"גם בשנה שעברה ביקרת כאן ערב שבת "כי תבוא" – אמר לי עוזאל - "אני זוכר, כי גם אז עמדנו יחד אל מול הר גריזים והר עיבל וקראנו מפסוקי פרשת השבוע".
והנה אנו עומדים שוב על המרפסת בקדומים, לפנינו הר גריזים לכל אורכו, משכונת השומרונים ועד הישוב ברכה (אני מנופפת וירטואלית לבתי ולשתי נכדותי, שמתמודדות שם בגבורה עם עוד סבב של מילואים), ומשמאלו-מאחוריו הר עיבל, והפסוקים נקראים כאילו מאליהם: "אלה יעמדו לברך את-העם על-הר גריזים בעברכם את הירדן..."
"בעברכם את הירדן" – את שבוע העבודה הזה פתחתי בסיור לאורך גבול הירדן, הגבול שהפך לאחרונה מגבול של שלום לגבול של הברחות נשק ותחמושת, הברחות סיטונאיות ממש, בהכוונת איראן, במטרה לייצר כאן, בתוכנו, עוד זרוע צבאית שלה נגדנו. סיירתי עם מפקד הגזרה על קו המים ממש (אין כמעט מים, סכר דגניה סגור והתוצאות בהתאם), קו המוצבים שננטשו אי-אז כשהגבול הוכרז כגבול של שלום, והיום הפך ל"ציר פילדלפי" המזרחי שלנו. כבר חודשים אני מתריעה בישיבות הממשלה על השינוי המסוכן הזה בגבולנו המזרחי, ועכשיו אני שומעת מפי מפקד הגזרה על שינוי בהיערכות צה"ל, וטוב שכך.
והנה אני מסיימת את השבוע בהמשך של אותם פסוקים מהפרשה, בנוף הנפלא של הרי השומרון, בסיור עם מחלקת הקרקעות שלנו בקדומים, יחד עם ראש המועצה עוזאל ותיק, ועם סייר הקרקעות שלו ושלנו, נעם זר הנהדר (שהדמיון לאביו, גלעד הי"ד, בלתי-נתפס ממש). מחלקת הקרקעות של משרד ההתיישבות היא הכלי הממלכתי הראשון של מדינת ישראל שמשיב מלחמה שערה למלחמת הכיבוש שמנהלת נגדנו הרשעות הפלסטינית כבר 15 שנה, מלחמה שעד לאחרונה היתה במעמד צד אחד בלבד, ועכשיו, סוף-סוף, יש בצד הישראלי גם מי שמשיב מלחמה.
המרחבים האלה כולם שלנו הם, של עם ישראל ששב הביתה מהגלות הארוכה. לנו הם המתינו אלפיים שנה, ובין ההרים והגאיות האלה עוד מהדהדים קריאות ה"אמן" של אבותינו. כל רגב אדמה, כל אבן וכל חרס מספרים ללא מילים שזו היא ארצנו, אבל אנו, באיוולתנו, מסרנו חלקים ממנה לאויבינו, באותם הסכמי אוסלו האומללים, נתנו במו-ידינו את "יפי אדמתנו לזרים", והם מצדם לא מסתפקים במה שכבר קיבלו מאתנו, אלא מנהלים מערכה מתוחכמת לכיבוש עוד ועוד שטח מידינו, ואנחנו, לאורך שנים, חסרי אונים, "תרופה לא מצאנו"...
"ארור מסיג גבול רעהו" – "מחזירו לאחוריו וגונב את הקרקע" - מפרש רש"י, וזו בדיוק התכנית המסוכנת של אויבינו: לייצר נסיגה ישראלית בשטחי יהודה ושומרון, נסיגה שהם יודעים היטב שלא תתבצע בשום הסכם, בשום משא ומתן, כי הם יודעים שאנחנו עם הנסיגות סיימנו, שאת האמון שלנו הם איבדו לחלוטין, לא רק האמון של הימין בישראל, גם של השמאל. אף ח"כ יהודי, מלבד עופר כסיף, לא הצביע במליאת הכנסת נגד ההחלטה שקובעת את התנגדות ישראל למדינה פלסטינית. הם בינים היטב שאין להם שום סיכוי לקבל עוד חבלי ארץ בהסכמתנו, ועל כן יצאו לשוד-קרקעות מאורגן, לכיבוש הארץ מתחת רגלינו, ללא יריה אחת, באמצעים "אזרחיים" בלבד.
דונם ועוד דונם נכבשת הארץ מתחת רגלינו כבר 15 שנה, ובמדינת ישראל הרשמית כמעט אין איש שם אל לב. דונם אחר דונם, וכבר אבדו לנו במערכה הזו מאות אלפי דונמים! מערכה שיטתית, מושקעת, מתוחכמת, רבת-זרועות, מערכה עם תכנית אסטרטגית, עם מהלכים טקטיים, עם עשרות אלפי חיילים ללא-מדים הנשמעים להוראות ברורות שמגיעות מהדרגים הבכירים ביותר של הרשעות הפלסטינית, מערכה שמטרתה המוצהרת היא כיבוש הארץ, העברת נתחים ממנה לשליטת הרש"פ, שינויי גבול בינינו ובינם ללא כל הסכם או מו"מ, ללא יריה אחת, רק בכח הבניה, הנטיעה, הסלילה, ושינוי המצב בשטח, ואנו – מדינת ישראל הגדולה – עומדים מולה כמעט בחוסר-מעש, בוודאי בחוסר-תיחכום מינימלי, בהעדר כחות וכלים, בהעדר מודיעין ותודעה, בחוסר אונים מביש, נסוגים ונסוגים ושוב נסוגים מארצנו, ומעלימים עינינו מתהליך הנסיגה הזה, ממש כפי שעשינו מול התעצמות החמאס והחיזבאללה.
מחלקות הקרקעות שהקים משרד ההתיישבות, עוד לפני כניסתי אליו, היו הראשונות להשיב מלחמה, עוד בימים בהם המנהל האזרחי יותר הזיק מאשר הועיל למערכה, ותחת חלק משרי הבטחון אף ראינו אותו נלחם, אבל דווקא לטובת האויבים שלנו. כבר אז הוקמו מחלקות-קרקעות בכל המועצות האזוריות וברוב המקומיות, נרכשו רחפנים, מצלמות ורכבי-שטח, נערכו סיורים ונרשמו דו"חות. כבר אז שימשו מחלקות הקרקעות כזרז לפעילויות האכיפה של המנהל האזרחי, וכבר אז ניתן היה להצביע עליהן כגורם האפקטיבי ביותר בתחום. אני אסירת תודה למנכ"ל המשרד שלי, אבי מאיר, על ניהול המערכה הזו עוד קודם הגעתי למשרד, ועוד לפני שהוקמה ממשלה לאומית כמו זו שזכינו בה עכשיו.
עם כניסתי למשרד הוריתי קודם כל להכפיל את התקציב של מחלקות הקרקעות שלנו. מול כמעט 67 מיליון אירו שהושקעו ע"י הרשעות הפלסטינית בשוד הקרקעות המאורגן הזה, מותר למשרד ההתיישבות להשקיע כ 35 מליון שקלים משלנו. הוריתי גם לרכז, לשפר ולשכלל את שיטות העבודה, כמו גם את שיתופי הפעולה עם המנהל האזרחי, המשטרה והמשטרה הירוקה – בעצם כל הזרועות הממשלתיות הרלוונטיות. כדי שלא רק האויבים שלנו ינהלו את המערכה באופן אחוד ומדינתי. הנחיתי גם לערוך מחקרים על אסטרטגיית המערכה של אויבינו, על תכניות העבודה הטקטיות והספציפיות שלהם, על מנהלי המערכה בכל גזרה ובכל תחום בצד שלהם, על דרכי המימון, וגם על ה"באגים" במערכות שלנו – כל מה שצריך לדעת כדי להשיב מלחמה באופן היעיל והמתוחכם ביותר.
השבוע הגעתי שוב לראות איך זה עובד, גם בבקעת הירדן, וגם בקדומים שבשומרון. מצאתי עבודה חכמה, נחושה, מדויקת, משתפת, ומייצרת תוצאות נפלאות בשטח. מוקסמת נסעתי בדרכי העפר סביב קדומים, כשלפני הרכב שסמל משרד ההתיישבות מתנוסס עליו בגאון, ובחנתי בעיני את כל הסיכולים-הממוקדים מעשה-ידיו להתפאר של נעם. בכל מקום בו בוצעה הריסה, נעם מיטיב להסביר את התיחכום בו נקט כדי לזהות את הפעילות החתרנית של הרש"פ למרות דרכי-ההסוואה החתרניות והתמימות-לכאורה בהן נוקטים הפועלים מטעמה, את הנזק העצום שהצליח למנוע, ואת שיתופי הפעולה שיצר עם כל הגורמים הרלוונטים כדי להביא לתוצאה הנדרשת. מה אומר לכם? סוג של חלום שהתגשם.
אבל כמובן בכך לא די. המחקרים שערכנו חושפים תמונת-מצב מודיעינית שהיא לא רק מדאיגה ואימתנית, היא גם בהחלט ניתנת לסיכול, בדרכים מתוחכמות כפי שמדינת ישראל יודעת לפעול כשהיא רוצה. ראינו השבוע, לשמחת-לבנו, איזה יכולות מדהימות יש לנו, ואין סיבה וגם לא הצדקה שלא נפעיל יכולות גבוהות כאלה גם במערכה מול הרשעות הפלסטינית. כמו רכזי הקרקעות שלנו, שמשמשים כזרז המפעיל את הזרועות המדינתיות כולן בכל תא-שטח בו הם פועלים, כך גם אני מתחייבת לעצמי, ולכם, להיות הזרז שיוודא שמדינת ישראל תשיב מלחמה אמתית לאויבינו גם בתחום הזה של המאבק על הקרקעות ביו"ש. לא עוד מלחמה במעמד צד אחד, ולא רק מלחמת-שוחות מתישה. אלא מערכה אמתית שתפר לחלוטין את עצת אויבינו.