הרמב"ם בפרק ג' מהלכות תשובה (הלכה ג) כותב: "כשם ששוקלים עוונות אדם וזכויותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלים עוונות כל אחד ואחד מבאי עולם עם זכויותיו ביום טוב של ראש השנה, מי שנמצא צדיק נחתם לחיים, מי שנמצא רשע נחתם למיתה, והבינוני תולים אותו עד יום הכיפורים אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו נחתם למיתה".
ראש השנה הוא יום הדין, אך לא רק יום הדין הפרטי של כל אחד ואחד אלא גם יום הדין של כל ציבור וציבור וכל מדינה ומדינה. וכדבריו לעיל "וכן מדינה אם היו זכויות יושביה מרובות על עוונותיהן הרי זו צדקת (שם הלכה א).
זאת אומרת, הדין הוא גם באופן אישי על כל אחד ואחד וגם על הכלל כולו. וכל אחד שייך לכלל, ולכן אם הכלל נפגע, כולם נפגעים, ואם הכלל זוכה, כולם זוכים. מה קורה כשיש חלק מהציבור שהוא טוב, וחלק מהציבור שהוא לא טוב, ויש מחלוקת גדולה מאוד בין חלקי הציבור? חלק מהציבור רוצה תורה, מצוות וקדושה, ויש כאלה שלא רוצים, וכולם נידונים ביחד. אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו רוצים לעשות חלוקה, ואין לנו אחריות על אלו שלא רוצים לשמור תורה ומצוות, על אלו שמתנגדים ומפריעים, זה לא עובד. אנחנו לא יכולים לומר שנלמד זכויות על מי שאנחנו יודעים ללמד זכויות, וחובות על מי שאנחנו חושבים שצריך ללמד עליו חובות, כי הקב"ה דן את כל המדינה ביחד. העם כולו נידון ביחד, ואפילו כל העולם כולו נידון ביחד.
המסילת ישרים בפרק יט, מציין שמדרגת החסיד היא ללמד זכויות על הדור, על הדור זה כולל את כל המדרגות, בין אלה שיש בהם טעם וריח ובין אלה שאין בהם לא טעם ולא ריח. החסיד מלמד זכות על הדור, מתפלל על הדור ומסנגר על הדור. איך אנחנו יכולים לסנגר על הרחוקים? צריך לעבוד על זה, זה התפקיד של החסיד, וזה התפקיד שלנו בערב ראש השנה - לבוא וללמד זכויות על כל חלקי האומה.
לומר שגם אלו שמתווכחים איתנו ולוחמים בכל הדברים הטובים שאנחנו רוצים לעשות, הם עושים את זה כי הם חושבים שיותר נכון ללכת בדרך שלהם, הם עושים את זה לשם שמיים, לטובת עם ישראל. הם חושבים שאם אנחנו לא נהיה ביהודה ושומרון, אלא נמצא את הדרך איך לחלק את הארץ, אז מדינת ישראל תהיה המדינה של העם היהודי ולא מעורבת עם הגויים, וגם יהיה שלום, ואנחנו נוכל לפרוח והכול יהיה לטובה, וצריך פעם אחת ולתמיד לפתור את הבעיה הזאת של המלחמה שבין ישראל לבין הערבים, וזה לטובת עם ישראל. האם יכול להיות שהם צודקים? בעינינו לא, אבל כך הם חושבים.
אנחנו צריכים לחפש את הכוונה הטובה. לא צריך להגיד על הדברים השליליים שהם טובים, אבל אפשר לחפש את הנקודות הטובות שיש גם באנשים שנראים לנו שמתנהגים באופן שלילי. החסיד מלמד זכות על הדור, לא על הצדיקים. על הצדיקים כל אחד יכול ללמד זכות, אבל החסיד מלמד זכות על כל הדור.
אם אנחנו מלמדים חובות על חלקים מהאומה, אנחנו מגיעים לראש השנה כשמצבנו קשה מאוד. אם אנחנו מלמדים זכויות, אז הקב"ה דן לטובה, כי הוא רואה שיש הרבה סניגורים שמלמדים זכויות. זה קשה, כי אנחנו במאבק, אבל מצד שני כולנו באים עכשיו יחד לפני ריבונו של עולם. אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לדעת איך לחפש זכויות, לא להצדיק את הדברים השליליים, אבל לחפש איך יש כאן צדדים טובים וללמד זכות.
הדן לכף זכות – משמים דנים אותו לכף זכות
הלימוד זכות הוא לא רק באופן כללי כדי שעם ישראל יזכה בדין לטובה, שזה העיקר כמובן, אלא הוא גם הכנה טובה לכל אחד ליום הדין. יש כלל שהקב"ה נוהג מידה כנגד מידה, וכשאדם מסנגר על אחרים, הקב"ה מסנגר עליו, אם אדם מוחל לאחרים שפגעו בו, אז הקב"ה מוחל לו. כמו שהגמרא במסכת ראש השנה (יז.) אומרת שמי שמוחל ולא מקפיד כלפי אחרים, גם הקב"ה לא מקפיד איתו.
אם כן, אחת מהדרכים כדי לזכות בדין בערב ראש השנה, היא להיות אדם שמוחל על עלבונו, וללמד זכות על אחרים. ואמנם ללמד זכות כיום זה לא קל, אבל זה הכרחי. וכאמור זה מה שמשפיע על הדין, לא רק הפרטי, אלא של עם ישראל כולו. ואם נהיה סנגורים זה מוסיף עוד משקל להחלטה האלוקית לדון את כולנו כציבור לטובה ולברכה.