רגע אחרי שפרצה הסערה במערכת הפוליטית סביב מינויו האפשרי של גדעון סער לתפקיד שר הביטחון, צפו ועלו שני טיעונים עיקריים נגד המינוי. מדובר אומנם בטיעונים צפויים למדי, אך הם מעלים שאלות כבדות משקל שראוי לתת עליהן את הדעת.
את הטיעון הראשון הציג בצורה הנחרצת ביותר הרמטכ"ל לשעבר חבר הכנסת גדי איזנקוט מהמחנה הממלכתי. הוא טען שסער פשוט לא יכול למלא את התפקיד מתוך חוסר ניסיונו. "סער לא כשיר להיות שר הביטחון במציאות הזאת - ייקחו לו חודשים ארוכים להיחפף לתפקיד, זה לא אישי. זה הימור על עתיד המדינה". סער אינו הראשון שנטען נגדו שאדם שמגיע מהשדה האזרחי ולא בנה את הקריירה שלו בצה"ל והיה גנרל - אינו יכול להתמודד עם תפקיד כמו זה של שר הביטחון.
את הטיעון השני הציג היטב חבר הכנסת אלעזר שטרן מיש עתיד, שעשה קריירה ענפה בצבא, אבל דווקא הטיעון הראשון אינו מדאיג אותו. "שר ביטחון יכול להיות אזרח, ושר ביטחון אזרח יכול ללמוד את מערכות הביטחון ולהשפיע, וכבר היו כאלה. אבל כאשר מתנהלת מלחמה בשבע חזיתות, כדי להחליף שר ביטחון בכל אחד אחר ובמיוחד באזרח שצריך ללמוד מה קרה במערכות הביטחון בשנה האחרונה החל משבעה באוקטובר, צריך ללקות בחוסר אחריות ברמה הגבוהה ביותר. הדברים נכונים הן לגבי הממנה, ראש הממשלה, והן באשר לממונה, יהיה אשר יהיה. הדברים נכונים כמובן גם באשר לכל מי שיתמוך במהלך שכזה".
שטרן גם נתן נימוק משמעותי לטיעון שהעלה. "לכו תסבירו את זה למפקדים וללוחמים בשטח, לכו תסבירו את זה לאימהות, לנשים ולילדים של המילואימניקים. לכו תסבירו את זה לאזרחי ישראל שמצפים להנהגה יציבה ובטוחה ברגעים הכי קריטיים של המדינה. כשהחזיתות בוערות וההכרעות כבדות משקל, זה לא הזמן לניסויים פוליטיים, אלא לחוזק, ניסיון ואחריות".
מה שטוב לארצות הברית
עד 1976 תפקידו של שר הביטחון היה מעומעם מאוד מבחינת הגדרות. באותה שנה הוא הוסדר בחוק יסוד הצבא. בחוק נקבע כי השר נושא באחריות למה שקורה בצבא ונותן פקודות רק דרך הרמטכ"ל. מצד שני חלק ניכר מההחלטות הכי משמעותיות של השר דורש את אישור ראש הממשלה או הקבינט. גם ראש הממשלה יכול לעקוף את השר במגוון דרכים.
התפקיד של שר הביטחון, כפי שנגזר מהחוק, היה להוביל את המדיניות של הממשלה מול הצבא, שאמור להתאים את עצמו לאותה מדיניות. השר גם צריך להציג את עמדת הצבא ואיך לדעתו צריך להתייחס אליה.
נתחיל בטיפול בטענה הראשונה. בתפקיד שר הביטחון כיהנו מאז קום המדינה עשרים שרים שונים (מקצתם כיהנו בו זמנית בתפקיד ראש הממשלה) - עשרה מהם באו משורות הצבא (שישה היו רמטכ"לים) ועשרה לא שירתו כלל בצבא או סיימו בדרגות נמוכות. לאורך שנות קיומה של המדינה, בכשליש מהתקופה עמד בראש משרד הביטחון אדם ללא ניסיון צבאי משמעותי, במחציתו היה מדובר בדוד בן גוריון.
בן גוריון כאמור לא היה בעל רקע צבאי, אלא היה מנהל טוב. בתקופתו כשר ביטחון ישראל נחלה הצלחות צבאיות. לוי אשכול השאיר גם הוא בידיו את תיק הביטחון. עם זאת הוא כיהן לפני כן בתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון. גם שמעון פרס החזיק בדיוק באותו ניסיון כמו אשכול כשמונה לתפקיד שר הביטחון. האיש אולי הבולט ביותר היה משה ארנס, שאומנם שירת בחיל ההנדסה בצבא האמריקני אך לא בצה"ל. הרקע שלו היה בעיקר תפקיד בכיר בתעשייה האווירית לפני שהתיישב בכיסא השר במשרד הביטחון. כמובן בל נשכח את עמיר פרץ, שגם הוא כיהן בתפקיד ללא שום ניסיון ביטחוני של ממש.
בארצות הברית לדוגמה המצב שונה לגמרי. לשר ההגנה מתמנה אזרח שלפחות שבע שנים לפני מינויו לא היה איש צבא. הרציונל מאחורי המהלך הוא לאפשר לאדם לצאת מהצבא, שהוא מטבעו יותר מיליטנטי, ולהיכנס לעולם מקבלי ההחלטות שדורש לראות תמונה רחבה שמשלבת מדינאות וצבא, וגם לבחון את הלך הרוח של הגנרלים שמגיע לפתחו ולייעץ לנשיא.
האמריקנים ניהלו את מלחמת וייטנאם עם רוברט מקנמארה, שר הגנה בעל כמעט אפס ניסיון צבאי, שבכלל ניהל חברת רכב (פורד). אחריו כיהנו שני שרים - אחד מהם ללא ניסיון כלל (קלארק קליפורד) ואחר עם שירות של שנה בצי האמריקני (מלווין ליירד). למלחמות עיראק ואפגניסטן גויס שר הגנה עם ניסיון, דונלד רמספלד, אבל גם כאן מדובר באדם שהיה טייס צי במשך שלוש שנים.
אלא שדווקא שני הנשיאים האחרונים, טראמפ וביידן, ביקשו לייצר יוצאים מן הכלל לתקנת הצינון של שבע השנים. שר ההגנה האמריקני הנוכחי, לויד אוסטין, היה מפקד פיקוד מרכז של הצבא האמריקני. האם זה שינה מהותית את ההתנהלות הביטחונית האמריקנית? ספק גדול.
אלוף משנה (מיל') פרופ' גבי סיבוני ממכון משגב לביטחון לאומי סבור כי עדיף שר ביטחון עם רקע אזרחי מאשר גנרל. "להבנתי החסרונות של איש צבא שמכהן בתפקיד שר הביטחון גוברים על היתרונות. זה נכון שאיש צבא גדל בתוך המערכת הביטחונית, מכיר אותה היטב ויודע כיצד לפעול מולה. אבל זה גם החיסרון, כי איש צבא בכיר שמכיר את המערכת, מכיר גם לעומק את האנשים, והוא מביא איתו את כל המטען הזה למשרד הביטחון".
איפה זה עוד בא לידי ביטוי?
"אחת הבעיות של צה"ל וישראל היא שאין פיקוח אזרחי נאות על הצבא ומערכת הביטחון. זו בעיה שקיימת גם בנושא המינויים בצבא, בכל נושא הבקרה האזרחית על הצבא. אלה תפקידים של שר הביטחון והוא לא מבצע אותם. כשיש שם איש צבא כנראה קשה מאוד לפקח על מי שבעבר היו לצידך. אלה שבאמת פעלו בנושא של הפיקוח היו נדירים מאוד, והם כמובן היו אזרחים.
"אזרח צריך להגיע עם הבנה של המצב המדיני לצד הבנת תפיסת הביטחון, לספק הכוונה לצבא בנוגע לבניין כוח והפעלתו ולעשות בקרה של ממש. במאזן הזה טוב יותר אם למדינת ישראל בעת הזאת יהיה שר ביטחון שמגיע מהשדה האזרחי ולא מהצבאי".
יאמרו לך שמהלך ההחלפה נעשה מטעמים פוליטיים, וזה כשלעצמו לא ראוי.
"פוליטי זה לא מילת גנאי. זה בסדר גמור שהמינוי יהיה פוליטי. כל שר ביטחון מתמנה מטעמים פוליטיים".
יש גם מי שטוענים שהחלפת שר ביטחון באמצע מלחמה תיצור בלגן גדול ותגרום נזק לישראל.
"שרים התחלפו באמצע מלחמה בכל העולם, ורק בישראל לא? השאלה היא מה נכון לטובת ביטחון ישראל והיעדים האסטרטגיים. אם יש בממשלה שר לעומתי לראש הממשלה והקבינט אז אי אפשר לעבוד כך, וברור שהשר הוא שצריך ללכת ולא ראש הממשלה.
"המצב הנוכחי פוגע גם בהתנהלות המלחמה. העובדה שאנחנו לא מפעילים ממשל צבאי בעזה היא בעייתית מאוד. לכן ההתנהלות הזאת לא נכונה. יש המון דוגמאות לכשלים שנובעים מהתנהלות שר הביטחון, ואסור להם להימשך. הטיעון של החלפה בזמן מלחמה הוא פסול ומשמש קרדום לחפור בו. בבריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה החליפו את שר ההגנה ושני רמטכ"לים. רוסיה ואוקראינה החליפו בכירים ביטחוניים תוך כדי לחימה. אני לא חושב שישראל שונה בנושא הזה. דווקא בזמן מלחמה אם יש בעיה צריך להחליף את השר".
ומה לגבי זמן הלימוד שיידרש לשר ביטחון חדש? זה גם טיעון נגד החלפת שר בזמן מלחמה.
"אני לא רואה בזה בעיה. זה לא שעכשיו מדובר באדם שצריך להסתער בשטח. הוא ילמד את התפקיד. מדובר באדם שנמצא במערכת הפוליטית המון שנים, היה חבר בקבינטים, וראה דבר או שניים בחיים שלו. זה לא שהוא בא משום מקום. אני לא רואה כאן שום בעיה".
החלפת שר הביטחון יכולה גם להשפיע אסטרטגית לטובה על מהלך המלחמה?
"בוודאי, אני חושב שאנחנו בסטגנציה אסטרטגית ובבעיה קשה של חוסר יכולת בדרג הצבאי הבכיר ובדרג המפקח כמו הקבינט. לכן כששר הביטחון הופך את עצמו ללעומתי, עוצר תהליכים בצבא ומנגד מאפשר מינויים של רמטכ"ל שברור שהוא בדרך החוצה, זו בעיה".
"אין בימים האלה פיקוח אמיתי על הצבא, וזה משהו חיוני שיכול לפתוח סתימות רבות שתוקעות אותנו מבחינה אסטרטגית".
ראש פתוח עדיף
לפני שנתיים, כשעלתה דרישה מצד השר בצלאל סמוטריץ' לקבל את תיק הביטחון, נדרש לשאלה דומה תת־אלוף (מיל') ארז וינר, שכיהן כראש לשכת סגן הרמטכ"ל ועוזר הרמטכ"ל. הוא השיב כי "כשבן גוריון הקים את משרד הביטחון, מטרתו הייתה להקים מסגרת שתטפל בכל המעטפת האזרחית והכלכלית של פעילות הצבא. הוא בחר כמנכ"ל אדם ללא רקע צבאי, אבל בעל הבנה בתכנון ואסטרטגיה וגם תובנה פוליטית בריאה - שמעון פרס ז"ל. את תפקיד שר הביטחון שמר לעצמו, לצד תפקידו כראש הממשלה".
לדעת וינר "תפקידו של שר הביטחון בהכוונת הצבא בפיקוח על פעילותו ובדאגה לתקציבו. אין בהגדרת התפקיד שום עניין במינוי רמטכ"ל־על. נהפוך הוא, מאחר שבצבא כמו בכל ארגון היררכי יש סכנה מובנית של חשיבה מונוליטית, הרי שיש יתרון גדול לשר שבא מחוץ למערכת, ובלבד שהוא מגיע עם יכולות עשייה וביצוע ועם כוח פוליטי.
"ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל מציבה שורה ארוכה של שרי ביטחון אזרחים, שעשו חיל בתפקיד וקידמו את צה"ל משמעותית. שמעון פרס והיכולות המיוחדות, משה ארנס עם פיתוח מערכות ההגנה האווירית, הקמת מפקדת חילות השדה ומערך המסוקים, עמיר פרץ וכיפת ברזל ועוד. אז בשאלה מה עדיף, אזרח או גנרל - התשובה שלי קצרה וברורה. אזרח עם ראש פתוח ויכולת ביצוע מוכחת - עדיף", סיכם אז וינר.
נראה שאז, כמו היום, הטיעונים נגד מינוי סער לשר ביטחון נגועים בעיקר בעניינים פוליטיים ולא עוסקים באמת במהות. בסופו של דבר שר הביטחון הוא פוליטיקאי, גם להתנהלותו יש השלכות פוליטיות, וניסיונות שלו להתוות מדיניות עצמאית על חשבון ראש הממשלה בתקופה מטלטלת כזו, ותוך ניצול הביקורת הקשה נגד נתניהו, הם לא פחות פוליטיים מאשר החלפתו. עניינית, בשורה התחתונה, אין שום מניעה להחלפה ואין שום מניעה למנות אדם שלא היה גנרל. הכול שאלה של סיטואציה פוליטית ושל המשקפיים שבעיני המתבונן.
הצלחות צבאיות ללא עבר ביטחוני. שר הביטחון לשעבר משה ארנס ז"ל
צילום: משה שי, פלאש 90
