כמה שאלות על המרגל ההוא
לספר על פרשת המרגל אנחנו לא יכולים. לא בגלל שאנחנו לא רוצים. להיפך, רוצים מאוד, אבל אנחנו פשוט לא יודעים הרבה כי יש מי שדואג להסתיר. לכן מה שנשאר זה לפחות להתחיל ולכנס למקום אחד כמה מהשאלות המרכזיות, בהנחה שלשאול שאלות עדיין מותר בדמוקרטיה שלנו:
בתמצית נזכיר שמדבריו של חבר הכנסת אלמוג כהן ידוע לנו שהקצין התחזה לקצין בדרגה גבוהה יותר, נכנס לאתרים חסויים וממודרים, כולל פגישות עם צמרת הצבא ושר הביטחון בימים הקשים והטראגיים ביותר של תחילת המלחמה. הוא כתב בשתי מחברות נתונים שאסף ודלה בישיבות חשאיות ביותר, ולאחר שנחשף המידע נאלץ הצבא לגנוז תכניות שנועדו ככל הנראה להציל חטופים ולחסל בכירים בחמאס, ולהכין תכניות חדשות לפני התמרון הקרקעי.
אז ככה: למה בער לו להיכנס לאותן ישיבות? מי שלח אותו לישיבות הללו? לאיזו מטרה? במשך כמה זמן נערך המרגל יחד עם מפעיליו למשימה? למי הועבר המידע שאסף? איך התאפשר לו לצלם מסכי מחשב מסווגים? למי העביר את הצילומים? לאיזה צורך? האם נעשה במידע שימוש? איזה? את המידע שליקט כתב בשתי מחברות שרק אחת מהן אותרה, איפה המחברת השנייה? מה יש בה?
היכן היו כל אותם חסמים שאמורים למנוע זליגה של מידע מסווג מבסיסי מודיעין? דרכו של המרגל למידע עברה דרך שני אישורים שהוא עצמו ניסח לעצמו. אישור אחד ממנה אותו לקמב"ץ מבצעים בחמ"ל פיקוד דרום, ואישור שני מסמיך אותו כמפקד תא מיוחד שבסמכותו לגייס כל חייל וקצין מכל יחידה למילואים לביצוע "משימות מיוחדות פורצות גבולות במרחב". האם כל כך פשוט להוציא אישורים שכאלה? אדם מנסח אישור, מדפיס וזהו?
למה במערכת מסתירים מאיתנו את שמותיהם של מפעילי המרגל? למה הקצינים שהתרשלו ואיפשרו לו לקבל סמכויות, נתונים וכניסה לבסיסים אינם מואשמים במשהו? נגיד שאנחנו מבינים למה לא רוצים לפרסם את השמות כי רוצים לשמור על ביטחון שדה (הגיע הזמן באמת), אבל במענה לח"כ אלמוג כהן נאמר שאפילו לא חוקרים אותם. יש לזה סיבה? האם ניתן להיות סמוכים ובטוחים שאכן המידע לא הגיע לגורמים עוינים, כפי שמציין ומדגיש חבר הכנסת אלמוג כהן? האם בטוח שדרך הגורמים הלא עוינים החומר לא הועבר לגורמים כן עוינים? מי הם הגורמים הלא עוינים הללו? גורמים פוליטיים? צבאיים? למה העבירו את המרגל לבדיקה פסיכיאטרית למרות שנראה שפעל בתחכום רב ומדויק ושפסיכי הוא כנראה ממש לא? האם מנסים לייצר לו אליבי נפשי שימנע את המשך החקירה?
יש דברים שתלויים בנו
יש ערימה ענקים של רווחים שישראל יכולה לגרוף מאירועי פיצוץ הביפרים ומכשירי הקשר בלבנון ויהא הגורם המבצע אשר יהא. הרווחים הללו בתחומי ההרתעה, המדיניות, המעמד הבינלאומי, היציבות, הכלכלה ועוד יתחרשו בין אם נדע עליהם ובין אם לא, אבל רווח אחד ממש תלוי רק בנו. רק אם אנחנו, האזרחים, נחליט שאנחנו רוצים את הרווח הזה נקבל אותו.
ברור לכולנו שמבצע מצית דמיון שכזה נעשה על ידי שורה ארוכה של אנשי מקצוע מעולים מתחומים שונים של טכנולוגיה, סייבר, כלכלה, מודיעין, ריגול בשטח, ביטחון ועוד רבים שהאזרח הפשוט מתקשה להעלות על הדעת. כל האנשים האלמוניים והמקצוענים הללו חברו למטרה אחת של הצלת ישראל מיד צורריה, השלימו את המבצע שהדהים את העולם כולו ועוד ידובר בו שנים קדימה, חלקם עשו זאת תוך סיכון חיים וחזרו לפעילותם היומיומית, ככל הנראה לקראת המבצעים הבאים שמי יודע מתי יהיו.
העובדה שהחבורה הגדולה הזו נותרה באלמוניותה, ללא מדים וללא דרגות, ללא צילומי שער בעיתונות וללא ראיונות מפנקים במהדורות או אירוח בפאנלים מעריצים, גורמת לכך שלמעשה כל אחד שאנחנו פוגשים ברחוב יכול להיות אחד מהם, כן, גם ההוא שבהליכה מהירה (מי יודע לאן...) נתן לנו דחיפה קלה בכתף, גם ההוא שהרהר מעט (מי יודע על מה) ברמזור ולא זינק מיד כשהפך לירוק, גם ההיא שלא שמה לב (כי הלב היה כנראה עסוק במשהו אחר) ודרכה לנו על רצועת התרמיל שהנחנו על הרצפה, וגם ההיא שממש חושבת פוליטית הפוך מאיתנו.
הרי אם היינו יודעים שהם חלק מאותה "חבורת הביפריסטים" לא רק שלא היינו צועקים ומגדפים אותם. היינו מביטים בהם במבט מלא הערצה ושמחים שנוכל לספר לנכדים שממש עמדנו לצידם יום אחד בתור לפלאפל. אז מעכשיו הכול תלוי בנו, אם רק נחליט, נוכל לקבל את הרווח הזה של חברה ישראלית שבה אנחנו מכבדים את הזולת כאילו (ואולי באמת) מדובר ב"ביפריסט" שכזה (כן, גם אם מדובר בשכן שהשפריץ עליכם בטעות כשהשקה את הגינה וברור לכם שאין לו שום קשר לאירועים בלבנון. מ'כפת לכם, בואו ניתן כבוד).
התגובה הקבועה
זה מעניין. כשישראל תוקפת הם נבהלים כי בטח עוד רגע תבוא התגובה שתהיה איומה ונוראה, וכשישראל לא תוקפת הם מבוהלים כי אנחנו נראים חלשים ווו'אי וו'אי וו'אי מה שעכשיו יעשו לנו, כשארגוני הטרור תוקפים הם ממש מבועתים כי בטח עכשיו מתחיל גל טרור נוראי וכשארגוני הטרור חוטפים הם משותקים מפחד ובעתה כי בטחו עכשיו תבוא נקמה. יש איזה רגע שהם קצת פחות מפחידים את עצמם וקצת יותר מחייכים?
זורקים אבן
בימי העקירה מגוש קטיף ציין אורי אורבך ז"ל בשידור רדיופוני כלשהו ששרון הוא בולדוזר ובולדוזר נשאר בולדוזר גם כשהוא עושה רוורס. רצה לומר שאין להתפלא על האופן הבולדוזרי שבו מתנהל שרון כשהוא עוקר את מה שבנה, כי כך דרכם של בולדוזרים.
נזכרתי במשפט הזה כששמעתי את גאולה אבן-סער מספרת על המסרונים המורעלים שגודשים את מכשיר הטלפון שלה. היא ציטטה לא מעט מהם והבטיחה שיש עוד מאות. האשימו אותה בכל חולייה וכישלונותיה של ישראל, הבטיחו לה את כל הרע שבעולם ואיימו עליה ועל בני משפחתה דורות קדימה אם יעז בעלה לחבור לממשלת נתניהו.
עכשיו, לא משנה מה אתם חושבים על כניסתו האפשרית של סער לממשלה. מעניין לשמוע את גאולה המומה מכמות הרעל שמופנית אליה. "כזה דבר אף פעם לא ראיתי", היא אמרה וציינה שממון לא מועט הושקע בקמפיין האגרסיבי נגדה. מעניין לשמוע מילים כאלה מאושייה תקשורתית מעורה כל כך בהוויית חיינו. היא הרי הייתה בארץ בשנים האחרונות, ושמעה מן הסתם כמו כולנו את אותם ביטויים ממש, אותם איחולי רוע ואותם איומים כשהם מופנים לעבר חברי הממשלה הקיימת והעומד בראשה על ידי מפיהם של אותם אנשים שתוקפים אותה כעת, אלא שאז כנראה גאולה הייתה במקום מעט שונה וראתה את הדברים מזווית קצת יותר סלחנית, יכול להיות?
בקיצור, אחותנו גאולה, היה כזה דבר, ואם תנסי להיזכר תגלי שגם ראית כזה דבר לא פעם ואפילו לא מזמן. ממש כמו ששרון היה בולדוזר גם בנסיעה קדימה וגם בנסיעה אחורה, גם כשבנה וגם כשהרס, כך גם לחבורת האלימים ששורפת את המדינה כבר שנתיים בתואנות שונות, קשה להשתחרר מהאופי הזה של ירי חיצים לעבר כל מי שלא מתיישר בדיוק לפני תפיסתם, גם אם מדובר במשפחתו של גדעון סער שעד לפני כמה דקות היה אהוב וחביב ונעים ומקובל, רק כי ראו בו עוד כלי ניגוח בממשלת הימין.
מה עדיין לא ברור?
שימו לב לאזהרה של איילת לאש שתרגמה טקסט פלשתיני מעוטר בדמותו של מחבל רעול פנים מכוון את קלצ'ניקובו. תרגום הכיתוב כפי שהביאה אותו איילת הוא "הכינו את כלי הנשק שלכם, החגים שלהם עומדים להתחיל".
מאחר ואין ולו פלשתיני אחד שחושב שבחגים שלנו הוא צריך להכין נשק להגנה עצמית מהסתערות של יהודים חוגגים (עם עלילות הדם והמצות כמעט סיימנו בימי הביניים), מתחזקת הסבירות שיש היגיון לא קטן בהערכתה של איילת לאש שמדובר בהיערכות ערבית למתקפה. לכן נחזור גם אנחנו על פנייתה לראש הממשלה "להנחות את מערכת הביטחון לבצע עוצר מלא סביב כל כפרי יו"ש עד אחרי החגים. מי שמעז לתכנן טבח יהודים, צריך לשלם מחיר כבד רק על המחשבה. אם זה לא יקרה, כל נרצח שיירצח פה, דמו על ידי המערכת. הכתובת על הקיר!".
מה שהיה להוכיח
וכה אמר שר החוץ המצרי בהתייחסות לעסקה להשבת החטופים: היינו קרובים לא פעם לעסקה אך היעדר רצון מצד כלשהו והצבת מכשולים מצידו מנעו ומונעים עסקה.
יורשה לי לנחש שאם הייתה לשר המצרי האפשרות להאשים את ישראל הוא היה עושה זאת בחפץ לב ובנפש מאושרת. כשהוא מעדיף להשאיר את זהותו של האחראי לטרפוד עסקה לוטה בערפל זה נשמע כמו ראייה לכך שמדובר בחמאס, אבל הפחד, אתם יודעים, משתק, אז עדיף לכנות זאת "צד כלשהו". לתשומת לב כל אותם שהפכו את ההלקאה וההאשמה העצמית למקצוע.
לפעמים החגיגה נגמרת
בעצרת הכללית של האו"ם אושרה ההצעה הפלשתינית להטלת סנקציות ואמברגו נשק על ישראל. אל תגידו שהופתעתם. אני יודע שאני חוזר על עצמי, אבל אם לקאטו הזקן מותר לחזור על עצמו אני מרשה גם לעצמי: לא סביר שאלו המהלכים הבינלאומיים שהרש"פ תקדם נגד ישראל, מהלכים שנועדו לכבול את ידיה מול ארגוני הטרור וכל החפצים בהשמדתה, ועדיין בכיס מיקטרונו של אבו מאזן תהיה תעודת VIP שמאפשרת לו לצאת ולבוא ממוקטעתו לכל העולם כדי להפיץ את רעלני ההסתה שהוא מייצר ברמאללה.
הרי בלי התעודה הזו, שמונפקת לו על ידי ישראל, הוא היה כלוא ברמאללה ובנותיה או מממשיך לשוטט בעולם בלי יכולת לחזור לכאן. אשר על כן הגיע הזמן להבהיר לו שתמה החגיגה. אף אחד לא מבקש ממנו להתפקד להסתדרות הציונית, אבל כל עוד תכלית מסעותיו בעולם היא מלחמה בישראל, האירוע הסתיים. מי שמתנהג כמו אויב, נראה כמו אויב, ומגעגע כמו אויב יזכה ליחס של אויב.
בדיחות ביפר
כמקובל בגילו המופלג, מקפיד גם קאטו הזקן על בילוי חודשי במרפאה, שם, בתור, כשהמספר בידו והכרוז מחשב את קץ התור לאחור, הוא נוהג לפגוש את בני גילו ולחלוק איתם תובנות ומכאובים.
השבוע, בעודו יושב מתבונן במספר הרחוק שבידו ושוקל אם כדאי לכלות עוד שעה בהמתנה לתורו, שמע שלושה מוותיקי הכפר מחליפים ביניהם בדיחות ביפר עבשות וחוזרות על עצמן, מגחכות ומלעיגות בזו אחר זו את חיזבאללה, נסראללה, חמינאי וחבריהם המבועתים למשמע צליל הודעה נכנסת למכשיר הביפר שלהם ולזמזום האיי-רובוט המשוטט בסלוניהם. הבדיחות, חייבים להודות, לא הרקיעו שחקים והסתכמו בהלצות שמחה לאיד ובמשחקי לשון מיושנים. "עזוב, לא מצחיק", ייבש אחת משוכני התור את חברו שהשיב לו "גם שלך לא מי יודע מה מצחיק" ומכאן נסובה השיחה המעייפת מהלצות הביפר להתנצחויות המצחיק לא מצחיק.
קאטו האזין במבט עייף וכשנשאל מה דעתו ואם משהו ממה שנאמר כאן מצחיק אותו, השיב חצי מנומנם 'מצחיק, לא מצחיק, מה זה משנה. העיקר לא מזיק. יש מי שחושב שהוא מצחיק, ואולי הוא אפילו מצחיק, אבל הוא בעיקר מזיק'. השלושה הרימו אליו מבט וביחד אמרו כמעט כמקהלה 'שוב אתה מתכוון לארץ נהדרת', וקאטו מתח חיוך זרוע קמטים, נאנח והפטיר 'אז משהו אתם מתחילים לתפוס. יפה. משתפרים'.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]