בכנס ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית, ה-IAC בוושינגטון, פגשנו את הג'ודוקא האולימפי פיטר פלצ'יק המספר על התחושה להיות ספורטאי אולימפי ישראלי בהופעותיו ברחבי העולם.
"מאז ומעולם ייצגתי את ישראל בגאווה, בכל מקום, בכל טורניר, גם במדינות הכי מוסלמיות ותמיד הרגשתי גאווה לייצג את ישראל. מאז השבעה באוקטובר המשמעות של ייצוג ישראל היא כפולה ומכופלת מבחינתי. ידעתי שהאולימפיאדה הזו לא תהיה כמו כל האולימפיאדות", הוא אומר בשיחה עם ערוץ 7. "ידעתי שזו תהיה אולימפיאדה מיוחדת בהקשר הזה".
"ידעתי שהניצחון הכי גדול שלנו כמדינה וכעם יהיה בלהביא מדליות אולימפיות, זה להרים את הדגל הכי גבוה בבמה הכי גבוהה בעולם מול כל שונאינו, כל אלה שלא רצו אותנו בשום מקום", פלצ'יק אומר ומוסיף "ברמה האישית, מעבר למלחמה, מעבר לחדשות שהתעוררנו אליהן כל בוקר, מעבר לחטופים שעדיין נמצאים שם, להתכונן לאולימפיאדה כשכל הדברים האלה מסביבך זה אחד הדברים הכי קשים שחוויתי".
ובנוסף היו לפלצ'יק גם לא מעט מפגשים עם האנטישמיות הגואה. "ספורטאים שגדלתי איתם ממדינות שונות, כאלה שאנחנו טסים יחד לכל טורניר בעולם, פתאום לא רוצים ללחוץ לי יד". לכך הוא מוסיף סיפור על ספורטאי מנבחרת רוסיה שאתו היה בקשר ספורטיבי מגיל צעיר ומאז הפך למאמן. הוא היה בטוח שגם הוא, כמו הרבה ספורטאים, גם ממדינות מוסלמיות, יתייחס אליו בכבוד, אבל כשהוא ניגש אליו ללחיצת יד "הוא אמר לי 'אני לא לוחץ יד לטרוריסטים'".
"ברגע הראשון הייתי נבוך על שנקלעתי לסיטואציה הזו. לא יכולתי לומר כלום. קפאתי. זה היה שלושה חודשים לפני האולימפיאדה. זה לא עזב אותי. דיברתי עם המאמנים והפסיכולוגים שלי והבנתי שהתשובה הטובה ביותר תהיה להביא מדליה אולימפית".
על רגע הזכייה במדליה שריגש מדינה שלמה סביבו וסביב מאמנו, אורן סמדג'ה, הוא מספר: ,כל מה שחווינו התנקז לרגע המאוד מיוחד הזה שבו אתה מבין שהקר נגמר ואתה מסיים עם מדליה אולימפית על הצוואר בסוף היום וכשאני רואה את אורן מנגב את הדמעות התרסקתי לרגליו כי הבנתי שהצלחתי טיפטיפה לרומם את רוחו, ואם הצלחתי לתת לו ולמשפחה שלו טיפה נחמה, ואם כשנסעתי לאולימפיאדה בתחושת שליחות בתקופה הכי קשה שהמדינה שלנו חווה, הצלחתי להביא טיפת אור ונחמה, עשיתי את שלי".
בכנס עצמו מספר פלצ'יק את סיפורו האישי. "הם יכולים להזדהות כי הם חווים בקמפוסים את מה שאני חווה כספורטאי. אני שומע כאן סיפורים מזעזעים ורוצה לתת להם תקווה השראה וכוחות. לכל אחד מהם יש מסלול חיים משלו וכל אחד מהם צריך לדבוק בחלומות שלו ולהגשים אותם בלי לוותר לעצמו. אמשיך להסתובב בקמפוסים ולחזק את מי שזקוק לזה".