אחריהם. את הביסוס להבנתו זו הוא מחדד בדבריו לעיל, שהתעוררות התשוקה לשוב לארץ ישראל אצל מגוון של יהודים, סימן היא משמים להתנוצצות רוח הגאולה.

כידוע, לא כולם הסכימו עם דבריו של רבי יהושע מקוטנא. היו שחלקו על דרכו, וסברו שטרם הגיעה עת הגאולה. עם זאת, למדונו רבותינו, ולימדה ההיסטוריה, שהוא הוא הצודק, והחולקים עליו החמיצו את גודל השעה. צריך לדעת להתבונן במעשי ה', וללמוד מהם על מהלכי ה' בעולמו, ומה ה' דורש מאיתנו. התעוררות הרצון באומה, סימן גדול הוא משמים, שהגיעה העת לשוב ארצה.

את היסוד הזה צריך ליישם גם בשלבים הבאים של גאולתנו. נדרשים אנו להתבונן במציאות, ולא להחמיץ את השעה, כאשר נשמת כנסת ישראל מתעוררת להתקדם למדרגה חדשה בתהליך גאולתנו.

כיום, נראה שהעיקרון שקבע ה"ישועות מלכו" בנוגע לארץ ישראל, הולך ומתקיים בנוגע להר הבית והמקדש.

אחרי מלחמת ששת הימים, עלו המוני בית ישראל אל הר הבית למטרות תיירות, ללא טבילה, ואף נכנסו את מקום ההיכל והעזרות בטומאת מת – דבר שיש בו איסור כרת. בעקבות כך, הוציאה הרבנות הראשית, והצטרפו אליה רבים מגדולי ישראל, מכתב נגד העליה להר הבית. עדיין לא התעורר רצון באומה למדרגת הר הבית. בחצי היובל שלאחר מכן, העולים להר הבית בטהרה היו מתי מספר, והציבור התייחס אליהם בתימהון.

בשנים האחרונות, מספר העולים להר הבית בטהרה – דורשי המקדש, הטובלים לפני העליה ומקפידים להיכנס רק למחנה לויה - הולך ורב. בכל שנה מספר העולים גדל, ויש ימים מיוחדים, שבהם עולים ביום אחד, יותר ממספר העולים במשך שנים שלמות בעבר.

העולים בטהרה ובמורא הולכים ורבים. יהודים שומרי תורה ומצוות אשר הם באים אל הר בית ה' בשם דרישת ציון. בין העולים אנו פוגשים יותר ויותר רבנים, ואף מסממני הריבונות של מדינת ישראל: שרים וחברי כנסת.

גם הגבלות המשטרה הולכות ומתמעטות, ובכל פעם נופל "איסור" נוסף. מי שבמשך תקופה לא עלה להר הבית, כאשר יעלה מחדש לא יאמין למראה עיניו.

להיתלות היום באיסורי הרבנים מלפני עשרים, שלושים, ארבעים, חמישים וכמעט שישים שנה, זה לפספס את גודל השעה שהתחדשה מאז. אכן, בשנים הראשונות אחרי מלחמת ששת הימים טרם התעוררה כנסת ישראל לעניין, טרם ראינו את הציבור בהשתוקקות הולכת ורבה להר הבית כדרישת המקדש, ולכאבנו, רבים מהעולים להר הבית עלו באותה שעה ללא כיפה על ראשם, עשו זאת כ"תיירים", ללא מורא מקדש, ללא דרישת המקדש, ובטומאה. ממילא, הרבנים הגדולים בשעתם, נתנו את ההוראה שהיתה מתאימה לכלל הציבור על פי מקומו אז.

קורא הדורות מראש שתל ממש בשנים אלו את ההשתוקקות להר הבית, שהולכת וגדלה. הוא קורא לנו לקרוא את המציאות, ללמוד מדרכו של רבי יהושע מקוטנא ולראות את הסימן הגדול משמיים. לשמוע את תחייתה של כנסת ישראל והשתוקקותה להתקדם לשלב הבא של הגאולה, ולפעול לשם כך. ו"עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת: כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו".