"שמיים שלום מדבר גבריאל, במה אפשר לעזור?"
"שלום גבריאל, אני רוצה להגיש תלונה".
"במה מדובר אדוני?"
"בתפילה שלא התקבלה".
"שלחת חבילה והיא לא הגיעה ליעדה?"
"לא חבילה. תפילה".
"מתי זה היה?"
"בחודש תשרי לפני שנה".
"איזה חודש?"
"אוקטובר".
"לא הבנתי. שלחת חבילה לפני שנה?"
"כבר אמרתי לך, לא חבילה, תפילה".
"אוקיי, איך שלחת אותה?"
"כמו ששולחים תפילות. הלכתי לבית הכנסת והתפללתי".
"אדוני, אני חושש שיש פה בלבול קטן. אנחנו חברת שליחויות, לא בית כנסת".
"הגעתי לשמיים?"
"כן, שמיים שליחויות".
"השם שלך גבריאל?"
"כן, אבל..."
"תקשיב, אני הלכתי בראש השנה לבית הכנסת כמו שאני עושה כל שנה. הלכתי גם בכיפור. למעשה אני הולך לבית הכנסת כל יום, לפחות משתדל, אומר את כל המילים, עונה אמן בדיוק במקומות הנכונים, ובכל זאת התפילה שלי לא התקבלה".
"איך אתה יודע שהיא לא התקבלה?"
"נו מה, אתה רציני איתי עכשיו? אתה לא חי בארץ? אתה לא יודע מה קורה פה מאז שמחת תורה?"
"אני יודע, אבל כפי שאמרתי..."
"ואני התפללתי בכוונה גדולה, שתדע לך. הקשבתי לשופר בעיניים עצומות, שרתי את כל המנגינות, לא הערתי לחזן אפילו פעם אחת למרות שהוא ממש האריך, רק התלחשתי על זה קצת עם צוויגנשטינקר שיושב מאחוריי. אפילו בכיתי!"
"בגלל החזן?"
"לא, בגלל שהתפילה הייתה מרגשת. במוצאי יום כיפור הרגשתי, איך אני אגיד לך... הרגשתי ממש התעלות. הייתי בטוח שכל התפילות נענו ברצון ושתהיה שנה טובה טובה טובה. אבל אז..."
"תראה אדוני, אני מאוד רוצה לעזור לך, אבל אנחנו בכל זאת רק חברת שליחויות. ובכל מקרה אתה מבין שתפילה היא לא תעודת ביטוח, נכון? אנחנו בארץ לא מבינים את החשבונות של השמיים".
"אתה השמיים, אל תתחמק מאחריות".
"אדוני, כמו שניסיתי להסביר, אנחנו..."
"חברת שליחויות, בסדר, כל אחד יכול לקרוא לעצמו איך שהוא רוצה. אבל אני בשנה שעברה ביקשתי שתעבירו את התפילה שלי אל כיסא הכבוד ואתם לא עשיתם את השליחות שלכם. אני עשיתי כל מה שצריך, את כל החבילה, אבל היא לא נסלחה".
"רגע, אז אתה אומר שיש חבילה, והיא לא נשלחה?"
"לא נשלחה. נסלחה".
"החבילה נסלחה?"
"לא נסלחה, אתה לא מבין מה אני אומר לך? הלכתי לסליחות כל בוקר, ובסוף מה אני רואה על המסך של הטלפון?"
"מה?"
"סליחה שלא נענתה".
"איך אתה יודע שהיא לא נענתה?"
"זה החוזה. אם אנחנו מתנהגים יפה, אלוקים דואג שהכול יהיה סבבה. אם לא, אז לא. זה כתוב בפרשת השבוע, לא קראת?"
"למה אתה חושב שהשליחים אשמים בכך שהתפילה שלך לא התקבלה?"
"איזו עוד אפשרות יש?"
"שלא מילאת את החלק שלך בחוזה?"
"נו, מה אני מסביר לך כבר שעה? אני עשיתי כל מה שצריך, אפילו יותר מזה".
"יופי, אז כל טוב אדוני, שתהיה לך שנה טובה".
"אתה לא מתכוון לפצות אותי?"
"אני מצטער, אין שום דבר שאני יכול לעשות בנידון".
"אז תן לי לדבר עם הבוס שלך".
"לצערי זה בלתי אפשרי כרגע".
"אני חייב לדבר עם הבוס, להבין מה השתבש בדרך".
"למה זה דחוף כל כך?"
"במוצאי שבת מתחילים סבב חדש של סליחות, אני צריך לדעת אם יש טעם ללכת".
"אתה אשכנזי?"
"יש חשש. למה מה, גם לא לאכול קטניות בפסח וגם לקום לסליחות כל החודש?"
"אז לך לסליחות, מה אתה רוצה מהבוס?"
"רוצה לדעת אם הוא רוצה שנמשיך כרגיל או שמשהו צריך להשתנות. לא יכול להיות שאחרי אסון כזה נמשיך כאילו לא קרה שום דבר".
"אולי אנחנו פשוט צריכים לשפר את ההתנהגות שלנו, להיות יותר מאוחדים".
"ואולי זה בגלל שהזנחנו את מערכת המשפט ולא רדפנו צדק? אולי היינו רופסים מדי? אולי להפך, נוקשים מדי? אולי אם התפילות שלנו לא התקבלו זה אומר שצריך לעשות שינוי רדיקלי בתפילה? או שבדיוק הפוך, חטפנו כי לא דבקנו מספיק במסורת ועכשיו צריך להתחזק בזה? איך נדע אם הבוס לא מדבר איתנו, לא משדר סימנים, לא שולח נביא שיגיד לנו מה לעשות ואנחנו לא נקשיב לו? אני חייב לקבל מענה, פידבק, קצה חוט, אפילו הודעה בסגנון 'פנייתך התקבלה והיא תיענה תוך 14 ימי עבודה או דורות', שנדע לפחות שהמשלוח בדרך, שאנחנו בכיוון, שיש למה לצפות".
"אנחנו תמיד מעדכנים את הלקוחות שלנו במצב המשלוח, אבל לצערי הפעם אני לא יכול לעשות שום דבר".
"למה?"
"כי אנחנו שמיים משלוחים, לא השמיים שאתה מחפש. וגם אם הבוס שלי יתפנה – והוא לא – זה בוס בשר ודם, לא הבוס שאתה מחפש".
"אז איך אקבל תשובה?"
"לא יודע, אולי תנסה לעשות תשובה בעצמך. בינתיים אני יכול להציע לך לעשות את מה שהלקוחות שלנו עושים כשהם שולחים דרכנו חבילה".
"מה זה?"
"להתפלל אדוני, להתפלל".
לתגובות: dvirbe7@gmail.com