המלחמה העצימה בעזה לקראת סיום, בפועל הצלחנו להביס את החמאס, לא בהכרח להכניע אותו וגם לא לנצח או להכריע אותו אבל להביס הצלחנו. זה גם חשוב בימים כאלו. רוסיה לא הצליחה להגיע גם למצב כזה.
זה לא מספק ומחייב המשך פעולה אפקטיבית והמשך החזקת קו הגבול והפרימטר, ציר נצרים וציר פילדלפי. כל עוד אין עיסקה זה המצב.
ניהול המלחמה בדרום יכול להעיד במקצת על ניהול המלחמה הצפויה בצפון. בדרום הוגדרו יעדים למלחמה, צה"ל פעל לאורם, ופעל באופן איטי יחסית בגלל הלוחמה בשטח בנוי וצפוף ובגלל הדאגה לחטופים. תוך כדי נכנסו שיקולי ולחצי הזירה הבינלאומית - במיוחד מצד ארה"ב. הלחצים הללו, בפועל, שינו את תוכנית הלחימה ואיפשרו לחמאס שרידות.
זה בעיקר נגע לאספקה ההומניטרית ולניוד האוכלוסייה ממקום למקום מה שבפועל פגע מאוד במאמצי הלחימה והשגת מטרות המלחמה.
חשוב ללמוד מכאן לזירה הצפונית. ראשית, יש להגדיר יעדים ברורים וישימים שלהבנתי כבר קיימים. בנוסף יש להבין שהלחצים הבינלאומיים יתעצמו לאחר תחילת המבצע.
ההבדל הוא שלבנון אינה מכותרת כמו עזה כלומר מי שירצה סיוע הומניטרי או להימלט מהמלחמה יוכל לברוח צפונה. בנוסף, אין חטופים ו/או לחימה בשטח מאוד צפוף, נתונים שבפועל האטו את הלוחמה ואת היכולת להשיג יעדים בצורה יחסית מהירה על אף השוני שבין הגזרות (לרעת הצפון) הוא ממשי.
הדרג המדיני והצבאי הבכיר חייבים לנצל את המומנטום של מזג האוויר, של ההפתעה שהנחתנו כבר וגם בגין היתרונות שמניתי, אין בעיה גדולה מידי להגיע לקו הליטני ואז להחליט על צעדי ההמשך - כולל הפניית הלחץ הבינלאומי לקיום החלטה 1701. זה בוודאי ישנה לטובה את המצב בצפון וייתן אופק להחזרת החיים שם למסלולם.
לצערי, אני חש שיש גמגום אצל מקבלי ההחלטות לביצוע מהלך מהיר ואפקטיבי שכזה, והגמגום הנובע מכל מיני חששות גובר על השיקול והיכולת המבצעית ובבחינת ׳צל הרים כהרים׳.
מבצע כזה יעיד על שינוי המגמה שבה היינו עד ל- 7/10, כל מיני חששות ושיקולים מנעו מאיתנו לטפל במפלצת שנוצרה בדרום. עכשיו, לאחר שנת לחימה ומוכנות יחסית של כוחותינו, הגיע הזמן להלום בצפון ולנווט את הדרך להכרעה ברורה. ניתן להכריע את חיזבאללה ולהתחיל בכך עוד בשנה העברית הנוכחית.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.