מעולם לא התרגשתי כך בתפילה לשלום חיילי צה"ל.
קצת לפני שהחזן התחיל, גבאי בית הכנסת הקריא את שמות חללי צה"ל שנפלו באותו השבוע והציבור התפלל לרפואת הפצועים.
כשכל הקהל הצטרף לחזן ולמלווים שלו בשירת התפילה במנגינת "ארץ צבי", כבר נאלצתי לנגב את הדמעות. האווירה בבית הכנסת הייתה מחשמלת ממש. את האהבה למדינה ולחיילי צה"ל היה אפשר לראות בעיניים של כל אחד מהמתפללים והמתפללות.
זה היה בבית הכנסת של קהילת "בני ישורון" בטינק, ניו ג'רזי.
לאחר שסיימתי לשאת דברים בפני חברי הקהילה, רבים נגשו לשוחח איתי. במפגש איתם, ובמפגשים עם קהילות בשלושה בתי כנסת נוספים, הבנתי שיש מכנה משותף כמעט לכולם.
הם היו בין שנה לשנתיים בישיבת הסדר בארץ. הר עציון, כרם ביבנה (KBY בשפתם..), הכותל ושעלבים היו השמות שבעיקר שמעתי, אבל בטח יש עוד. חלקם שירתו שירות משמעותי בצבא, ויש כאלה שחזרו לארה"ב עם תום הלימודים.
*
השנה הזו בארץ היא הסיבה שבגללה החלטתי לכתוב על השבת הזו.
בפשטות אומר שהשנים האלה בארץ מחברות את הבוגרים שלהן למדינת ישראל בעבותות אהבה, חיבור בעל משמעות עצומה לשני הצדדים.
חלק מהבוגרים של התוכניות האלה בוחרים לעלות לארץ ולבנות את ביתם כאן. כמובן שכולנו שמחים על כך. אך גם אלה שחוזרים לארצות הברית בונים בתים המיוסדים על אדנים של אהבת ה' ואהבת ישראל. בתים של תורה ועבודה.
בוגרי התוכניות האלה משתלבים בהמשך חייהם כבכירים בתחומי הרפואה, המשפט והכלכלה. חלק מהם נמצאים בעמדות מפתח בממשל ובגופים רבי השפעה במרחב הפוליטי האמריקאי. כמובן שגם רבני הקהילות הם בוגרי המסלולים האלה. מעמדות המפתח וההשפעה שלהם הם תומכים בישראל ללא סייג ונותנים לנו גב במקומות הכי משמעותיים שיש.
אני מודה שלא הבנתי עד כמה השנה הזו בארץ משמעותית עבור האנשים האלה.
*
מידי פעם אני שומע תלמידי יב' שמתלבטים לאיזו ישיבה ללכת לפני השירות הצבאי.
אז למי שרוצה לשלב גם שליחות לאומית-ציונית יחד עם לימוד תורה אני יכול להמליץ בחום, או אולי אפילו ממש לבקש, לכו לישיבה שיש בה תוכנית לבני חו"ל.
החיבור הזה ליהדות התפוצות, החיבור הזה לאנשים שרבים מהם עוד יתרמו במשך שנים ארוכות למדינת ישראל (ואולי אפילו יעשו עליה!) הוא חשוב בצורה שקשה לתאר. הם כולם באים מבתים מאוד ציוניים (רבים מהם כבר דור שני לתוכנית), אבל בשנים האלה בארץ נצרף סופית החיבור שלהם למדינת ישראל.
בימים בהם נישואי תערובת פושים בקרב חלקים נרחבים מיהודי ארצות הברית, בוגרי התוכניות האלה והקהילות שלהם הם סלע איתן של יהדות וציונות.
אז למי שלא מוכן להתפשר על רמת לימוד תורה ורוצה גם "על הדרך" לתרום תרומה משמעותית למדינה – שיחשוב ברצינות על האפשרות הזו.
זו שליחות לאומית במובן הכי עמוק של המילה.