בבוקר של אחד מימי קיץ הקודם יצאתי עם הילדים למסגרות. כמו כל בוקר כדי להגיע לאוטו אנחנו חוצים גינה ציבורית קטנה שמול ביתנו בפינת הרחובות רב וצעיר והברון הירש בקריית משה.
באותו בוקר, על פיסת הדשא הקטנה בגינה ישבו/שכבו שלוש צעירות בלבוש לא צנוע. הילדים שלי היססו, הרגישו לא נעים ... בסוף כדי להגיע לאוטו הקפנו את הגינה.
כשחזרתי, ניגשתי לצעירות ואמרתי להן בעדינות שזו שכונה דתית ולא מקובל ולא מתאים ללכת ככה. "אם אתה לא רוצה אל תסתכל" השיבה אחת מהן. פה בערך נגמרה השיחה הקצרה ביננו. למחרת שב המחזה על עצמו, אך את שלוש הצעירות "אבטחה" קבוצה קטנה של צעירים חילוניים, כח קפלן. מבית הכרם כנראה. באו חושך לגרש.
טוב, נו - קריית משה איננה מאה שערים. קרובי משפחה החילוניים של בעלי התשובה הרבים שגרים בשכונה לא בדיוק לבושים על פי ההלכה, שלא לדבר על הדתלשים והדתלשיות בני ובנות השכונה. אף אחד לא רוצה להיות משמרת הצניעות. וגם אף אחד גם לא רוצה שיעירו לו. אבל בכל זאת, המראה הזה היה חריג בנוף של של קרית משה. שלוש צעירות עם מיני ומשהו שבין חולצת בטן לחזיה יושבות/שוכבות על פיסת דשא קטנה בגינה ציבורית קטנה.
אז איך זה עובד?
אז מה קורה כאשר יש התנגשות בין נורמות של קהילה אחת לנורמות של קהילה אחרת? בין צניעות במרחב הציבורי לבין ה"חופש ללכת איך שאני רוֹצָה" למשל?
הקהילה החזקה (והנאורה) ,זו שיש לה קשרים בחלונות הגבוהים, מעגנת את הנורמות שלה בחוק, תוך כדי מחיקת הנורמות של הקהילה החלשה יותר. החוקים האלה הופכים להיות ברירת המחדל של כל המדינה בכל מקום, יהא אשר יהא.
אז מה אם הבנים שלי לא יכנסו לגינת המשחקים שליד הבית כאשר שלוש צעירות שרועות על הדשא?
על פי חוק, כל אחת יכולה ללכת איך שבא לה, ואם חלילה תעז להעיר להן אתה מסתכן במעצר בגין "הטרדה מינית".
אז מה אם הבת שלי לא תרגיש בנוח לרדת לשחק בגינה כאשר שני צעירים מתאמנים בגינה שהם חשופי חזה?
זכותם לעשות כן במסגרת החוק - תתרגל, תסתגל.
הפרדה במרחב הציבורי כמשל
למי שלא הבין - לסמן את ההפרדה במרחב הציבורי כלא חוקית זו דרך אלגנטית לסמן מה מוסרי ומה לא מוסרי. או יותר נכון מיהו נורמטיבי ומיהו לא נורמטיבי.
למי שלא הבין - האיסור של הפרקליטות לאפשר שחיה בהפרדה בסחנה (למרות שבבחירות האחרונות 41 אחוזים מתושבי בית שאן הסמוכה הצביעו למפלגת ש"ס או הציונות הדתית-עצמה יהודית) זה בעצם לומר שארז ששוחה בלבוש מינימלי בבריכה הציבורית עם דנה השכנה ממול ומיה הבת שלה בן 16 - הוא גבר נורמטיבי. ושנריה ושירה שאינם שוחים שחיה מעורבת – אינם אנשים נורמטיביים.
לאן זה הולך?
למי שלא הבין הסלוגן "הפרדה היא הדרה" היא קריאת כיוון לתכנית פעולה להחיל את עיקרון "אי הפרדה המגדרית" בכל מקום ובכל זמן, צעד אחר צעד, בשיטת הסלמי.
הכל שאלה של כוח וטיימינג.
אם הפרדה היא הדרה - היא הדרה גם בהקפות שניות, בכנס "צמאה" בבניני האומה, בכנס השנתי של המרכז הישראלי לטאי צ'י, ובכנס לזכרה של ימימה אביטל זצ"ל, ובכל כנס או אירוע שנערך בהפרדה מגדרית. (כמו הניסיון של דינה זילבר לבטל הקפות שניות בגן סאקר בשנת התשע"ו)
אם הפרדה היא הדרה היא הדרה גם בקמפוסים האקדמאיים של מכללת הרצוג וליפשיץ ובמכללה לבנות בירושלים, מכללת שאנן, אורות, מכון לב ומכון טל ובכל קמפוס שיש בו הפרדה מגדרית. (כמו התנגדות המל"ג להפרדה במוסדות אקדמאיים).
אם הפרדה היא הדרה היא הדרה בכל מוסד ציבורי כמו ספריה, מתנ"ס או אולי גם בית כנסת.
כי מה שמוסרי - מוסרי בכל מקום.
ומה צודק - צודק תמיד.
ומה שנכון - נכון לכל אחד ואחת.