לחגוג את טז באלול

לפני 159 שנה בטז באלול ירדה לעולם נשמה גדולה שעתידה הייתה להאיר ולסלול את הדרך לעם ישראל, ולתת תורה איך להתמודד עם המבוכה הגדולה שבה היה שרוי העולם היהודי.

לאחר מהפיכת האמנסיפציה החלו לנשוב רוחות תרבותיות ותנועות עולמיות סחפו את רוב הצעירים היהודיים אחרי רעיונות כללים, מיליוני יהודים התרחקו מתורה ומצוות ונהו אחר תנועות ואידיאלים ששלטו אז בכיפה.

היהדות הנאמנה עמדה אז נבוכה מול התנועה הציונית, האם להגיב בחיוב ולראות בה את התגשמות חזון הנביאים, או כמעשה שטן וניסיון נוסף האם עם ישראל יעמוד בפרץ בפני הרוחות הזרות החדשות.

בשלושה צמתים היסטוריים עמד העם בפני דילמה דומה של יצירת תבניות חדשות שיאפשרו את המשך שמירת התורה בעולם משתנה.

עזרא הסופר בשעתו קרא את התמונה, והבין שאם לא יתקן תקנות וייצור תבניות חדשות לשמירת התורה, כל העולם היהודי יטמע בגלות ולא ישאר ממנו דבר כמו עשרת השבטים שנטמעו ונעלמו כמעט לגמרי. והסיבה לכך, שלא היה להם את העוגנים של תקנות עזרא שסללו דרך בעולם החדש לשמור על גחלת היהדות בעולם שאין בו נבואה, כהונה ומלכות. תקנות עזרא כוללות את נוסח 3 תפילות ביום, תקנת הקריאה בתורה, המעבר מכתב עברי קדום לכתב אשורי, והטמעת מעמדו של ספר התורה בציבור.

צומת נוסף בחיי העם היה חורבן הבית השני- אז עמד רבן יוחנן בן זכאי, והבין שאין ברירה אלא לוותר על המקדש ולתקן תקנות שישמרו את החיים היהודיים ללא מקדש מתוך ציפיה לבניינו.

מבוכה דומה עמדה ערב החזרה לארץ בעת החדשה, וכמו שאומר המדרש "ראה הקדוש ברוך שצדיקים מועטין הן, עמד ושתלן בכל דור ודור". וכך זכה עם ישראל ששתל הקדוש ברוך את נשמת הצדיק הרב אברהם יצחק הכהן קוק זיע"א, נשמה של "צדיק עליון" (כפי שרמז על עצמו) שסללה דרך להתמודדות עם תופעת החילון ועם התנועה הציונית, הוא בירר את היחס בין תורה ללאומיות, בין קודש לחול ובין ישראל לעמים.

ובעיקר לימד כיצד שומרים על התורה ויחד עם הדבקות בשמירת התורה המסורה חוזרים ומחזירים את החלקים האבודים שלפני תקנות עזרא ורבן יוחנן בן זכאי. כיצד חוזרים לנבואה, כהונה, מלכות ולבניין בית המקדש.

(את ההשוואה הנ"ל בין מפעל תורתם של עזרא הסופר, רבן יוחנן בן זכאי והרב קוק שמעתי מהרב אמנון דוקוב הי"ו)

דומה שלא קם צדיק כמוהו שבירר וכתב וסלל דרך לרבים לקראת הכניסה והחזרה לארץ לקראת הגאולה העתידה. תורותיו השגותיו וחזיונותיו פרוסים על עשרות ספרים שכתב, וסיפורי צדקתו, מידותיו התרומיות ורוח הקודש ששרתה עליו גם היא מסופרת בספרים רבים.

אך דומה, שעמך ישראל והעם שבשדות לא חשוף בפני כל האוצר המופלא הזה, בתי כנסת רבים מאוד בארץ אין אפילו אחד מספריו, ספריות תורניות רבות שנעדרות מכל אזכור לתורתו הגדולה.

דומה שאחת הסיבות לכך הוא אופן הציון של יום פטירתו שחל בג' אלול, תאריך שחל לרוב בתקופה שרוב עם ישראל נמצא בחופשה, ולכן אינו מצויין בישיבות התיכוניות, באולפנות ובבתי הספר.

גם לתלמידי הישיבות הגבוהות ובנות המדרשות מדובר בתאריך שחל ממש בתחילת "הזמן" כשאין עדיין את ישוב הדעת לקלוט ולקבל את האור הגדול.

והנקודה האחרונה אופן הציון על ידי שיחות של תלמידי חכמים, שיחות הנושאות אופי של אזכרה בהיכלי הישיבות אינם מותאמות לרוב ככל הציבור.

הצעתי להתחיל ולציין את יום הולדתו טז באלול, בהתוועדות של שירה ונגינה, בסעודה ודברי תורה נפלאים מתורתו. אין יום מתאים מכך -מי שהביא לעולם את ספרי האורות, וכתב כל כך הרבה על החיים האלוקיים ראוי לחגוג ולהודות דווקא על הולדתו וירידת אורו לעולם.

התוועדות מתאימה לציון בכל בית כנסת וגם לבעלי בתים, אפשר בכל בית לפרוש מפה וכיבוד ולהתכנס בחבורה לעסוק בדברי קודשו.

התאריך יוצא בדיוק בפרוס ראש השנה ומהוה הכנה לראש השנה ואין מתאימה מתורתו שעוסקת כולה בתשובה להתכוננות לימים הנוראים, ובפרט בספר אורות התשובה שלא מש ממנו עד סוף חייו וכפי שאמר "את אורות התשובה צריך ללמוד בלי גבול".

בשנה הבאה הבאה עלינו לטובה שנת תשפ"ה, ג' באלול יחול כמה ימים לפני תחילת הלימודים בבתי הספר. ואילו טז' באלול יחול כשבוע וחצי לאחר פתיחת שנת הלימודים.

אם חסידיו תלמידיו, מוקירי תורתו של הרב קוק זצ"ל ראשי ישיבות תיכוניות וראשות אולפנות, רבני קהילות, מנהלות בתי ספר וגבאי בתי הכנסת יחלו לציין את יום טז' באלול בהתוועדויות של שמחה וקדושה, הוא ילך ויתפשט וכך יפציע אורו הגדול, שיקרב את הגאולה השלמה.

הכותב הוא רב מחנך, מטפל זוגי ויועץ חינוכי בישיבות גבוהות