במקום בו יעבור השופל

בעוד 9,000 יחידות הדיור שמתוכננות להיבנות במתחם שדה התעופה בעטרות תקועות בצנרת הבירוקרטיה, המשילות בשטח המיועד הולכת ומתאדה מיום ליום. כבר חודשים ארוכים שהמתחם ההיסטורי הפך למזבלה אחת גדולה, אך בשבת האחרונה נחצה קו אדום נוסף. בסרטון שהגיע לידי 'בשבע' נראה כי משליכי האשפה הגדילו לעשות והשליכו במקום כמויות פסולת בלתי נתפסות, עד כדי כך שחסמו את הכניסה למבנה הטרמינל ההיסטורי. דרכי הגישה למבנה נחסמו אף הן. אומנם שעות אחדות לפני ירידת הכתבה לדפוס הגיע למקום צוות של עיריית ירושלים ופינה בזריזות את הכמויות העצומות של הפסולת וניקה את המתחם, אך אווירת ההפקרות שאיפשרה את השחתת האתר עדיין מרחפת.

שדה התעופה עטרות הוקם לפני כמאה שנה בידי הממשל הבריטי על אדמות המושב היהודי עטרות, בדרך בין ירושלים לרמאללה. בתחילה שימש את הבריטים ולאחר קום המדינה שימש את הירדנים. עם שחרור המקום במלחמת ששת הימים, הפך לשדה תעופה ישראלי־אזרחי שפעל במקום עד שנת 2000, אז הוחלט לסגור אותו בשל פרוץ האינתיפאדה השנייה. למרות שהמתחם נטוש, מבנה הטרמינל, מגדל הפיקוח וכן מבנים נוספים עדיין עומדים על תילם, והם מוכרזים רשמית על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת כמבנים לשימור.

לפני כארבע וחצי שנים הגיש משרד הבינוי והשיכון לעיריית ירושלים תוכנית להקמת שכונה חדשה בשטח שדה התעופה, הצפויה לחצוץ בין כפר עקב ובין ירושלים. שטח השכונה כ־1,243 דונם, והיא כוללת כ־9,000 יחידות דיור, 350 אלף מ"ר של שטחי תעסוקה ו־45 אלף מ"ר של שטחי מסחר, בתי כנסת, מקוואות וישיבות. לפני כשלוש שנים אישרה עיריית ירושלים את הקמת השכונה בוועדה לתכנון ובנייה.

"אזור צפון ירושלים סובל מבעיית משילות נוראית", מרחיב יוסף שפייזר, יועץ לענייני ירושלים בתנועת רגבים, לשעבר חבר מועצת העיר ירושלים. "יש שם שכונות ענק, מחנה הפליטים שועפט וכפר עקב, שבהם מתגוררים יותר מ־100 אלף ערבים - שנמצאים בתחומה המוניציפלי של ירושלים, אבל מחוץ לגדר הביטחון. למדינת ישראל אין שליטה שם. יש שם כאוס, ואקום שלטוני. עיריית ירושלים מפנה שם את הזבל, ומספקת שירותי חינוך, שאנחנו לא יודעים לפקח עליהם, ונבנים שם גורדי שחקים של 40 קומות ללא אישור".

מתוקף תפקידו הקודם בעיריית ירושלים כחבר בוועדת תכנון ובנייה, הוא גילה שלעירייה אין נתונים לגבי כמות האנשים שמתגוררים בשכונות הללו. "נאלצנו לבקש מאנשי העירייה שיספרו דודי שמש, כדי שנוכל להניח כמה משפחות יש שם. המצב שם אבסורדי. כך, לדוגמה, את המים הרשות הפלשתינית מספקת לשכונות בתוך השטח המוניציפלי של ירושלים. למעשה צפון ירושלים עלולה ללכת לאיבוד, שלא לדבר על הסיכון הביטחוני שכרוך בכך. אותם מבנים של 30 קומות בשכונות הערביות נמצאים עשרות מטרים מקו הבתים הראשון של שכונות יהודיות, לדוגמה פסגת זאב, נווה יעקב – ושולטים עליהם באש ותצפית. מדינת ישראל לא נכנסת לשם, אלא אם כן יש איזה אירוע ביטחוני חריג, האזור הזה הוא פשוט שטח הפקר. ראינו בשבעה באוקטובר שברגע שמזניחים מקום, החומה או הגדר לא תעצור. אם חס ושלום יהיה אירוע, אנחנו בסכנה מוחשית ביותר".

שפייזר מחדד כי שכונת עטרות היא בעצם עתודת הקרקע האחרונה שנותרה לבנייה בצפון ירושלים, שגם תעצור את הרצף הערבי. "כמו שאנחנו יודעים, היכן שיש יישובים ומגורים הטרור יורד והפשיעה יורדת. יש יותר אחיזה בשטח. האזור הזה היה מיועד לבניית שכונה עם 9,000 יחידות דיור, שגם יהוו חיץ ביטחוני אבל גם יורידו את מחירי הדיור המאמירים של ירושלים. היות שירושלים סובלת מהגירה שלילית, בגלל מחירי הדיור המטורפים. זאת שכונה שאם הציבור החרדי יבחר לגור בה, זה קצת יוריד את הלחץ משכונות אחרות, שבהן יש קצת מתחים בין הציבור החרדי לציבור הכללי. השכונה הזאת היא חבל ההצלה של ירושלים".

הדרג המדיני מעכב

כאמור, לפני כשנתיים, בתקופה של ממשלת בנט־לפיד, אישרה ועדת התכנון המקומית של עיריית ירושלים את הקמת השכונה, אך משם היא עלתה לוועדה המחוזית – שם היא תקועה עד עצם היום הזה. "אנחנו בוועדה המקומית בעירייה הצבענו כמובן בעד. גם ראש העיר הגיע להצבעה. הוא תומך בהקמת השכונה הזאת. זה היה יום חגיגי. הרגשנו שירדה לנו אבן מהלב אחרי שנים של עבודה ודחיפה. משם זה עלה לוועדה המחוזית. שם, הם מצאו דרך למסמס את ההחלטה של הוועדה המקומית ולעכב את הקמת השכונה. התירוץ שהם מצאו הוא תסקיר סביבה שחייבים לעשות במקום. עד שהם לא יעשו תסקיר סביבה, לא יאשרו את הקמת השכונה".

באותה תקופה שרת איכות הסביבה הייתה תמר זנדברג, ממרצ. "היא תקעה את זה, ובמקום שיהיה תסקיר סביבה מהיר ויעיל היא דאגה שזה יתמסמס וייעצר", מעדכן שפייזר. "הסיפור הזה יכול גם להימשך שנים רבות. בינתיים עיריית ירושלים אישרה הקמת שכונה ערבית במרחק של כמה מאות מטרים משם, שכונה שנקראת לנה, או בתרגום: לנו - שלנו. זו שכונה של יזם פלשתיני עם מגדלים גבוהים. והפלא ופלא, השכונה הזאת כן אושרה בוועדת התכנון. כלומר, תסקיר הסביבה לעטרות נתקע, אבל לשכונה הערבית הוא לא נתקע, והשכונה שם אושרה".

יחד עם זאת, מזכיר שפייזר, שכונת עטרות צמודה לכפר עקב, שכונה ענקית עם גורדי שחקים. "למי שבאמת אכפת מהסביבה, לכאורה אמור להיות אכפת לו מאותם ערבים שבנו שם גורדי שחקים שלא כחוק. יש שם 100 אלף תושבים. אז שידאג גם לבריאות שלהם, וכמובן יעזור לתנועת רגבים או לגופים אחרים לדאוג לבריאות הערבים, ובעצם לחזק את המשילות בשכונות האלה. כמובן שזה לא קורה. אנחנו נתקלים בעמותות שמאל שמונעות דווקא את הפעלת המשילות בשכונות הללו".

מאז נתקע אישור השכונה בוועדה המחוזית בתסקיר סביבה, הפך חלק מהמקום לחניון אוטובוסים, וחלקו האחר הפך לאתר פסולת בלתי־חוקי שהולך וגדל מיום ליום. "דווקא בימים האלה, למען המדינה, למען חיזוק המשילות שלנו, אנחנו חייבים להציל את ירושלים ולאשר את השכונה. זה חונה בדרג המדיני הבכיר. אנחנו יודעים שראש העיר תומך, אנחנו יודעים שכל הארגונים הציוניים - ארגוני התכנון, מוסדות התכנון - כולם תומכים. הגיע הזמן שזה יצא לפועל".

"מבירור שקיימתי עם גורמי העירייה, מתברר שמדובר בפסולת בניין שהושלכה בתחומי טרמינל שדה התעופה הבין־לאומי בעטרות. ההשלכה כמובן היא עבירה פלילית. מי שביצע אותה עבר על חוקי הפסולת", מזדעק אריה קינג, סגן ראש העיר ירושלים. "בכוונת העירייה לחקור את הנושא, לאתר את העבריינים ולהגיש תביעה נגד משליכי הפסולת ולמצות איתם את הדין. אני שמח שהעירייה פינתה את הפסולת מטרמינל עטרות וביצעה ניקיון. אני מודה לצוות אגף האכיפה והשיטור העירוני, לאגף התביעה העירונית ולמחלקת איכות הסביבה על הטיפול המהיר. לצערי הרב, שדה התעופה עטרות הפך להיות יעד לפלישות ולפעילות בלתי־חוקית של גורמים רבים. זאת בשל אוזלת ידה של ממשלת ישראל, אשר הפקירה והזניחה את המקום האסטרטגי הזה, מה שבא לידי ביטוי באי־קידום התוכניות להקמת השכונה שכל כך חשובה לעתידה של ירושלים, יחד עם חוסר האכיפה והפיקוח על השטח החשוב לעתיד העיר".

"שכונת עטרות הייתה חייבת כבר להיות בשלב הבנייה וההכשרה של התשתיות", קובע קינג. "הסיבה היחידה לכך שזה לא קרה היא שממשלת הימין הקודמת התעכבה, ממשלת השמאל בראשות בנט ולפיד בכוונה באמצעות השרה להגנת הסביבה גרמה לעיכוב של כשנתיים, ממשלת ישראל הנוכחית לא מספיק דוחפת לפתרון הבעיות שיצרה ממשלת השמאל, והנה אנחנו עומדים כבר ארבע וחצי שנים בעיכוב מיותר. ממשלת ישראל צריכה להפשיל שרוולים ולוודא שעד סוף שנת 2025 השכונה הזאת מקבלת את כל האישורים התכנוניים הנדרשים".

מסתירים את ממצאי התסקיר

"השלכת הזבל מעידה על חוסר שליטה מספקת באזור. זה רק מעצים את החשיבות לקדם את השכונה כמה שיותר מהר ולשלוט על השטח", מאבחן חיים סילברשטיין, יושב ראש ומייסד JCAP - מרכז ירושלים למדיניות יישומית. "עד כמה שידוע לי, מגורמים ממשרד איכות הסביבה ומעיריית ירושלים שמעורים בנושא, התסקיר הסביבתי הנדרש להקמת השכונה הושלם בהצלחה. אומנם היו כמה מפעלים שהיו בעייתיים, אבל יש אפשרות להתקדם עם הנושא הזה, כי כביכול מבחינה מעשית זה המכשול האחרון לאישור בוועדה המחוזית. הם צריכים להשלים את העבודה הזאת. גם אם צריכים לסגור מפעלים או להתאים מפעלים בשנים הקרובות, זה לא אומר שאי אפשר לקדם את השכונה. הסיבה שזה לא מתקדם לאישור הסופי בוועדה המחוזית היא פוליטית ולא מקצועית. זאת אומרת שכרגע ההחלטה מונחת בפני הגורמים המדיניים".

"חשוב להבין את החשיבות האסטרטגית של המקום", מבקש סילברשטיין להדגיש. "בעצם זה השטח הפנוי הגדול ביותר שנשאר בירושלים, יותר מ־1,200 דונמים שהתפנו בעקבות סגירת שדה התעופה עטרות. מהעובדה שעיריית ירושלים העבירה כבר את אישור השכונה בוועדה המקומית, בהובלת ראש העיר משה ליאון, אפשר להסיק שאת מה שהעירייה צריכה לעשות בנושא הזה, היא עשתה. עכשיו זה בידיים של מקבלי ההחלטות בדרג המדיני".

מאז שקבלן בנייה התחיל לשפוך פסולת במקום, פנה סילברשטיין לרשויות בדרישה להתקנת מצלמות. "יש שם נוכחות די דלה של מג"ב, ואנחנו רוצים שיגבירו את הנוכחות של מג"ב באזור. יש כוח די גדול של מג"ב במחסום קלנדיה הסמוך, ואנחנו רוצים שיגבירו את הסיורים בשטח, כדי למנוע תופעות כאלה ולהגביר את המשילות במקום".

"ההיסוס של הממשלה מונע בעצם מהעירייה לממש את האפשרות לבנייה במקום, היסוס מדיני של לחץ בין־לאומי", מוסיף רן ישי, ראש אגף המחקר של JCAP, לשעבר מנכ"ל משרד ירושלים ושגריר במשרד החוץ. "אין כאן באמת הבדל בין המקום הזה למקומות אחרים בירושלים של אחרי 67', למעט העובדה שכאן הלחץ הזה כן עובד. הלחץ הוא בעיקר של מחלקת המדינה האמריקאית, בדומה לניסיון שלהם למנוע מטראמפ להעביר את השגרירות. בהתחלה טראמפ גרר רגליים, אחר כך הוא פעל. לא נראה לי שהוא התרגש יותר מדי מהעניין הזה. אנחנו אלה שמתרגשים, ומוצאים תמיד כל מיני תירוצים, כמו תסקיר הסביבה המפוקפק הזה. כנראה שרק יהודים בירושלים נושמים זיהום והערבים לא, כי לשכונה הערבית של אל־מסרי (הקבלן הפלשתיני - י"א), לא היה עיכוב בתסקיר סביבה".

"מצד אחד, יש כרגע איסור לבנות, או עיכוב לפחות לבנות כרגע בעטרות, מסיבות של איכות הסביבה וזיהום אוויר. מצד שני, בימים אלה משלימים בניית שכונה לאוכלוסייה הערבית, וזה כן בסדר. אז אחד מהשניים: או שמשקרים ליהודים, ומספרים להם סיפור שיש בעיות של הגנת הסביבה כשבעצם ההתנגדות היא התנגדות מדינית, והם מנסים להשתמש בתירוצים אחרים כדי לא להגיד שנכנעים ללחץ, אז מספרים סיפור של זיהום אוויר, או - וזה יותר גרוע - שנותנים לערבים לבנות שם, ולא אכפת מה שהערבים נושמים, כי הם נושמים אוויר מזוהם. זה לא יכול להיות משהו באמצע, כי זה באותו מקום ובאותו זמן. לא יכול להיות הבדל. לפני חצי שנה, בהתאם לחוק חופש המידע, ביקשתי לקבל מהם את התסקירים שהם עשו בשנים האחרונות בעטרות. זה לא מידע מסווג. לא קיבלתי את זה עד היום, מסיבות השמורות עימהם. הם גם עוברים על החוק, כי שילמתי אגרה והם מחויבים לתת. אם היו כאלה תמי לב והכול היה בסדר, אני לא רואה סיבה למה שלא ייתנו. אם לא נותנים, כנראה שיש סיבה".