שניים אוחזין בנשק

"נולדתי וגדלתי בקיבוץ גבעת חיים מאוחד. אני קיבוצניק מאז ומעולם. לא משנה איך בן־אדם נראה ומה הוא עושה, ההוויה הקיבוצית חיה בתוכו תמיד". קשה לזהות כיום את הדובר, הרב אסף פלג, עם ההוויה הקיבוצית שלדבריו עדיין חיה בתוכו. הוא עטוי לבוש חרדי מלא, מתגורר בסביבה חרדית בקריית מלאכי ועוסק בהוראת שיעורי תורה. אבל, כפי שהוא מעיד, למקומו הנוכחי הגיע אחרי דרך ארוכה, שתחילתה בסביבה חילונית לחלוטין: "רק בגיל 21, בצבא, ראיתי לראשונה בחיי תפילין ונכנסתי לבית כנסת. בקיבוץ לא הייתה נגיעה בדת כלל, למרות שהמסורת ההיסטורית כן מתקיימת בקיבוץ: בחג השבועות חוגגים את הביכורים בתהלוכה של טרקטורים, כל ענף מביא את התוצרת שלו: דגים, חיטה, פירות, עגלים. יש אפילו טרקטור אחד שמסיע תינוקות שנולדו באותה שנה. בפסח יש ליל סדר ענקי עם הגדה שחוברה בקיבוץ, וגם את שאר החגים היהודיים מציינים בדרך קיבוצית חילונית, אבל לא דרך התורה והמצוות".

הוא רואה יתרונות רבים בדרך שגדל בה, למרות השינוי שבו בחר. "לקיבוץ יש מעלות אדירות של חיים שיתופיים. אדם לומד לחיות את חייו בתוך חברה. תפיסת העולם הגאולית שלי נוגעת לנושא החברתי - אני תלמיד של בעל הסולם, שכל התפיסה התורנית שלו מושתתת על קבלה וחברה. בקיבוץ רכשנו יסודות חברתיים חשובים".

במהלך המלחמה הנוכחית הקים והוביל פלג כיתת כוננות בעירו, קריית מלאכי, וזכה בעקבות כך לחשיפה תקשורתית והדים נרחבים. הרקע הצבאי שלו תרם רבות למהלך שהוביל. הוא שירת חמש שנים כקצין ביחידת העילית דובדבן, ואף הקים ביחידה את צוות הפורצים.

פלג גדל על מודל הלוחם הקרבי. "גדלתי במשפחה של אנשי צבא: דוד אלוף ואבא סגן אלוף, אחי הגדול שירת כלוחם בסיירת מטכ"ל ובימ"מ. גדלנו לתוך הדבר הזה והיה ברור מאליו שאלך ליחידות הלוחמות ולקצונה. הייתי מפקד צוות מיוחד בדובדבן, והקמתי את יחידת הפורצים של היחידה בתקופת האינתיפאדה השנייה. הציעו לי להמשיך לתפקיד מיוחד בקבע, אבל כתוצאה מהאינתיפאדה והאינטנסיביות של הלחימה, הנפש שלי עברה טלטלה ופשוט לא יכולתי להישאר בצבא. אפילו לא ידעתי לומר למה, רק היה לי ברור שאני חייב לחתוך".

הוא טס להודו והיה שם במשך שנה, ורק כששהה בפסגות ההימלאיה ובחופי גואה התחיל להבין שהוא סובל מהלם קרב. אז עוד לא גילה את עולם היהדות, אבל משדה הקרב הוא לקח איתו אירוע שבו הרגיש שהוא חווה נס של הצלה, והרהור התשובה הזה ליווה אותו מאז. "באחד המבצעים האחרונים שלי פרצנו לבית, ובגלל שהייתי מפקד צוות הפריצה, נתקלתי במחבל מטווח אפס. נורו לעברי צרורות של כדורים, ולמרות זאת החיים שלי ושל כל החוליה שלי ניצלו בנס גלוי מאוד. זה גרם לי מיידית לניצוץ של תשובה, כי ראיתי בעיניי כוח על־טבעי שהזיז את הכדורים. היינו מוקפים בכדורים ובכל זאת כולנו ניצלנו".

מחב"ד אל בעל הסולם

המסע של אחרי הצבא נמשך אצלו חמש שנים. המשקעים שהלחימה הותירה בנפשו גרמו לו לרצות להתרחק מהבית. במקביל, החל את דרכו בעולם היהדות. "ניסיתי למצוא מזור לנפש בכל מיני תחומים: טיולים בעולם, גלישת גלים, טיפוס על צוקים ועבודה עם אוטיסטים. בסוף מצאתי את עצמי גר ליד הים במכמורת ונושא לאישה את אשתי היקרה נטלי (שהפכה אחר כך לרבקה – ה"צ). שנינו היינו בתהליך של חזרה בתשובה, השתדכנו והתחתנו תוך כמה חודשים". אסף ורבקה־נטלי מתגוררים כיום בקריית מלאכי ומגדלים שבעה ילדים.

איך המשפחה קיבלה את החזרה שלך בתשובה?

"הייתי פרחח גדול", הוא מחייך. "במשך שלוש שנים טיילתי בהודו וחיפשתי מנוח לנפשי. ההורים שלי ראו שכשחזרתי בתשובה התאזנתי, הקמתי משפחה ונרגעתי. לפני זה הייתי אדם מהורהר ומעורער. הזיקה ליהדות והחיבור אליה השרישו בי שורשים טובים ובריאים והמשפחה שלי שמחה בכך. רק אבא שלי מצטער שכבר אין לו עם מי לנסוע באופנוע בשבת. גם אחי הגדול וגם אני עשינו תהליך של חזרה ליהדות, אבל לא פיתחנו זרות ונבדלות. ההורים שלי רואים שזה אותו אסף, אותו חיוך, אותו צחוק, אז זה לא משנה אם אני מגדל זקן ומגיע עם שטריימל. עברו כבר 17 שנה של דוסיות וכולנו עדיין בריאים ושלמים, המשפחה היא חלק מאיתנו ברוך ה'".

בתחילת הדרך בעולם היהדות הוא ואשתו התחברו לחסידות חב"ד דרך הרב שלום הרצל מראש פינה, כיום שליח חב"ד לגולן. "הוא הנחה אותנו בדרך, יצק אותנו לתוך תורת חב"ד. עשר שנים היינו חב"דניקים לכל דבר ועניין והיינו שליחים של הרבי בבית ספר למלאכה חב"ד בקריית מלאכי, שהוא למעשה פנימייה לנוער בסיכון. היינו אבא ואמא של 12 נערים בסיכון שהיו ממש כמו ילדינו הפרטיים, גידלנו אותם והם גידלו אותנו בדרך של השפעה ונתינה".

כיום אתה לא מגדיר את עצמך חב"דניק. מה הביא לשינוי הזה?

"מתוך המקום של השפעה ונתינה, עשיתי שיפט לכיוון של תורת הקבלה. הרגשתי שאני שייך לכלל ישראל ולא לחסידות מסוימת. הקשר שלי עם הרבי הוא תמידי ונצחי, אבל התחברתי לתורתו ולדרכו הרוחנית של בעל הסולם שמבאר שהקבלה נושקת לחברה. תורת הקבלה מלמדת איך להעביר את נתיבי ההשפעה של הקדוש ברוך הוא אל היהודי". הוא מסביר כי בעל הסולם, פרט לתורת הקבלה שלו, כתב תורה חברתית שלמה הממשיכה את תורת הקבלה אל תוך החברה. "זה משך אותי מאוד לצאת ולהתרחב למקום שפתוח לכלל ישראל. אני לומד הכול וחי הכול, אבל אני לא שייך לתורה אחת". הרב שלו הוא הרב אריק נווה, תלמידו של הרב מרדכי שיינברגר, שגם הסמיך אותו לרבנות. "לאחר שהוסמכתי על ידי הרב נווה, אני מלמד תורה ורב קהילה".

הקהילה שהוא מדבר עליה היא גלובלית ומפוזרת ביישובים שונים ובארצות שונות. הם נפגשים בזום, ואחת לחודש מקיימים מפגשים פיזיים. פלג אף הקים עמותה בשם 'קשר השותפות' שהוא משמש כמנכ"ל שלה. "'קשר השותפות' היא מפעל חיינו כבר שש וחצי שנים", הוא מסביר. "מטרת העמותה היא להביא למעשה מתוך התורה שאנחנו לומדים, ליצור פעולות של חסד והטבה, כי יהודי צריך להיות מיטיב. 'קשר השותפות' יוצרת פלטפורמות של עשייה חברתית, אנשים שפועלים ביחד לסיוע חברתי".

המיליציה החרדית הראשונה

בעקבות טבח 7 באוקטובר הקים פלג את כיתת הכוננות בקריית מלאכי, עיר מגוריו: "בבוקר 7 באוקטובר התעוררנו ליללת האזעקות. לקח לנו זמן לקלוט את התמונה המלאה", הוא נזכר. "אנחנו גרים במרחק נסיעה של כ־20 דקות מיד מרדכי, שם כבר התנהלו קרבות קשים. עד היום אני אוכל את עצמי על שלא נכנסתי לאוטו וירדתי להילחם". במקום זה, הוא לקח את האקדח וירד לרחוב כדי לאבטח את המתפללים הרבים שהתפללו בחג. מכיוון שלא היה מחובר למדיה, את התמונה המלאה הוא הבין רק במוצאי החג. "באותו רגע התחלנו להיערך לארגון של מיליציה חמושה שתשמור על קריית מלאכי".

פלג הקים את כיתת הכוננות של קריית מלאכי, והתקשורת חגגה על תמונת החרדי החמוש בנשק אוטומטי שמאמן חרדים אחרים להגן על עצמם ועל קהילתם. "כיום העירייה והמשטרה מסייעות לנו בכל דבר", הוא אומר. "אני המפקד של המערך הזה, ואנחנו מסייעים בהגנה מרחבית ויישובית". כיתת הכוננות אף הוקפצה לסיוע בפיגוע שהתרחש לפני כמה חודשים בצומת מסמייה. "זו התרומה הקטנה שלנו, וזה לא הרבה לעומת גיבורי העל שנלחמים ומגינים על עם ישראל בכל הגזרות".

מילואים הוא הפסיק לעשות כשנולד ילדו השביעי, אבל הוא מצר על שלא זכה להילחם במערכה הנוכחית. "כמעט התגייסתי לגדוד שהקים יועז הנדל. הייתי אמור להיות מפקד צוות בפלגת דובדבן, אבל בסוף הבנתי שהשליחות האמיתית שלי היא בתוך העיר שלי, גם כמפקד כיתת הכוננות וגם כמפקד מערך ההגנה 'משמר' מטעם 'השומר החדש'. ויחד עם זאת, זה עדיין אוכל אותי מבפנים לראות את החברים שלי נלחמים ואני לא שם".

כאמור, בנוסף לכיתת הכוננות ולעמותה שהקים, הוא עובד בארגון 'השומר החדש', שם הוא רכז תחום תורת לחימה והכשרות והרכז הארצי של פרויקט מיוחד שנקרא 'משמר' (קיצור של 'משמר העם') שהוקם בעקבות אירועי הטבח ומטרתו יצירת מערך ביטחוני לקהילות החרדיות בפריסה ארצית.

"מיזם 'משמר' מיועד ליצור מערך הגנה על קהילות חרדיות, כמו למשל חסידי קרלין וצאנז", הוא מסביר. "מדהים לראות איך לוקחים חרדים עם שטריימל, מעיל וגרביים ובונים להם מערכי הגנה אזרחיים. אנחנו מאמנים אותם לכל סוגי התרחישים שבהם הם עלולים להיתקל אם וכאשר תהיה מלחמה או מערכה ביטחונית כזו או אחרת. אני מאוד מאמין ביכולת ובחובה של החברה החרדית לתרום גם בתחום הזה. אחדות וערבות הדדית הן המפתח להצלחה של החברה הישראלית".

יחד עם עמותת השומר החדש, פרויקט 'משמר' גיבש תפיסת ביטחון עירונית ושכונתית לצד מערך הכשרה, שימור מתנדבים ורכש ציוד מקצועי לבניית פעילות ענפה, במטרה להיערך להגנה על שכונות חרדיות ולסייע במאמץ ההגנה הכלל־עירוני. כיום ישנם כאלפיים מתנדבים חרדים בפרויקט.

במסגרת 'משמר', פלג אחראי על 15 גזרות שונות ומנחה אותן מבצעית, כאשר בתוך כל ההנחיה המבצעית הוא שואף שהתפיסה הקהילתית והחברתית תקבל מקום, ולא רק הביצועיסטיות והמבצעיות. "כך גם בעניין כיתת הכוננות: כל הזמן אני משתדל לקחת את הפלטפורמה הביטחונית ולמנף אותה לעשייה חברתית וקהילתית. אני חושב שהתוכנית של 'משמר העם' היא בשורה חברתית מדהימה של שילוב האוכלוסייה החרדית בתוך מערכי הביטחון האזרחיים. פתאום החרדים קמים ומגינים על השכונות שלהם, וזה דבר גדול".

איך אתה מחבר בין התחום הביטחוני לתחום החברתי?

"ההכשרה שהם מקבלים מאיתנו, תפיסת ההפעלה של יחידות החירום הקהילתיות, מבוססת על הקהילה שלהם. הם מגינים על הקהילה בתחומים שונים: כיבוי אש, חילוץ והצלה, שימוש ברחפנים, תצפיות, נהיגה, רפואה. אנחנו מכשירים אותם לכל זה, ולכן יש פה תפיסה חברתית שבה הקהילה מסייעת לעצמה וכך גם נוצרת אינטראקציה בין התושבים. בשיח שלי איתם אני מציף את הפן החברתי והחשיבות של שליחות ונתינה לקהילה בתחומים שלא היו בה לפני כן. כאשר מתוך הקהילה מתגייסים עוד ועוד אנשים כדי לסייע לקהילה שלהם – זו תפיסה חברתית רחבה ומשמעותית".

במיפוי שעשו בארגון 'השומר החדש' אחרי 7.10, סומנו הקהילות החרדיות כנקודות תורפה משמעותיות מאוד, מכיוון שאין בהן כמעט נושאי נשקים ויוצאי צבא. פרויקט 'משמר העם' מחזק בדיוק את הנקודות הללו, מסביר פלג. "הקהילות החרדיות נמצאות לא פעם בקווי התפר כמו רמת שלמה, בית שמש, ביתר ועוד, מקומות שבהם יש מגע כמעט ישיר עם כפרים ערביים. אנחנו עוסקים בסיור, בנראות, בהתרעה והרתעה. יש לנו ממשקים עם המשטרה והצבא ואנחנו לומדים את הקהילות האלה כדי להקים מערכי הגנה בתוכן וכדי שידעו איך ליצור הגנה יישובית. הפעילים לומדים הגנה עצמית, עקרונות סיור, התייחסות לחשודים ועוד. זה עולם שלם שמאפשר לקהילה החרדית ליצור קו הגנה במדינת ישראל".

אתה כבר לא סומך על כוחות הביטחון?

"כל הקונספציות קרסו ב־7 באוקטובר", הוא עונה. "חשבנו שאנחנו כל כך חזקים והכול קרס. הצפון שלנו פשוט נחרב ואין מי שתובע את עלבוננו. הסיטואציה הזאת יכולה לקרות שוב לצערנו, אם האויב שלנו יחליט לתקוף כמו אז. לכן אנחנו יוצרים את קו ההגנה ליישובי התפר גם בפנים הארץ, כדי שיוכלו להיות בעלי יכולת תגובה עד שיגיעו כוחות הביטחון, שייתכן שייקח להם לא מעט זמן לעשות זאת".

מה דעתך בנושא חוק הגיוס? החרדים חוששים מגיוס גם בגלל הסכנה לפגיעה בצביון החרדי.

"כחרדים אנחנו אוהבים ויודעים לתת מעצמנו לטובת מהלך משותף. כיום הצבא מסכים להקים פלטפורמה של שירות צבאי קרבי שתהיה ייחודית לחרדים, ואני באופן אישי מוכן לתת מעצמי הרבה כדי שהדבר הזה יקום".

הוא סבור שגם החרדים יכולים להתפשר קצת כדי שהדבר הזה יקרה. "לא כולם צריכים את אורח החיים החרדי המוחלט. אנחנו יכולים להכיל גם מציאות שבה למען ההגנה על עם ישראל הגבינה שלנו תזוז קצת. הרי רחמנא ליבא בעי, ה' רוצה לראות את הלב של היהודי, שהלב יהיה עם האחים שלו. מדובר במלחמת מצווה וכולנו נקראים לדגל, גם אם נצטרך לוותר על משהו מהלימוד שלנו או לא להתפלל תפילה מסוימת במניין. אנחנו עוד לא מפנימים את זה, אבל הבית שלנו מאוים".

הוא סבור שגם הצבא מוכן כיום, יותר מבעבר, ללכת לקראת החרדים: "צה"ל מבין שכדי למנוע את הקונפליקט צריך לתת לחרדים תנאים מתאימים לגיוס. חרדים רבים מתגייסים, אבל התשקורת מסתירה את זה. אני מאמין גדול מאוד במהלך של גיוס חרדים - עת לעשות לה' וצריך לשרת ולעזור, כמו גם לסייע ולהנגיש לחברה החרדית עד כמה אנחנו נדרשים עכשיו בשביל עם ישראל. הצבא איבד כל כך הרבה כוח אדם – הרוגים, פצועים ופצועים נפשית - צריך להשלים את הכוחות. אנחנו עם אחד, ריבונו של עולם!"

מה האברך לומד מהחייל

כרב של קהילה גלובלית, הוא מוסר שיעורי תורה בזום. "בקהילה שלנו יש את כל עם ישראל, כולל אנשים לא דתיים, והכול מתקבל מעצם יהדותנו והאדם שאנחנו".

באילו פעילויות חברתיות אתם עוסקים?

"האג'נדה שלנו היא שהנתינה תהיה נתינה קבוצתית. יש לנו צוותי בישול לנזקקים, ניקיון בתים, מערך של שיח וליווי למקבלי סיוע נפשי וחברתי, סיוע לחקלאים ועוד. המטרה היא לקשור קשר בין אנשים. אנחנו מאמינים שהנתינה מגשרת על כל הפערים. כשאדם מסייע לאדם אחר זה מיד קושר אותם בקשר לבבי, ואם הם יתמידו בקשר הזה בסופו של דבר הם גם ייהפכו לחברים ויגלו את המפתח האמוני המיטיב בתוכם. כשאדם מתוודע לתכונת הנתינה שבו, הוא מתוודע גם לקדוש ברוך הוא. מי שמקיים דינמיקה חברתית על רקע נתינה, בסופו של דבר גם יגלה את המרכיב האמוני ואת הזהות היהודית שלו".

אתה רואה את זה קורה במציאות?

"כל הזמן. אני מאמין בזה ואני חי ככה ואני יודע שזה תהליך שיכול להיות ארוך וזה בסדר. השאיפה והחזון שלנו הם שכל החברה הישראלית תתקשר בנתינה חברתית. כאמור, הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב שלנו, ואנחנו פועלים לגלות את הלב הזה דרך הנתינה. אם נסכים להיאחז בתפיסה הזאת ולהזיז הצידה את כל מה שגורם לפער והפרדה, אנחנו נכריע במלחמה הזאת. המציאות תשתנה אם אנחנו נשתנה בעצמנו. כל מי שמבין את הסוגיה הזאת חייב לצאת ולפעול לאחדות".

אתה מדבר על אחדות, אבל לפני 7 באוקטובר הייתה מחלוקת חריפה מאד בעם ישראל, ועכשיו נראה שזה חוזר.

"זה חוזר", הוא מסכים בצער. "כשהיהודי לא פועל באופן מהותי לשם אחדות ולשם חיבור, אז התוצאות הן בהתאם. יש לנו כוח לבנות ויש גם כוח חלילה להרוס. זה נכון שיש חלק מהעם שמאוד מתעקש לזרוע פירוד וניכור בזמן שמרבית העם בכלל לא מעוניין בזה. כשיש פירוד וניכור התוצאות הן בהתאם, ורואים את זה כי אף אחד לא מצליח להבין איך אנחנו נמכרים מדי יום - הצפון חרב, הגולן שומם, ממש כמו בנבואת מסכת סוטה, וזה תוצר שלנו. היהודי יכול להכריע את העולם לכף זכות, אבל גם חלילה להפך".

בקריאה הזאת הוא פונה קודם כול לקהילה החרדית והדתית: "החרדים חייבים לצאת מאזור הנוחות שלהם וליצור נקודת ממשק עם אחיהם היקרים". הוא מספר על החלום שחלם הרב מוצפי על הרב עובדיה זצ"ל, שאמר לו שכדי שיבוא המשיח צריך שכל אברך ילמד תורה עם חייל. "האברך ילמד את החייל תורה, אבל שחלילה לא יזלזל במה שהחייל יכול לתת לאברך בחזרה, וזה את אהבת הארץ שלו, את הרגישות לזולת והמוכנות לעזוב את המרחב הבטוח שלו ולצאת להגן על העם שלו. זה דבר עצום. התורה נועדה להוציא אותנו לעשייה אקטיבית, כי עולם העשייה הוא בעל יכולת לאחד את החברה הישראלית כולה".