הרב יוסי שטרן, ראש ישיבת ההסדר בעכו, שוחח עם ערוץ 7 על אתגרי עולם הישיבות בצפון תחת מתקפות החיזבאללה. הרב שטרן מספר על ההתגייסות של התלמידים, הצוות וגם ההורים למשימת הלימוד דווקא בתקופה הזו.
הרב מספר על בוקר של בומים שאליו התעוררו תושבי עכו, "אבל עם ישראל חי. בעולם הישיבות אנחנו רגילים שאלול לוקח אותנו למקום של השתפרות והשתבחות. קודם כל אנחנו לא זחוחים", מדגיש הרב, "אנחנו צמודים לגורמי הביטחון הרלוונטיים, הישיבה ממוקלטת וממוגנת, אבל מתוך כך אנחנו חושבים לתת כוחות מכאן, להמשיך את מה שהתחילו בשבוע שעבר, להעביר מסר, אנחנו עם קשה עורף וכשצריך אנחנו עם קשה עורף במובן החיובי".
"יש פה את הכוחות, יש פה את הסבלנות. רוב ההורים באים מאזור המרכז, ולא התבלבלו, שלחו את הילדים, באים כולם, לומדים. לא רק תלמידים שמגיעים מאזור הצפון. הורים מאזור המרכז סומכים, היו שחששו ושלחו הודעות. עשינו על הבוקר ערכת מצב, שלחנו להורים הודעה, ארגנו את הלמידה עם כוכביות, אם צריך נעביר את הלמידה למרחבים מוגנים, אבל זה בדיוק הזמן להרים את הרוח, ולא רק לשלוח את הבן לחזית. אמרו פעם שכל העם חזית, ועכשיו זה תורנו, פה בעורף, לגלות את אורך הרוח ואת הריכוז. לא רק לשרוד אלא להמשיך את שגרת החיים ככל שניתן, ולשלוח את המסר. לפעמים הלימוד הוא כמו תפילה כלפי ריבונו של עולם, תן כוח ביד מנהיגנו ותקנם בעצה טובה, להמשיך את המערכה ולא לדשדש".
על אף הדברים הללו אנחנו שואלים את הרב אם ישנו רגע שבו בהיבט ההלכתי צריך לשנות את השגרה ואולי אפילו לרדת דרומה מטעמי פיקוח נפש. "בסוף לימוד תורה, זה מסירות נפש, זה התמסרות. אם לא היינו מוגנים פה מבחינת מיקלוט ומרחבים מוגנים לא היינו מסתכנים, אבל אני מרגיש שלפעמים מסירות הנפש היא שלא להפחיד את עצמנו, אלא להחזיק את עצמנו ולמצוא את הפתרונות. יש לנו עכשיו כמה סוגיות שמצריכות למצוא פתרונות, להתגייס לעניין הזה. לא יכול להיות שהתורה תפסיק".
הרב מספר על ההשפעה של נוכחות הישיבה על העיר כולה, כאשר תושבים רואים שבית המדרש דולק בשעות הלילה והתלמידים לומדים, כאשר ר"מים שאין בביתם ממ"דים מגיעים למרחבים המוגנים בשכונות, הדבר "נותן כוחות פשוטו כמשמעו. התורה נותנת את הכוח ואת החיים".
"כל מלחמה זה פיקוח נפש, ככה כותב המנחת חינוך, אבל אתה מבין שיש פה משהו לאומי והתעוררות לאומית, אז אדם מגייס את עצמו ומוצא את הדרכים לנהוג בצורה שלא יהיה פה בעיה של פיקוח נפש. לפעמים אני חושב שתקופה כזאת תועיל לתלמידים יותר מעשרות סוגיות שנלמד אותם, זה ה'הננו', שאנחנו כאן", אומר הרב שטרן ומציין את העמל של צוות הישיבה מול הורים שבכל זאת חוששים, ליצור קשר, להבהיר את המצב ולהרגיע ולשכנע אותם לשלוח את הבנים. "זה משהו שזוכרים אותו, זה משהו שנבנים ממנו, ויוצאים ממנו לתקומה חדשה".
הרב שטרן מבהיר כי אין בצוות הובלת הישיבה תחושה ש'מי שרוצה שיגיע ומי שלא לא יגיע', אלא קיימת התגייסות סדורה של הר"מים שמתקשרים לתלמידים ולהורים, "הרגשנו שזו ממש סוגיה שצריך ללמוד אותה. אין יכולת כפייה אבל יש לנו ציווי להורות את הדרך".
"אני שומע על חיילים שהיו בסיטואציות של סכנה, מסירות נפש וריחוק מהבית כל כך הרבה שבועות, אז אני חושב שגם ההורים וגם התלמידים צריכים להגיד שכולנו מגויסים. אם אתה במרחק של 30 שניות ממקלט זה דורש גבורה אומץ ומאמץ, ואת זה אנחנו מנסים לתווך אני חייב לומר שרוב רובם של התלמידים וההורים מבינים, חלקם מעצמם וחלקם אחרי טלפון אחד או שניים, זה לוקח עוד יום, עוד יומיים אבל מגיעים ל-90-95 אחוזי נוכחות".
בהמשך הדברים מספר הרב על הקש הנמשך עם הבוגרים שנמצאים בצבא, גם כאשר הבוגרים מגיעים לשבתות בישיבה עצמה וגם בהיערכות צוות הישיבה כדי להגיע אל החיילים בשטח, בין אם באופן פיזי, מה שרצוי ומאפשר לימוד משותף, שיחות אישיות וכיוצא באלה, וגם בדרכים חלופיות, אם בהוצאה לאור של חוברת שמרכזת חומרי לימוד משותפים, אם בסרטוני לימוד ושיעורים שנשלחים לשטח. כל אלה, ובעיקר המפגשים החיים, מחזירים אצל הבחורים את הגעגוע לבית המדרש מתוך האווירה שרב יכול לעשות בפגישה חיה שכזו.