כבוד השר, אני מבין שהדיל עם ש"ס חשוב לך ומניח שלא רק בשביל לגרום לבחירת רב ראשי ציוני-דתי, אלא כנראה גם כדי לקדם איתם יחד עוד דברים חשובים בעתיד.
אבל להערכתי אתם לא שמים את עצמכם על הסוס הנכון שיחזיר לכם את הכוח הפוליטי; פוליטי במובן הכי טוב וחשוב של המילה. להפך: לטווח הארוך הדיל הזה ימשיך לרוקן אתכם מכוח.
המוכר והמסוכן
אפשר להבין את השיקולים של הציונות הדתית לתמוך ברב האשכנזי, בעיקר כי יש כאן דיל טוב שמאפשר לכאורה הישג נקודתי של מינוי רב ציוני לראשות הרבנות הראשית. שלא כאחרים אני מאמין שהדיל לא נעשה על רקע העדפה עדתית, ואילו היה תסריט אחר שבו הייתה קונסטלציה פוליטית שתאפשר דיל שבו הציונות הדתית תביא לידי מינוי רב ספרדי, אנשיה היו הולכים על זה.
אבל בדיוק כאן מתחילה בעיניי ההחמצה של קריאת המציאות. כי הדיל הזה, שמאפשר לציונות הדתית ללכת על רב אשכנזי ולא על רב ספרדי, לא נוצר מריק. הוא ביטוי למציאות. הוא משקף באופן עמוק בחירה נפשית של המפלגה הציונית דתית להתעקש עשרות שנים להישאר באזור הזה.
הנימוק הכי חשוב שבגללו הציונות הדתית צריכה לתמוך ברב אליהו הוא שזה צומת נוסף שיש בו הזדמנות לבחירה נפשית עמוקה שונה לפוליטיקה הציונית דתית. לבחירה התת-מודעת הזאת יש מחיר פוליטי מאוד לא פשוט.
הדיל שציבור ענק מחכה לו
אנשי הציונות הדתית אינם מצליחים להבין איך אף על פי שהם טובים ומוכשרים, מספר המנדטים שלהם נותר נמוך כל כך. כי השיקולים שיש להם בראש הגיוניים לכאורה: אנחנו נראה לציבור שאנחנו טובים ומוכשרים ועושים את העבודה, והציבור ישתכנע שאנחנו אולי אפילו טובים יותר מבן גביר, שנגיד לצורך העניין שהוא רק מצהיר הצהרות פופוליסטיות (זה בעיניי הקטנות מאוד לא נכון, אבל זה לא הדיון כרגע).
אבל הציבור רוצה לפעמים דברים שהוא לא תמיד יודע לבטא במילים, אבל הוא כן יודע לשים עליהם את הקול שלו. הציבור יודע שהבחירה שלו לא תמיד מדויקת, ונראה שהוא מאפשר לפוליטיקאים לעבוד עליו, אבל בעומק (ובעיקר ברוחב) הציבור דווקא יודע מה הוא רוצה.
אפשר לנסות לנחש מה מפריע לציבור הרחב בסיעת הציונות הדתית, אבל זה יהיה עוד ניתוח ספקולטיבי לא באמת חשוב. זה כנראה קשור לניתוק מעממיות, ואולי הוא קשור אפילו לברית הנסתרת של הציונות הדתית עם הציונות החילונית, שזמנה עבר, ולפחות כעת צריך לתת תשובת משקל לחלופה תרבותית קיצונית מאוד לצד השני. כאמור, הניתוח חשוב פחות. מה שחשוב הוא האינטואיציה, והיא מקבלת אישור גם בצומת הנוכחי: הציונות הדתית מוצאת את עצמה, מכל הסיבות המוצדקות בעולם, תומכת רק ברב האשכנזי, ועל הרב הספרדי היא מוותרת. זאת אמירה תרבותית עמוקה.
זה משהו שגם האשכנזים שנטשו את הציונות הדתית, ויש המונים כאלה, כבר אינם מוכנים לסבול. אין צורך ליפול לשד העדתי, זה לא שם. זה עמוק הרבה יותר. זה קשור לתרבות כוללת. זאת בחירה נפשית עמוקה מאוד, ואפשר להעמיק בה, אבל האמת היא שאין בזה צורך.
יש לא מעט הערכות בסביבה של הרב שמואל אליהו שהתמיכה בו בגוף הבוחר גדולה מאוד, והסיכויים שלו בשלב הזה נראים גבוהים במיוחד. אבל אני חייב להיות אמיתי ולכתוב שההישג של הציונות הדתית אינו להצליח לגרום לבחירת רב ראשי ציוני-דתי, אלא להצליח לעשות פניית חירום מכרעת מברירת המחדל שלה לתמוך רק ברב האשכנזי. לטווח הארוך היא פשוט אינה יכולה להרשות לעצמה דבר כזה. האילוץ הפוליטי הזה יאשש שוב ושוב את הגנטיקה המנותקת של הציונות הדתית.
לעומת זאת תמיכה מוצהרת ברב אליהו תיתפס הקשבה לקול של הציבור, כי זה הרצון של הציבור העולה בכל סקר ציבורי: הרב שמואל אליהו זוכה להעדפה ברורה בכל פלחי האוכלוסייה, כולל החילונית. מעבר לזה תמיכה כזאת תפגין שבירה אמיצה של הגנטיקה המנותקת, גנטיקה שגורמת הכחדה עצמית לפוליטיקה הציונית-דתית.
כבוד השר, לא די להיות שר אוצר מוכשר. לדעתי יש לרב שמואל אליהו סיכוי טוב להיבחר, אבל לא זו הסיבה העיקרית שבגללה הציונות הדתית צריכה לתמוך בו. הסיבה העיקרית מבחינתה היא לצאת באמירה עמוקה לציבור: מהיום את הבריתות שלי אני כורתת עם הציבור הרחב והמסורתי ולא רק עם המוכר והקרוב לי. יהיו לזה גם מנדטים בטווח הנראה לעין.