אלפים הגיעו היום (רביעי) לבית העלמין בכפר עציון להשתתף בהלוויתו של סמ"ר דותן שמעון שנפל בקרב בעזה.
האב, ירון, ספד לבנו בדמעות. "דותן אני לא מאמין שכתבתי הספד עליך. לפני יומיים כתבת שהכל בסדר ושאתה נכנס לעזה ואוהב אותנו. תמיד הרגעת אותנו שהכל טוב ואין מה לדאוג. גיא, נופר ז"ל ואתה הייתם כל עולמנו וגאוותנו. תמיד התגאיתי בכם. דותן, היית ילד של שמחה, נתינה ואהבה עד אין סוף לכל אדם.
כשהגיע זמן הגיוס התלבטת לאן ללכת וידעתי שתעשה בכל מקום הכי טוב. כשהלכת לגבעתי אמרת לי 'אבא אני ממשיך את הדרך שלך'. בטקס מסע הכומתה של החיילים שלך התגאנו בך כל כך. ראיתי איך החיילים שלך מדברים אליך באהבה וכמה הם רצו שתעניק דווקא להם את הכומתה שלך".
"בזמן השירות הצבאי יצא לי להתבונן בך וללמוד ממך כמה דברים. קיבלת וכיבדת כל אדם באשר הוא ולא משנה מי הוא. הייתי אהוב על כולם", הוסיף האב.
"דותן, אני לא מעכל שאנחנו צריכים לקבור שני ילדים. הלב מסרב להאמין שלא תחזור הביתה. הלוואי שתגיד לי שזה סתם חלום. דותן, כשאתה עכשיו עולה למעלה ליד כיסא הכבוד עם הקב"ה ונופר האהובה, תמסור לנופרי שתבוא אלי יחד איתך בחלום ותחבק אותי חזק. קח את נופר ותבקש מהקב"ה שנמשיך לשמוח ולחייך כמו שאתם הייתם מחייכים בכל מצב. ושישמור על כל החיילים, ירפא את כל הפצועים ושיחזיר את החטופים הביתה בריאים ושלמים. דותן, תעיר אותי מהחלום, חלום שחזר אלי אחרי 11 שנה. אני אוהב אותך", סיכם האב.
אימו של דותן, אורית, ספדה: "דותני שלי, ילד מתוק שלנו, אני לא מאמינה שדפקו לנו בדלת בשעה מאוחרת. אני קמה מהמחשב ברעד מציצה בעינית ורואה מישהו גבוה. החייל שואל אותי אם אני אורית ואם בעלי בבית. שאלתי 'מה קרה לדותן, הוא נפצע'? והוא בשלו, בעלך בבית? אז אני צועקת, ירון, יש חיילים בדלת, והוא אומר: לא יכול להיות. והחייל אומר את המשפט 'צבא הגנה הגנה לישראל מודיע על נפילתו של דותן שמעון. ואני אומרת לו שלא יכול להיות, שזו טעות, שהוא סתם אומר.
אני בשידור חוזר. אני ואבא כבר הסתכלנו ביומן מתי האזכרה של נופר, וחשבנו שהשנה נעשה אזכרה בקטנה, כי יש כל כך הרבה חיילים הרוגים, ומה הקשר לעשות אזכרה. ומה זה קשור ואני שואלת מה זה קשור שאתה לא כאן? ואתה אלוקים, מה אתה רוצה ממני? מה אתה רוצה, תגיד לי מה! לא מספיק לך תינוקת קטנה בת חמישה ימים, לא מספיק לך את נופר שם, גם את דותן לקחת? צריך להגיד לאנשים לא לחנך את הילדים שלהם להיות טובים כי אז אתה לוקח אותם. שלא יעשו כלום ואז הם ישארו עם ההורים שלהם. אנחנו צריכים לחשוב איך אבא גיא ואני ממשיכים בלעדיך. ושוב אותו סיפור, יבואו, יחבקו, יהיו עצובים ואז ילכו. הכל יהיה עצוב כפליים".
האח גיא נפרד: "דותן, מה קורה פה, למה אני מוצא את עצמי פותח מסמך בשם שלך? אמרנו שאנחנו חסינים ממוות בגלל נופר. היית הגרסה המשופרת שלי. אני לא יודע אם אתה יודע, מתחילת המלחמה אתה זה שהכתבת לי את לו"ז היציאות. היית את האח הכי טוב שהייתי יכול לבקש. כשהסעתי אותה למלחמה לבסיס שיחקתי אותה קול אבל התחלתי לדאוג כמו שאף פעם לא דאגתי. התייעצת איתי אם לצאת לקצונה. הייתי ממש נחוש שלא תצא כי לא רציתי להגדיל את הסיכוי שלך למות. איך אפשר לתפוס את זה שאתה מת? איך אפשר לא לראות את היופי שלך עוד. אתה משאיר אותי לבד בבית. חגגנו יומולדת בראשון, אבל היה ברור שזה לא תופש ונצטרך לחגוג שוב".
"אתה כל הזמן מרשים אותי עוד ועוד. כל הרגישות שלך, היית מושלם, לתת להורים את החיבוקים והתמיכה. אתה פשוט אחלה גבר. אני ארגיש אותך איתי. כשרציתי לדבר על נופר - יכולתי לדבר איתך. אני לא יודע איך את מודד עכשיו. אז עכשיו מרגיש מאוחר מידי, מה נאחל לך? אושר? בריאות? הצלחה? אז מה, אני לא אברך בכלל? אז אברך את ההורים ואת החברים, שנהיה בריאים בגוף ובנפש", ספד אחיו של דותן ז"ל.
בשם צה"ל ספד אל"מ גיא ביטון. "אנו כואבים את האובדן הנורא לחם בעת שנלחם על הגנת המולדת. אין במילים לתאר את האובדן הגדול. התגייסת מתוך אמונה, בחרת להיות לוחם בכדי לעשות שירות משמעותי. היית נחוש להיות מפקד וחובש קרבי כי להיות לוחם בשקד לא הספיק לך. השתתפת באירועים מבצעיים שונים.
היית אדם חברותי אוהב ואהוב על הבריות. מלא בנתינה. תמיד חייכת, תמיד דאגת לאחרים. חבריך לפלוגה ידעו שכשאתה לצידם – יש על מי לסמוך. אתמול עת שלחמת במשימה מבצעית ברפיח נפגעת ונפלת חלל. אני מתחייב בפניך שחטיבת גבעתי תמשיך את משימתך עד תום. נלחם בחמאס ונמשיך עד הנצחון. לא נפלת לשווא. אנחנו ננצח, ונהיה חזקים יותר, כעם, כמשפחה וכפרט. אתה פוגש את נופר אחותך הגדולה. שמור עליה, שלח לה חיבוקים חמים ממשפחתך ונגן לה בגיטרה. תחסר לנו מאוד. נוח על משכבך בשלום", הוסיף ביטון.